פסטיבל ונציה 2013

Ve70
עונת הפסטיבלים בפתח – בחיפה החלו לטפטף את הליין-אפּ השנתי, בוונציה יהלכו על השטיחים האדומים ממש בעוד יומיים ובטורונטו מחממים מנועים לקראת החמישה בספטמבר.
זוהי השנה השבעים בה מתקיים פסטיבל הסרטים הוותיק של עיר הגשרים, כשהכרזה שנבחרה לעטר את המאורע, מחווה לסצנה מתוך "נצח ועוד יום" של תיאו אנגלופולוס המנוח, תוך קריצה לכרזה משנה שעברה בהשראת פליני. הליין-אפ של ונציה כולל השנה כמה שמות שווים (שיככבו ברובם גם בפסטיבל הקנדי) עם פרויקטים שעומדים בקנה מזה זמן רב.
להלן סקירה של 15 סרטים מתוך המסגרות השונות של הפסטיבל שאחראים לפעילות מוגברת בבלוטות הציפּייה שלי.
~
1. Tom at the Farm / במאי: קסבייה דולן (אהבה דמיונית, לורנס בכל מקרה), קנדה
מסגרת: התחרות הרשמית
אחרי סרט התבגרות על מערכת יחסים טעונה בין צעיר גיי לאמו (I Killed My Mother), סרט על בחור ובחורה שמאוהבים באותו גברבר (Heartbeats) וסרט תקופתי על גבר שרוצה לעבור שינוי מין (Laurence Anyways), הכוכב הקוויבקי בן ה-24, קסבייה דולן, ממשיך לשעוט קדימה, הפעם עם מותחן פסיכולוגי בבימויו ובכיכובו בשם "טום בחווה", שמבוסס על מחזה באותו שם מאת מישל מארק בושארד. במרכז העלילה ניצב בחור צעיר מוכה אבל, אשר יוצא להיפגש עם משפחתו של אהובו המת ומסתבך במשחק אכזרי המושרש בעברה האפל.
האימז'ים ששוחררו מתוכו עד כה חושפים את דולן במראה חדש ומסקרן והעובדה שקיילב לנדרי-ג'ונס ("אנטי-ויראלי") מפציע בו בתפקיד קטן, בכלל גורמת לאישונים שלי לפרפר. לעומת סרטו הקודם שארך 168 דקות, "טום בחווה" מסתפק באורך סטנדרטי של כשעה וחצי. כמו כן, השמועות אומרות כי מאחר ו"לורנס בכל מקרה", לא זכה להשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן בשנה שעברה (שהקרין עד כה את כל סרטיו של הבמאי), בחר דולן ללכת השנה על ונציה במעין צעד מתריס. אבל מה הקשר להרמוני קורין?
Laferme
~
2. ?Why Don't You Play In Hell / במאי: שיון סונו (Himizu, Love Exposure), יפן
מסגרת: אוריזונטי
כל-כך בא לי לראות את החגיגה המופרעת החדשה של שיון סונו על מסך גדול, גאד דמאט! אחרי Himizu והדרמה המשפחתית The Land Of Hope, סונו חוזר למחוזות הטירוף עם "למה שלא תשחק בגיהינום?" שמציב במרכזו שני גברים השונאים זה את זה – האחד רוצה לעזור לבתו להשתלב כשחקנית בסרט, בעוד האחר מתאהב בבתו של שנוא נפשו. אקשן מסוגנן ומדמם שיקרוץ לכל חובב Kill Bill באשר הוא. אחרי טיזר מגניב ששוחרר לפני מספר חודשים, הטריילר המלא לא מבייש את הפירמה.
~
3. מתחת לעור / במאי: ג'ונתן גלזר (לידה), בריטניה
מסגרת: התחרות הרשמית
יותר מדי זמן עבר מאז שהבמאי הבריטי ג'ונתן גלזר העלה סרט למסכים. הפעם האחרונה שעשה זאת הייתה ב-2004 עם "לידה" – סרט מהפנט ויוצא דופן, בכיכובה של ניקול קידמן, שיותר מדי מבקרים פשוט לא קלטו. לא ברור עד כמה התגובות כלפי הסרט השפיעו על פועלו של גלזר – שהמשיך לביים קליפים ופרסומות – אך העובדה שלקח לו כמעט עשור לחזור לקולנוע עשויה לרמז על כך.
