יש קופולה חדשה בעיר

Palo Alto
היא הנכדה של פרנסיס פורד-קופולה, האחיינית של סופיה ורומן קופולה ודודניתם של ג'ייסון שוורצמן וניקולס קייג' – עם ייחוס משפחתי שכזה, הסיכוי שג'יה קופולה (Gia Coppola) תעבוד כשיננית או סוכנת ביטוח נראה קלוש למדי. בגיל 26, חובקת הנצר למשפחת המלוכה הפילמאית, סרט ראשון באורך מלא בבימויה, Palo Alto, שכתבה בהתבסס על קובץ הסיפורים הקצרים באותו שם מאת איש הרנסנס, ג'יימס פרנקו.
ייתכן שחלק מכם עשוי לגלגל עיניים לנוכח הידיעה כי גם "פאלו אלטו", עוסק בבני נוער לבנים שמסתבכים בצרות (הפעם בעיר הקליפורנית האמורה), אלא שצפייה בטריילר המפתיע מעידה כי גם הקופולה החדשה נחנה בכישרון סגנוני וטעם מוצלח במוזיקה שמתרגמים לטון מיוחד ואווירה חלומית.
הסרט התקבל לשילוש הפסטיבלי הנחשק, ונציה-טלורייד-טורונטו, ומככבים בו בין השאר: אמה רוברטס ("אנחנו המילרים"), ואל קילמר וכמובן ג'יימס פרנקו (שסרט חדש בבימויו ובכיכובו בשם "Child of God" – שאינו מבוסס על הביוגרפיה של יוצרו כי אם על ספר של קורמאק מקארתי – התקבל אף הוא לוונציה וטורונטו, כשטיזר קצרצר מתוכו שוחרר לאחרונה).
ככה זה נראה וזה נראה טוב.
בשנה שעברה, הפקידה מעצבת האופנה הבלגית-אמריקאית דיאן פון-פירסטנברג, בידיה של ג'יה קופולה, הפקת סרט קצר שיציג את קולקציית האביב/קיץ שלה (DVF) בשיתוף עם CURRENT/ELLIOTT. התוצאה היא "Writers Block", סרט קצר בבימויה, שניתן לאתר בו השפעות משפחתיות כמו סגנונו ה-Quirky קופצני של רומן לצד האופנתיות והנשיות המאפיינות את סופיה. התפוח לא נופל רחוק, כמו שאומרים.
~
כמה חודשים מוקדם יותר השנה, נערכה בעיר מיניאפוליס תחרות משוררות ספוקן וורד, תחת הכותרת, Women of the World Poetry Slam. אחרי 3 סיבובים של 12 משוררות, ההופעה החזקה של דניס פרומן (Denice Frohman) הקנתה לה את הניצחון.
חדורת להט, הומור, זעם וכאב, ביצעה פרומן את "Dear Straight People", שיר שהוא כאפה מצלצלת להומופוביה, לבורות או סתם לאופן המעוות בו סטרייטים מסוימים תופסים את חברי קהילת הלהט"ב. אמנם מצאתי את הסיום שלו פומפוזי ורגשני, אך האפקט המצטבר של ההופעה של דניס פרומן מעלה דמעות בעיניים [via Huffingtonpost].
~
שירה של פרומן, כפי שציין אחד המגיבים למאמר בהפניגטון פוסט, מהדהד את שירה של המשוררת האפרו-אמריקנית הלסבית, פאט פרקר (1944–1989), For the straight Folks, שמתייחס לכל אותם אנשים ש"אין להם בעיה עם הומואים, אבל למה הם צריכים להיות כל-כך מוחצנים?". לא רק שמדובר בשיר נהדר, היא גם מקריאה אותו מעולה.
ואם כבר פאט פרקר, לנוכח המציאות המחרידה והבלתי נתפסת בה חיים כיום להט"בים ברוסיה, ראוי להשמיע בקול את השיר Where Will You Be, שנדמה כי על אף שנקרא בקולה בשנת 1987, נותר רלוונטי להחריד בבואו לבטא את אימת הכיליון בעודו מהווה קריאת השכמה לפעולה אל מול האפליה, ההומופוביה וקהות החושים.
ניתן היה לייחל לפאט פרקר שכזו בגרסה רוסית עכשווית, שתביע קול מחאה ותסחף אחריה את חברי הקהילה והקול השפוי בעם, אלמלא המצב האבסורדי לפיו מחאה כנגד החוק המפלה הומואים ולסביות ברוסיה, מהווה כשלעצמו עבירה על החוק.
~
אפרופו שירה גאה: (The Weaklings (XL הוא אסופת שירה חדשה מאת סופר הפולחן הקווירי דניס קופר (למעשה חלק ממנה כבר יצא לאור בעבר אלא שכעת מדובר בגרסה מורחבת), ולרגל המאורע נערך עמו ראיון שווה באתר Esoterrorist. בראיון עוסק קופר במצבה הנוכחי של הספרות האלטרנטיבית באמריקה (לנוכח זליגה של סופרים כמו טאו לין ומאט בל להוצאות גדולות), מסביר למה המונח שדבק לכתיבתם ("הכנות החדשה"), הוא מגוחך ומתייחס לכמה סופרים מהשדה העצמאי/אלטרנטיבי שהוא נהנה לקרוא בימים אלו.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, סרטים קצרים, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אמריקאי, שירה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s