פסטיבל טורונטו 2013

מחר יגיע לסיומו פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-38 בטורונטו, והמבחר העצום שלו כולל כמה מן הסרטים הכי מצופים מבחינתי לשנה הקרובה. Tiff נפתח זמן קצר לאחר סיום פסטיבל טלורייד בקולורדו ומשיק לסופו של פסטיבל ונציה, כך שחלק מן הסרטים המוקרנים בו, כבר זכו להתייחסות בפוסטים קודמים. יחד עם זאת, גם החגיגה הקנדית כוללת כמה בכורות שוות ומרכזת לא מעט סרטים מסקרנים שעשו עד כה סיבוב נאה בפסטיבלים בינלאומיים, כשלראשונה ניתן לחזות בטיזרים, טריילרים וקטעים מתוכם. Shall we begin?

~

1. The Double, בריטניה

במאי: ריצ'ארד איואדה (צוללת)

משחק: ג'סי אייזנברג, מיה וסיקובסקה

מבין כל הסרטים בפסטיבל טורונטו, אם היה עלי לבחור לראות סרט אחד בלבד, הייתי הולך על העיבוד של הבמאי והקומיקאי הבריטי ריצ'ארד איואדה, לנובלה של דוסטויבסקי, "הכפיל" (בהנחה והיו אוזלים המקומות ל"מתחת לעור", של ג'ונתן גלזר). פרט לכך שהוא מתהדר באחד הטיזר-טריילרים הכי אדירים של השנה, יש בו את ג'סי אייזנברג (!) ומה יכול להיות יותר טוב מג'סי אייזנברג? שני ג'סי אייזנברג (!!) ואם יש משהו אפילו יותר טוב, זו העובדה ששניהם משתפים פעולה עם הבמאי המוכשר של "צוללת" (2010), שמוכיח פעם נוספת את טעמו המוזיקלי המשובח, כמו גם את חיבתו לעיבודים ספרותיים.

"הכפיל", ספרו השני של דוסטויבסקי, עוסק במקור בפקיד חרד המגלה בוקר אחד, בחור צעיר ומחוצף שנראה בדיוק כמוהו. הנובלה ראתה אור בתרגום חדש לפני כחמש שנים, בהוצאת עם עובד.

מעניין לשם לב כי ישנו סרט נוסף העוסק בכפילים שמוקרן בפסטיבל ואף הוא מעובד מיצירה ספרותית – "האדם המשוכפל" מאת ז'וזה סאראמאגו. הסרט נקרא Enemy, בבימויו של דניס וילנב (האשה ששרה), ובכיכובו של ג'ייק ג'ילנהול. אך מוטיב הכפילות לא נגמר כאן: לג'ילנהול יש סרט נוסף בפסטיבל, Prisoners, שגם הוא בוים על-ידי דניס וילנב, וזה עוד מבלי להזכיר שגם ג'סי אייזנברג מככב בסרט נוסף בפסטיבל. אהה! מיינד-פאק!

 ~

2. Abuse of Weakness, צרפת

במאית: קתרין ברייה (לאחותי, אנטומיה של גיהינום)

משחק: איזבל הופר

בקטגוריית שיתוף הפעולה המסקרן ביותר של פסטיבל טורונטו לשנת 2013, ניצבת בגאון הדרמה האוטוביוגרפית של הבמאית הצרפתייה הפרובוקטיבית קתרין ברייה, בכיכובה של השחקנית שאינה יודעת פחד מהו, איזבל הופר. במסגרת השילוב הפנטסטי הזה, מגלמת הופר במאית צרפתייה החווה שבץ שגורם לשיתוק חלקי בגופה, ובדומה להתרחשויות שחוותה ברייה במציאות, מציעה לנוכל ידוע לשמצה תפקיד בסרטה החדש.

ניתן לתהות כיצד החיבור המתבקש בין השתיים לא קרה עוד קודם, אך ייתכן שהיה צריך לחכות לפרוייקט הנכון שכן מה יכול להיות חזק ואינטימי יותר, משחקנית המגלמת את הבמאית שלה?

 ~

3. The Strange Colour of Your Body's Tears, בלגיה

במאים: הלן קאטה וברונו פורזאני (Amer)

הלן קאטה וברונו פורזאני הם צמד במאים צרפתי שמאוד אוהב את ז'אנר הג'יאלו – סרטי אימה, פשע ומסתורין שהתפתחו במהלך שנות ה-60 בשולי תעשיית הקולנוע האיטלקי וכללו אלמנטים קיצוניים של ארוטיקה ואלימות במעטפת היפר-מסוגננת של צילום ופסקול.