"מתחת לעור", המבוסס על רומן מד"ב טראשי באותו שם מאת הסופר ההולנדי מישל פייבר ("עלה הארגמן"), הוא סרט שעומד על הפרק כבר המון זמן, כך שהקרנתו בפסטיבל ונציה נשמעת ריאלית לפחות כמו צפרדעים שנופלות מהשמיים. במרכז הסרט, ניצב חיזר הלובש את דמותה של סקרלט ג'והנסון, ומפתה גברים מזדמנים לצורך מימוש מטרה אפלה במיוחד.
בסרטו הקודם של גלזר, התהדרה ניקול קידמן בפריזורה קצוצה שהזכירה את זו של מיה פארו ב"תינוקה של רוזמרי". ב"מתחת לעור", נפרדת סקרלט ג'והנסון מן הבלונד הזוהר לטובת קארה פחם, ומזכה את גלזר סופית בתואר במאי התסרוקות הנועז ביותר מאז האחים כהן. בראיון ל"וראייטי", ג'והנסון מציינת כי הסרט הרבה יותר מורכב מהתקציר שלו ועוסק בשאלות קיומיות. האמת, מג'ונתן גלזר לא הייתי מצפה לפחות מכך.

UTS

~
4. Stray Dogs / במאי: טסאי מינג-ליאנג (מה השעה שם?, עננה הפכפכה), טאיוואן
מסגרת: התחרות הרשמית
לסרט החדש של טסאי מינג-ליאנג הקדשתי אמנם פוסט נפרד לא מזמן, אך מאחר והקרנת הבכורה שלו תיערך במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ונציה, שווה בהחלט לאזכר אותו שוב.
ארבע שנים אחרי צאת סרטו האחרון באורך מלא, שב הבמאי הטאיווני עם שחקנו הקבוע, לי קאנג-שנג, ביצירה המשרטטת מציאות מכמירת לב של משפחה הנאבקת לשרוד בטאיפיי העכשווית, מוכת הגשמים – האב עובד כלוח מודעות אנושי לדירות יוקרה, בעוד שני ילדיו תרים אחר דגימות מזון בסופר-מרקטים וקניונים. צפו לשוטים ארוכים, מהורהרים ועוצמתיים, מעוטי דיאלוג ומרובי רגש.
~
5. The Zero Theorem / במאי: טרי גיליאם (ברזיל, 12 קופים), בריטניה
מסגרת: התחרות הרשמית
אלו מכם שהיו ערניים מספיק וזריזים מספיק, זכו לראות כשלוש דקות דחוסות שדלפו לרשת (והוסרו ועלו והוסרו) מתוך הסרט החדש של טרי גיליאם, "תיאורמת האפס". כמי שנמנה על אותם אנשים, אציין כי החזון הויזואלי המטורלל, המסוגנן והיצירתי שלו, חירפן לי את השכל והשאיר אותי עם עיניים בורקות מציפּייה. זהו סרט מד"ב עתידני, העוסק בגאון מחשבים שמנסה לפענח כלל מתמטי שיוכיח האם יש תכלית לקיום ואם כן – מהי? את התפקיד הראשי מגלם כריסטוף ואלץ, כשבין המשתתפים הנוספים ניתן לציין את מאט דיימון וטילדה סווינטון. בינתיים שוחררו כמה תמונות מתוכו ופוסטר מדליק, בתקווה שטריילר מסודר ומלא יעלה בקרוב כך שנוכל להתעלף בצוותא.
0Theorem
~
6. Kill Your Darlings / במאי: ג'ון קרוקידס, ארה"ב
מסגרת: ימי ונציה
אין לי מושג איך בנים סטרייטים מסוגלים לעמוד בסטרייטיותם אחרי שהם רואים את הפרצוף המטריף של דיין דיהאן בטיזר הבא של Kill Your Darlings. מאז "כרוניקה בזמן אמת", דיהאן הוא השחקן המבטיח שמומלץ לעקוב אחריו – ג'יימי פוקס הספיק להתאהב בו על הסט של ספיידרמן החדש, כשלאחרונה עלה טריילר לסרט הופעה של מטאליקה בכיכובו. מעל הכל, מה שבאמת גורם לי לראות ורוד כשמדברים על Kill Your Darlings של ג'ון קרוקידס, זו הידיעה כי דיהאן עתיד לחלוק אינטימיות עם בחור נוסף על המסך, ובמקרה שתהיתם, מדובר בדניאל רדקליף המגלם את דמותו האייקונית של משורר דור הביט, אלן גינסברג.
בהקשר לכך, נראה לי שצריך לשנות את המשחק הידוע "שש דרגות של קווין בייקון" ל"שתי דרגות של ג'יימס פרנקו": דניאל רדקליף מגלם את אלן גינסברג ב-Kill Your Darlings שגולם ב"יללה" ע"י ג'יימס פרנקו שגילם את הארי אוסבורן ב"ספיידרמן" המגולם כיום ע"י דיין דיהאן שמשחק עם דניאל רדקליף ב-Kill Your Darlings. הא! נראה אתכם מתעלים על זה.
