פסטיבל בוסאן 2013 / חלק ב'

PMak
רק בשבוע שעבר ציינתי שקים ג'י-וון לא מחכה להזמנה מהוליווד כדי להמשיך לעשות סרטים, אבל נראה שהזמנה כזו אכן הגיעה – במאי האקשן הקוריאני עתיד לביים עיבוד דובר אנגלית לנובלה גראפית בשם Coward – כרך ראשון בסדרת Criminal של אד ברובייקר, שיצא לפני כשש שנים במארוול קומיקס וזכה בפרס אייזנר לסדרה חדשה.
בדומה לסרטו הקודם של קים ג'י-וון בארה"ב, גם התסריט ל"Coward" לא ייכתב על-ידי הבמאי, אך בשונה ממנו, הפעם נראה שיש על מי לסמוך שכן ברובייקר עצמו הופקד על המלאכה. העלילה מתמקדת בבחור בשם ליאו פטרסון, עילוי בתחום הפשע, שפועל בעולם אפל של שוטרים מושחתים, יצאניות ושאר טיפוסים מפוקפקים. בעבר הוצע תפקיד הבימוי לדיוויד סלייד ("דמדומים 3") אך אין ספק שהפקדת הפרויקט בידיו של הבמאי הנוכחי תהפוך אותו לקיק-אס רציני.
בינתיים קים ג'י-וון מציג סרט אקשן קצר חדש בבוסאן, מה שמוביל אותנו לבדוק אילו סרטים נוספים מוקרנים בפסטיבל המגניב הזה שמתקיים בימים אלו בדרום-קוריאה.
~
1. Genome Hazard / בימוי: קים סונג-סו (יפן, דרום-קוריאה)
רק השנה שחרר הבמאי הקוריאני קים סונג-סו את סרט האסונות The Flu, והנה יוצא לו סרט נוסף בשם, Genome Hazard, המבוסס על רומן מדע בדיוני יפני באותו שם מאת שירו טסוקאסָקי. עלילת הסרט נשמעת מאוד פיליפ קיי. דיקית ולמעשה זו הסיבה העיקרית שנמשכתי אליו. שאלות של זהות וזיכרון מתעוררות בגבר שמקבל שיחת טלפון מאשתו… לאחר שמצא את גופתה בדירתם. הפקה יפנית-קוריאנית שיהיה מעניין מאוד לעקוב אחריה.
~
2. Soul / בימוי: צ'ונג מונג-הונג (טאיוואן)
העיסוק בנשמה, דיבוק או השתלטות זרה על התודעה האנושית, אינו זר לקולנוע. "פלישת חוטפי הגופות", "מגרש השדים" או "נשמות קרות" עם פול ג'יאמטי הן דוגמאות ספורות לכך, אך עושה רושם כי דרמת האימה העל-טבעית של הבמאי הטיוואני צ'ונג מונג-הונג (Parking, Fourth Portrait), היא תוספת מעניינת. Soul נשלח לייצג את טאיוואן בטקס האוסקר הקרוב (בחירה משונה אמנם) והוקרן לאחרונה בפסטיבל טורונטו. על אף שהטריילר שלו חושף קצת יותר מדי לטעמי, הוא נראה מושך הודות לטון האפל שמלווה סיפור על אבא שבנו משתנה לנגד עיניו.
~
3. Pascha / בימוי: אן סון-קיונג (דרום-קוריאה)
עיסוק במוסד המשפחה במדינות מזרח-אסיה תמיד נשמע לי נושא מעניין, מה שמטבע הדברים משך אותי לסרטה החדש של הבמאית אן סון-קיונג, בוגרת האקדמיה הקוריאנית לאמנות הקולנוע (KAFA), שהחלה את עיסוקה בתחום בשנת 2000, לאחר שהקדישה משנותיה לתיאטרון. Pascha עוסק בתסריטאית בת 40 פלוס, שמשפחתה לא מצליחה להבין את אורחות חייה: גידול חיית מחמד, תזונה המבוססת על ירקות ומעל הכל, מאהב מסור בן 17 (!)
~
4. Anatomy of a Paperclip / בימוי: אקירה איקדה (יפן)