לפני ארבע שנים שחררו השניים את פיצ'ר הניאו-ג'יאלו הראשון שלהם, Amer, שתיאר את התעוררותה המינית של אישה בשלושה רגעי מפתח בחייה, לאחריו ביימו סרט קצר שנכלל באסופת האימה The ABCs of Death וכעת הם שבים עם פרויקט ניאו-ג'יאלו מסקרן נוסף עם שם מיוחד ופוסטר משגע. למעט טיזר קצרצר, ניתן לצפות בשני קטעים המעידים על הסגנון העשיר והחושני שלו: קטע I // קטע II.

~

4. The Strange Little Cat, גרמניה

במאי: רמון זרצ'ר

סרט ביכורים של במאי שוויצרי צעיר בשם רמון זרצ'ר, שנהגה במהלך סמינר עם בלה טאר ומבוסס בחופשיות על "הגלגול" של קפקא. עוד בימי פסטיבל ברלין שמעתי עליו ביקורת משתפכת, ובאתר הפסטיבל נאמר כי זרצ'ר זכה להשוואת מחמיאות לקולנוענים דגולים כז'אק טאטי, רובר ברסון ושנטל אקרמן. מה בנאדם צריך יותר מזה בחיים, תגידו?

עלילת הסרט נסובה סביב מפגש משפחתי בדירה ברלינאית צפופה, בה מתקבצים שלושה דורות משפחתיים לארוחת ערב. יש משהו משונה, מסקרן וקצת יווני בטריילר האלגנטי שלו, שקשה לי לשם עליו את האצבע אבל ממש מושך אותי לצפות בו.

 ~

5. When Evening Falls on Bucharest or Metabolism, רומניה

במאי: קורנליו פורומבויו (שם תואר, משטרה)

אלו מכם שראו את "שם תואר, משטרה", של הבמאי הרומני קורנליו פורומבויו, עשויים להגיב באחת משתי האופציות הבאות לשמע הידיעה על סרט חדש בבימויו: התלהבות השמורה לטיפול עקירת שורש או הנהון מחויך שמתפתח לסקרנות רעבתנית.

"שם, תואר משטרה" (2010), הוא סרט משטרה שאורכו קרוב לשעתיים ועל פניו לא קורה בו כלום. יש בו תעלומה, אבל הדגש הוא בכלל לא על הפתרון אלא על עבודת השיטור עצמה שכוללת בירוקרטיה מייגעת, המון הליכות והמתנות ארוכות שמשהו יקרה בזמן מעקב. הוא אינו נטול הומור וכולל סצנה מדהימה וארוכה שמתרחשת במשרד של הבוס הגדול של התחנה, העוסקת בהגדרות של מוסר וחוק. אהבתי אותו.

סרטו החדש של פורומבויו, "כשערב יורד על בוקרשט או מֶטָבּוֹלִיזְם", נשמע קיצוני אף יותר מקודמו, ביחס לסגנון הריאליסטי של הבמאי: הוא עוסק בקולנוען הבוחר לזייף אולקוס בשבועיים האחרונים לצילומי סרטו, על מנת לגרום לעיכוב בהפקה שיאפשר לו לנהל רומן עם השחקנית הראשית והמוזה שלו. מה הקאץ'? הוא מורכב מ-17 שוטים בלבד (כשאורכו הכולל עומד על 89 דקות).

 ~

6. Horns, ארה"ב

במאי: אלכסנדר אז'ה (פיראנה 3D, גבעות הפחד)

משחק: דניאל רדקליף, ג'ונו טמפל

אם חשבתם במקרה שדניאל רדקליף הוא קוסם של פרנצ'ייז אחד, תופתעו לגלות שמדובר באחד השחקנים היותר עסוקים השנה, עם לא פחות משלושה סרטים בכיכובו בפסטיבל טורונטו: "הרוג את יקיריך", בו הוא מגלם את המשורר אלן גינסברג, בגרסה נטולת שיער פנים, "The F Word" (אני רוצה לראות איך יתרגמו את זה לעברית), על בחור שמנהל קשר עם בחורה תפוסה (בהשתתפות אדם דרייבר. ייאי!) ו"קרניים", דרמת-אימה-פנטסטית המבוססת על ספרו של ג'ו היל (שממש עכשיו יצא לאור בעברית), בה הוא מגלם בחור המואשם ברצח חברתו, המגלה לחרדתו כי צימח מרקותיו זוג קרניים (מה יהיה עם המצח המסכן של דניאל רדקליף?).