~
7. ג'ו / במאי: דיוויד גורדון גרין (ג'ורג' וושינגטון, פרינס אבלנש), ארה"ב
מסגרת: התחרות הרשמית
עוד שחקן שנראה כי העתיד צופן לו גדולות הוא טיי שרידן, שמתהדר ברצף המזהיר הבא: תפקיד ראשון לצד בראד פיט בסרט של טרנס מאליק ("עץ החיים"), תפקיד שני לצד מתיו מקונוהיי בסרט של הבמאי העולה ג'ף ניקולס ("מאד") ותפקיד שלישי לצד ניקולס קייג' בסרט החדש של דיוויד גורדון גרין ("ג'ו") – ולהזכירכם, הוא בן 16 בלבד.
עם כל הביקורת שיש לצופים רבים על בחירות המשחק של ניקולס קייג', מדובר בשחקן שאני תמיד נהנה לראות על המסך. אחרי טבילה ארוכה במימי הקומדיה, נראה כי דיוויד גורדון גרין חוזר לסוג הסרטים שהקהל (או המבקרים?) ציפה ממנו לעשות בתחילת הדרך. מדובר בדרמה המבוססת על רומן באותו שם משנת 1991, מאת הסופר האמריקאי המנוח לארי בראון, על אסיר לשעבר שהופך מודל לחיקוי עבור נער מתבגר ונאלץ להתמודד עם הבחירה בין הרס לגאולה. יש לי תחושה טובה לגבי זה (ואני מחבב את הלוק המחוספס של קייג').
Joe
[תמונות נוספת, באתר הפלייליסט]
~
8. !We Are The Best / במאי: לוקאס מודיסון (פאקינג אמאל, Mammoth), שוודיה-דנמרק
מסגרת: אוריזונטי
אני מניח שבאיזשהו שלב, לכל אדם עוברת בראש המחשבה כי נולד בעשור הלא נכון (חלקנו גם במקום הלא נכון). יש כאלה שהיו רוצים לחוות את המעבר של דילן לחשמלית בזמן אמת או לצפות בג'ופלין קורעת את הגרון בפסטיבל מעושן או להעלים שורה עם מוריסון בחדר המיטות. אך יש גם את בובו, קלרה והדוויג – שלוש ילדות קשוחות, מבולבלות ומשונות שמתרוצצות ברחובות שטוקהולם של תחילת שנות השמונים ומקימות להקת פּאנק בלי כלים, למרות שכולם אומרים להן שהפּאנק מת. על הדרך הן מפגינות תסרוקות מגניבות ורוח נעורים מרדנית בסרטו החדש והמדליק של הבמאי השוודי לוקאס מודיסון.
~
9. La jalousie / במאי: פיליפ גארל (נשיקות הצלה, מאהבים קבועים), צרפת
מסגרת: התחרות הרשמית
לא פחות משמסקרן אותי הסרט החדש של הבמאי הצרפתי פיליפ גארל, מסקרנת אותי מערכת היחסים שלו עם בנו, שחקן הקולנוע לואי גארל. יש משהו מרתק ברעיון שאב מביים את בנו, ובייחוד כשמדובר בשחקן נועז וחסר עכבות כמו לואי גארל.
בלואי גארל יש משהו מסתורי. מצד אחד הוא לא איזה יפיוף הורס, אבל מצד שני יש בו משהו מאוד מיני ואפילו מסוכן, שבא לידי ביטוי בתפקידים שהוא מגלם. לאורך הפילמוגרפיה הנאה שלו, ניתן למצוא סצנות של גילוי עריות (Ma Mere), משחקים בשלישיה (The Dreamers) ודמויות ביסקסואליות (Love Songs). למעשה פיליפ גארל כבר ביים את בנו בסרט "מאהבים קבועים" (2005), שנוצר ברוח הגל החדש הצרפתי.
"קנאה", עוסק בחייו ואהבותיו של שחקן תיאטרון עני בן 30. הוא מתגורר עם אישה אחת, יש לו בת מאישה נוספת, אך מאוהב באישה אחרת, שחקנית. שחור-לבן. דובר צרפתית. מה רע?