פרט לכך שמדובר באחד השמות המשונים לסרט שנתקלתי בהם לאחרונה, "האנטומיה של אטב ניירות" נראה כמו קומדיה אבסורדית מסקרנת במיוחד. הסרט זכה השנה בפרס Dragons & Tigers לקולנוע צעיר, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוַנְקוּבֶר, ונעשה בהשראת מעשייה יפנית. עלילתו מתמקדת בגבר העובד במפעל ליצור אטבי נייר בכפר, שחי בגפו. יום אחד מגיחה לחייו אישה דוברת ג'יבריש המחליטה להתגורר בביתו. כמה ימים מאוחר יותר, מצטרף אליהם אביה.
לאחרונה עלה באתר של חוקר הקולנוע האמריקאי דיוויד בורדוול מאמר מעניין שמתייחס לסרט בהקשר לדיון רחב יותר העוסק בהעמדות Two-Shot בסרטים עכשוויים, בו הוא מצביע על המיז-אנ-סצנה הייחודית והמשעשעת שלו.
~
5. Dawn of a Filmmaker: The Keisuke Kinoshita Story / בימוי: קֵא'יצ'י הארה (יפן)
הנה חמש עובדות שאולי לא ידעתם על הבמאי היפני המנוח קייסוקה קינושיטה: הוא ביים את הסרט הצבעוני הראשון ביפן ("כרמן שבה הביתה", 1951); הוא היה ככל הנראה הבמאי ההומוסקסואל המוצהר הראשון ביפן וביים את סרט האולפנים הראשון שהתמודד באופן ישיר עם נושא ההומוסקסואליות ("בציפייה לציפורי האביב", 1959); סרטיו העניקו קול למדוכאים – בראש ובראשונה לנשים – והיו להצלחות מסחריות בארצו; בדצמבר 2012, מלאו 100 שנים ללידתו; קברו שוכן לא הרחק מזה של הבמאי הנפלא יסוז'ירו אוזו.
מעבר לכך שעובדות אלה ונוספות תוכלו למצוא בכתבה המרתקת של רע עמית על קייסוקה קינושיטה, שפורסמה בשנה שעברה בכתב העת "סינמטק" (עמ' 28), מעניין יהיה לצפות בסרטו של קֵא'יצ'י הארה, Dawn of a Filmmaker, המבוסס על חייו של קינושיטה והופק לרגל ציון 100 שנים ללידתו. את התפקיד הראשי מגלם השחקן ריו קאסה, שכיכב לאחרונה ב"כמו מישהו מאוהב" של עבאס קיארוסטמי (ויגלם תפקיד בסרטו הבא של הונג סאנג-סו. יאיי).
~
6. Homesick / בימוי: סאטורו הירוהארה (יפן)
סרט שלישי באורך מלא לסאטורו הירוהארה, בן ה-27 (שאוצר בפילמוגרפיה שלו גם שני קצרים ועבודה כעוזר במאי של עבאס קיארוסטמי בסרט שזה עתה אזכרתי. איך שדברים מתחברים להם…). Homesick, נראה כמו סרט חמוד וטוב לב שעוסק בבחור כבן שלושים שחי לבדו בבית ישן המועד להריסה. אביו מנהל לבדו בקתה בהרים, אחותו מטיילת סביב העולם ואמו עזבה את הבית לפני זמן רב. שגרת חייו מתנהלת סביב אכילה וצפייה בטלוויזיה, עד אשר הוא נתקל בשלושה ילדים שובבים שמשגעים אותו ועל הדרך משנים את חייו.
~
7. Han Gong-Ju / בימוי: לי סו-ג'ין (דרום-קוריאה)
סרט הביכורים שכתב וביים לי סו-ג'ין, עוסק בניסיונה של נערה צעירה לברוח מעברה, לאחר שהייתה מעורבת בשערורייה בבית הספר. הטיזר של "האן גונג-ג'ו" אמנם לא מציע יותר מדי, אך התגובות הנלהבות שעורר בקרב כמה מצופיו בפסטיבל, הסבו את תשומת לבי אליו.