את הסרט ביים אלכסנדר אז'ה, במאי אימה צרפתי מוערך, שיובא בזמנו ע"י ווס קרייבן לביים עיבוד מחודש לסרטו "גבעות הפחד", וביים גם את גרסת התלת-ממד של פיראנה. אתר הקולנוע קוליידר, העלה לאחרונה קטע קצר מתוך "קרניים", כשהדבר העל-טבעי הבולט בו הוא ללא ספק המבטא האמריקני של רדקליף שגורם לקול שלו לצנוח בכמה אוקטבות.

~

7. The Oxbow Cure, קנדה

במאים: יונה לויס וקלווין תומס (איימי ג'ורג')

האם The Oxbow Cure הוא ה"אפסטרים קולור" של 2013? כלומר, זה בהנחה ש"אפסטרים קולור" לא היה מ-2013, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. אני מקווה. יש לו את הווייב הזה. את אותו אפיל-היי-טקי-עתידני-תודעתי-סגנוני.

במרכז הסרט: בחורה צעירה פורשת לבקתה מבודדת ביערות, על מנת להתמודד עם השדים והמכאובים שפוקדים אותה. מאוד סטיבן קינגי מצדה. הטיזר נראה מהמם ואורג את הצילום, הפסקול והעריכה ליחידה היפנוטית, מעוררת התפעלות. מומלץ להעיף מבט גם בפוסטר הקריפי.

 ~

8. Concrete Night, פינלנד

במאית: פירג'ו הונקאסאלו (Fire-Eater)

האם אני רואה סרטים פיניים? לא. האם אני רוצה לראות סרטים פיניים? למה לא? האם יש סרט פיני בפסטיבל טורונטו שנראה שווה כִּרטוּס? בהחלט. איך הוא נקרא? Concrete Night. מי ביים? פירג'ו הונקאסאלו, צלמת ובמאית – דוקומנטרית בעיקר – בת 66, ילידת הלסינקי. למה Concrete Night? ראשית, כי הוא נראה מרשים. שנית, כי הוא מוגדר כשילוב בין "ראסטי ג'יימס" של קופולה, "הילדים צופים בנו" של דה-סיקה ולינץ' המוקדם. שלישית, כי הוא פיני ואני רוצה לראות סרטים פיניים. על מה הסרט? Concrete Night עוסק בנער מתבגר, המתגורר באחת משכונות העוני המחניקות בהלסינקי, שלומד כמה שיעורים לא חיוביים מאחיו הגדול שעתיד להיכנס לכלא. האם נראה אותו בארץ? ברור. סרטים פיניים הם לגמרי שלאגר בארץ.

 ~

9. September, יוון

במאית: פני פאנאיוטופולו

העובדה שאין אף סרט יווני בפסטיבל הקולנוע הקרוב בחיפה גורמת לי לרצות להעיף זיקוק לשמים ביאוש אקזיסטנציאליסטי, בתקווה שיאיית את המילה "למה?". בטורונטו They know what's up, שכן ניתן למצוא שם כמה וכמה סרטים יווניים עכשוויים, בהם Miss Violence, שקטף כמה פרסים יפים בוונציה והוכתר בכמה מאתרי הקולנוע כסרט הכי שערורייתי בליין-אפ, וכן את "ספטמבר", בבימויה של פני פאנאיוטופולו. ללא ספק, הטריילר של "ספטמבר", עושה רושם מאוד "יווני": אווירה מתוחה, דמות בוהה, קומפוזיציות חתוכות, מוסיקה דיאגטית ושתיקות. ויש גם סיפור מטריד, שניתן לגבש ממקבץ האימז'ים הבא.

~

10. Night Moves, ארה"ב

במאית: קלי רייכהארדט (וונדי ולוסי, Meek's Cutoff)

משחק: ג'סי אייזנברג ודקוטה פנינג

ג'סי אייזנברג צבר לא מעט סרטים קטנים וזניחים במהלך הקריירה. אף על פי שהופעה שלו היא תמיד תענוג, כשהוא חובר לבמאים-אוטרים או לקולנוענים תותחיים באמת, הכישרון שלו זורח! יש לי תחושה שהחיבור שלו עם איואדה ב"הכפיל", עתיד להיות פנומנאלי אך גם הופעתו בסרטה החדש של קלי רייכהארדט, נשמעת כבעלת פוטנציאל מזהיר.