PGJ
[תמונות נוספות, באתר סינמלדיטו]
~
10. Miss Violence / במאי: אלכסנדרוס אבראנאס (Without), יוון
מסגרת: התחרות הרשמית
אהה… I See What You Did There. לפנינו ניצב טריילר לסרט יווני. אם יצא לכם לראות כמה סרטים מהגל היווני החדש, אתם יודעים, אותן קומדיות אבסורד אפלות ומטרידות, אתם כבר יודעים למה לצפות כשלפניכם ניצב טריילר של סרט יווני. ובכל זאת, הטריילר שלהלן נוקט טקטיקה שונה משהורגלנו אליה, מה שנקרא, לבלבל את האויב. ובכל זאת, לפנינו ניצב טריילר לסרט יווני, מהגל החדש. לא ניתן להתחמק מזה.
~
11. Moebius / במאי: קים קי-דוק (להרגיש בבית, רחמים), דרום-קוריאה
מסגרת: הקרנה מחוץ לתחרות
אם הוקסמתם מהעדינות, היופי והפיוטיות שבסרטי קים קי-דוק כדוגמת "אביב, קיץ, סתיו, חורף… ואביב" או "להרגיש בבית", אתם יכולים לזרוק את זה מהחלון. די, אין יותר שלווה בודהיסטית או שתיקות מלאות הבנה בסרטים של קים קי-דוק. במאי הארט האוס הדרום-קוריאני החל בשינוי פאזה כבר עם סרטו הקודם "רחמים" (הזוכה של ונציה בשנה שעברה) שזכה בפסטיבל חיפה האחרון לשלט דו-לשוני ובו כיתוב שאינו משתמע לשני פנים: "לתשומת לבכם: הסרט 'רחמים' מכיל סצנות קשות לצפייה".
אני מקווה שהשלט הזה לא קיפד את חייו בפח האשפה שכן חבל לבזבז דיו, לאור העובדה שסרטו החדש של קים נאלץ לעבור שוב ושוב את המועצה הקוריאנית למדרוג תכני מדיה, שקבעה תחילה כי מדובר ב"סרט שניתן להקרינו בבתי קולנוע מצומצמים בלבד, עקב היותו בלתי מוסרי, ביטוי אנטי-סוציאלי המתאר יחסים מיניים בקרב המשפחה הקרובה וכו', ותמונות ואמצעי מבע הכוללים תוכן פוגעני כלפי צעירים במונחים של נושא, אלימות, זוועה וסכנה לחיקוי". לאחר שקים קי-דוק החליט לחתוך שתי דקות וחצי וערך הצבעה בקרב 109 עיתונאים שהוזמנו על-ידו לצפות בסרטו החדש, אושרה הפצת הסרט לצפייה מעל גיל 18.
גם מבחינה אסתטית, די קשה להאמין שמדובר בקים קי-דוק ולא באיזה סטודנט אנרכיסט לקולנוע שהשיג מצלמה מחברים ויצא להתאבד על פיצ'ר בלי תקציב. ובכל זאת, כחובב שערוריות, קולנוע דרום-קוריאני וקים קי-דוק, עלי להודות שאני מסוקרן.
~
12. The Canyons / במאי: פול שרדר (ג'יגולו אמריקאי, אדם בן-כלב), ארה"ב
מסגרת: הקרנה מחוץ לתחרות
אחרי שנדחה מפסטיבלי סנדאנס ו-SXSW בטענה כי הוא סובל מבעיות איכות (או כפי שטען אחד המקורות מאחורי הקלעים, "It’s got an ugliness and a deadness to it"), המותחן הארוטי המדובר, The Canyons, הצליח להבקיע לאחרונה שני שערים יפים: הקרנות בונציה ובטורנטו, ומכירה של הסרט – שמומן מכספי יוצריו וגולשי קיקסטארטר – להפצה בידי IFC.
סך הכל, הצלחה. ניתן לזקוף אותה לזכותם של הבמאי פול שרדר והסופר והתסריטאי ברט איסטון-אליס, שהשכילו לעורר באז עם ליהוקה של תאונת הדרכים המהלכת לינדזי לוהן וכוכב הפורנו ג'יימס דין. כמו כן, תרמה לכך גם הכתבה האדירה בניו-יורק טיימס, שתיעדה לפרטי פרטים את העבודה המפרכת (והמופרכת) עם לוהן על הסט (שבין שאר מעלליה, החמיצה שיחת השכמה לצילומים אחרי שחזרה מבילוי עם ליידי גאגא בחמש וחצי לפנות בוקר).
כצפוי, הסרט זוכה ללא מעט ביקורות קטלניות אבל בתכלס, למי זה באמת משנה? (טוב, אולי חוץ מלאליס, שלא מפסיק לקדוח עליהן בטוויטר). הנקודה היא שמדובר בסוג הסרטים האלה שגם אם אתה יודע שהם רעים, אתה רוצה לראות עד כמה רעים הם באמת (או אם להיות כנים, בתוך תוכנו כולנו קצת סליזיים).