~
8. Pee Mak / בימוי: בנג'ונג פיסנת'אנקון (תאילנד)
ההצלחה הקופתית הגדולה ביותר אי פעם בתאילנד לסרט מקומי עם רווחים של 33 מיליון דולר. מדובר בקומדיית אימה, שנראית דבילית בצורה חמודה, מבית היוצר של אולפני GMM Tai Hub (ובקיצור: GTH, השייכים לקונגלומרט הבידור הגדול ביותר בתאילנד, GMM Grammy), שאחראים על להיטים תאילנדים מסחריים כמו SuckSeed הנהדר, The Billionaire וסרט האימה Countdown שנשלח לייצג את תאילנד באוסקר הקרוב (בשלושתם אגב משתתף השחקן והזמר הקרוע פאצ'ארה צ'יראטיוואט, בן ה-20).
Pee Mak, הוא עיבוד עכשווי למיתוס תאילנדי ומספר על בחור נשוי הנאלץ לעזוב את אישתו ההרה, כשהוא נקרא למלחמה. בשובו הביתה, מלווה בכמה מחבריו החיילים, פושטת שמועה כי אשתו היא למעשה רוח רפאים. את התפקיד הראשי בסרט מגלם הכוכב התאילנדי המתוק מריו מאורֵר, שפרץ בזכות התפקיד היפה שגילם בדרמת ההתבגרות הקווירית (המאוד מומלצת) "The Love of Siam", מ-2007.
~
9. Tamako in Moratorium / בימוי: נובוהירו ימאשיטה (יפן)
סרטו ה-12 של הבמאי היפני נובוהירו ימאשיטה (ששחרר בשנה שעברה את The Drudgery Train, עיבוד לנובלה זוכת פרס אקוטגווה של קנטה נישימורה). באופן אישי, יש לי חיבה גדולה לסרטים על דמויות משועממות שלא עושות יותר מדי (או כאלה שמחפשות מה לעשות עם עצמן) ועושה רושם ש"טמאקו במורטוריום" מציע משהו כזה. טמאקו היא נערה שסיימה את לימודיה באוניברסיטת טוקיו אך מתגוררת עם אביה בעיר קופו, מבלי לתמוך בו או לחפש עבודה, כשהיא מעבירה את ימיה באכילה, שינה וקריאת מנגה. מי אמר שסרטים צריכים להיות מורכבים משיאים ורגעים דרמטיים?
~
10. Striking Out in Love / בימוי: שינגו מטסומורה (יפן)
האפיל של סרטי אינדי יפניים מעוטי תקציב מצליח להלך עלי קסם וכך גם המקרה עם הקומדיה Striking Out in Love של שינגו מטסומורה, המוקרן במסגרת "חלון לקולנוע אסייתי". הטריילר מציע מבט אינטימי על חייהן של שתי חברות שנזרקו ע"י אותו בחור. על מנת לעודד את רוחן, מחליטות השתיים לצאת למסע בעקבות אתרים רוחניים.
~
בפסטיבל מוקרנים גם המון סרטים קצרים, מתוכם הייתי שם עין על: Jury, סרט הביכורים של מייסד פסטיבל בוסאן, קים דונג-הו, בן ה-76 (!); Safe, זוכה פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון, מאת הבמאי הקוריאני הצעיר מון ביאנג-גון; In the Summer, סרט קווירי חדש של סון טה-גיום, שבשנת 2011 זכה במקום השלישי במסגרת סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן עבור סרטו Fly by Night.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע, קולנוע טייוואני, קולנוע יפני, קולנוע קוריאני, קולנוע תאילנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על פסטיבל בוסאן 2013 / חלק ב'