רייכהארדט, היא במאית אמריקאית שזוכה להערכה הגוברת ביחס לכל סרט נוסף שהיא מוציאה, כדוגמת המערבון הנשי "Meek's Cutoff" מלפני שלוש שנים או "וונדי ולוסי" (2008) – שניהם בכיכובה של מישל וויליאמס (מעניין יהיה לראות אותה מביימת את ג'ניפר לורנס). איחוד הכוחות של רייכהארדט עם אייזנברג, כולל גם את דקוטה פנינג – יחד מגלמים השניים פעילים סביבתיים שזוממים לפוצץ סכר. הקטע הקצר ששוחרר מתוכו, נראה מאוד איטי ושקט. יש לקוות שטריילר מלא יצוף במהרה.

~

 11. Antboy, דנמרק

במאי: אסק האסלבלך

אויש, כמה שהסרט הזה נראה מבדר! עזבו אתכם מספיידרמן, בן אפלק נגד סופרמן או מה-שזה-לא-יהיה-מן וקבלו את "אנט-בוי" – סרט דני המבוסס על סדרת ספרי ילדים שכתב הסופר הדני, קנת' בו אנדרסן. הטריילר עושה רושם משעשע וחינני מאוד, ומציע סרט הרפתקאות-קומי, שמחזיר לנמלים את כבודן האבוד (לפחות מאז הדיבוב ההוא של וודי אלן).

 ~

12. The Fake, דרום-קוריאה

במאי: יואן סאנג-הו (מלך החזירים)

אחרי סרט האנימציה הקודר, האלים והפסימי "מלך החזירים", שתיאר מסכת של השפלות ובריונות יומיומית שחווים שני תלמידי בית-ספר בדרום-קוריאה, הבמאי הקוריאני יואן סאנג-הו חוזר לעניינים עם סרט אנימציה חדש, שלמען האמת גם הוא לא נראה סוגה בשושנים. "The Fake", מתואר כביקורת זועפת על הדת המאורגנת, ומתרחש בסביבה כפרית בה ראש כנסייה מניפולטיבי זומם לתחמן את עדת מאמיניו. אהבתי את האנימציה הייחודית של "מלך החזירים", ונראה כי זו של הסרט החדש לא שונה ממנה (מה גם שהבחירה באנימציה לגולל סיפור מן הסוג הזה נשמעת מעניינת ולא שגרתית).

 ~

13. R100, יפן

במאי: היטושי מטסומוטו (Big Man Japan, The Symbol)

למען האמת, R100 לא היה מעניין אותי אלמלא הייתי יודע שמדובר בסרט החדש של היטושי מטסומוטו, מהבמאים הביזאריים והיצירתיים של העשור האחרון – ואני מדבר כאן על יפן, Mind you. מדינה בה עושים סרטים על חתיכות סושי רצחניות וגיבורי על עם תחתונים על הראש (לא באותו סרט אומנם, אבל בכל זאת).

בין המיינד-פאקס שרשומים על שמו, ניתן לציין את "ביג מן ג'פאן" (2007) שנראה כמו טייק-אוף מופרע לסרטי קייג'ו אייגה, עם אותן מפלצות ענק כדוגמת גאמֵרָה וגודזילה, ו"הסימבול" (2009), שאין דרך נורמלית לתאר אותו, פרט אולי לאדם המתעורר בחדר לבן שקורים בו דברים מוזרים.

R100, מגולל את סיפורו של גבר יפני נעים הליכות שמצטרף למועדון סאדו-מאזו מסתורי, המורכב מנשים שעתידות לבקר בחייו האמיתיים, כשלכל אחת כישרון ייחודי משלה. הטריילר מציג פלטת צבעים חומה-אפרפרה בשילוב אווירה הזייתית. האם היטושי מטסומוטו ימשיך להצדיק את המוניטין?

~

מעבר לבחירות שלי, סרטים וטריילרים נוספים מתוך הפסטיבל העצום הזה, תוכלו למצוא באתר הרשמי של פסטיבל טורונטו.