  1. אלעד הגיב:

    היי,

    תודה על הסקירה. הלוואי ויכולתי לפקוד את הפסטיבל. במקום הסתפקנו בלצפות ב-snowpiercer [הגרסא המלאה מן הסתם] במגה בית קולנוע במרכז סיאול.

    רציתי לברר איתך אם תוכל להמליץ על 2-3 סרטים יפניים, מחוץ לזרם המרכזי שניתן להשיג באינטרנט/אוזן השלישית. עד עכשיו די התאכזבתי מכל מה שקשור לקולנוע היפני של העשור האחרון [וזה בניגוד גמור לקולנוע הדרום הקוריאני]- אבל מרחב הדגימה שלי מן הסתם מצומצם משלך.

    • עמית ל. הגיב:

      בשמחה 🙂
      בעיקרון יש במאים יפניים עכשוויים שהייתי ממליץ לעקוב אחרי כל מה שהם עושים. יש אולי דברים טובים יותר או פחות בפילמוגרפיה שלהם אבל תמיד שווה לבדוק. שונג'י איוואי (Shunji Iwai) למשל הוא דוגמא לאחד כזה – במאי מאוד עדין ורגיש עם סגנון ויזואלי מרשים וייחודי שהחל לביים בתחילת שנות התשעים.
      התכוונתי להעלות בקרוב פוסט בנושא סרטי שוטטות בטוקיו, כשאחת הבחירות בו היא "סיפור אפריל" (April Story) שביים ב-1998. הוא מתאר מעבר של סטודנטית צעירה לעיר הגדולה ויש בו משהו פשוט וקסום שמצא חן בעיני. את All About Lily Chou-Chou מ-2001, טרם ראיתי אך הוא נחשב לאחת היצירות הנערצות בפילמוגרפיה שלו. מומלץ גם לבדוק את Hana and Alice בבימויו, מ-2004.
      במאי נוסף ששווה לחרוש על הפילמוגרפיה שלו הוא שיון סונו (Shion sono) / יש הכותבים אותו גם סיון סונו (Sion Sono), במאי קאלט שעשה כמה דברים מטורפים ברבות השנים כמו Suicide Club מ-2002 – סרט אימה אניגמטי ומאוד מופרע על תופעה שמתרחשת ביפן בה חבורות תלמידים קופצות יחד אל מותן. מה שכן, הייתי ממליץ להתחיל דווקא משלוש יצירות בולטות שלו מהשנים האחרונות: Himizu עם שוטה סומאטאני (שחקן צעיר ששווה להכיר), Love Exposure (קח בחשבון שאורכו 237 דקות) ו-Cold Fish.
      סרט שוטטות נוסף בטוקיו שאהבתי מאוד הוא Adrift in Tokyo – יצירה מקסימה, צנועה, עם המון לב והומור של סאטושי מיקי (2007) על בחור צעיר ואבוד שזוכה לביקור מלחיץ מגובה חובות, שמבטיח לשלם עבור חובותיו אם רק יתלווה אליו לטיול בעיר.
      כמו כן, אם לא יצא לך לראות עדיין את "טוקיו סונטה" (Tokyo Sonata) של קיושי קורסאווה, גם הוא מומלץ במיוחד. הסרט מתאר משפחה יפנית שמתפרקת לאיטה, לאחר שהאב מפוטר מעבודתו ובכך מצייר תמונה (גם אם גרוטסקית משהו) של יפן אחרי המשבר הכלכלי המטורף שפקד אותה בתחילת שנות ה-90. יש לי חבר שממש לא אהב אותו, אבל אני חשבתי שהוא מרתק ומאוד מרגש.

  2. פינגבאק: O | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s