~
 13. גרונטופיליה / במאי: ברוס לה ברוס (Raspberry Reich, Skin Flick), ארה"ב
מסגרת: ימי ונציה
די מפתיע למצוא במאי קווירי-מחתרתי, פרובוקטיבי ובועט כמו ברוס לה ברוס, בפסטיבל ונציה – במאי שסרטיו מכילים לא מעט טראש, פורנו הומוסקסואלי, זומבים, סקינהדס וזונות (חלקם אפילו בסרט אחד). אלא שצפייה בקטע מתוך סרטו החדש, "גרונטופיליה", מעידה על עידון מבחינת הסגנון והחומרים שנהג לנפק לאורך שנות פעילותו.  אז רגע, האם ברוס לה ברוס קורץ למיינסטרים? איפה השערורייה? היכן הסקנדל? בכותרת. עפ"י ויקיפדיה, "גרונטופיליה" הוא דפוס התנהגות המאפיין אדם צעיר יחסית, הנמשך מינית לאדם זקן מאוד (70 ומעלה). נו, ידעתי שברוס לה ברוס נמצא שם איפשהו…
~
 14. Gravity / במאי: אלפונסו קוארון (ואת אימא שלך גם, הילדים של מחר), ארה"ב
מסגרת: הקרנה מחוץ לתחרות
"ג'ורג' קלוני וסנדרה בולוק אבודים בחלל. זהו. עכשיו תביאו לי 80 מיליון דולר לצלם את זה".
~
15. הרוח עולה / במאי: הייאו מיאזאקי (הנסיכה מונונוקי, הטירה הנעה), יפן
מסגרת: התחרות הרשמית
בשביל להסביר לאנשים במה עוסק סרט האנימציה החדש של הייאו מיאזאקי, מסתבר שצריך טריילר של יותר מארבע דקות. מצד שני, זה ארבע דקות מתוך סרט חדש של מיאזאקי. שלא תחשבו שאני מתלונן או משהו.
~
שווה לאזכר גם את: Tracks של ג'ון קארן (הצעיף הצבעוני, סטון), אוסטרליה; Child Of God, עיבוד ספרותי נוסף של ג'יימס פרנקו (בפעם הקודמת היה זה "בשכבי גוועת" של פוקנר) לספר באותו שם של קורמאק מקארתי; Philomena של סטיבן פרירס (המלכה, תמרה דרו), בריטניה; Ana Arabia, סרט בשוט אחד של עמוס גיתאי; Parkland של פיטר לנדסמן, על התרחשויות כאוטיות שפוקדות בית-חולים בדאלאס ביום הירצחו של קנדי, עם זאק אפרון, טום וולינג (סמולוויל) ופול ג'יאמטי; Night Moves של הבמאית המוערכת קלי רייכהארדט (וונדי ולוסי, Meek's Cutoff), עם ג'סי אייזנברג ודקוטה פנינג; Redemption, סרט קצר של הבמאי הפורטוגלי מיגל גומז, שהימם את הביקורות עם "טאבו" בשנה שעברה; הגרסה היפנית ל"בלתי נסלח" של הבמאי לי סאנג-איל (Hula Girl, Scrap Heaven), יפן; Walesa. Man Of Hope של אנדז'יי ויידה (אפר ויהלומים) ואווה ברודזקה, פולין; בית לחם של יובל אדלר, ישראל; May In The Summer של שרין דאביס (Amreeka), ארה"ב-קטאר-ירדן; Il Terzo Tempo של אנריקו מריה ארטלה (שסרטו הקצר My Bow Breathing, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות הבינלאומית של פסטיבל סרטי הסטודנטים ה-14, בת"א), איטליה; Death For a Unicorn, סרט קצר עם טילדה סווינטון, של ריקרדו ברנסקוני ופרנצ'סקה רברדיטו (Hello Stranger), שווייץ; Eastern Boys של רובין קמפיו (שסרטו, They Came Back, על עיירה שמתיה חוזרים לפקוד אותה, עובד לסדרת טלוויזיה המשודרת בימים אלו בארץ תחת השם "קמים לתחייה"), צרפת; Palo Alto, עיבוד לספרו של ג'יימס פרנקו (מה יהיה?) בבימויה של ג'יה קופולה, ארה"ב; Aningaaq, סרט קצר של חונאס קוארון, בנו של אלפונסו קוארון וקולנוען בפני עצמו (Year Of The Nail), ארה"ב; La Prima Neve של אנדריאה סגרה (Shun Li And The Poet), איטליה ו-The Sacrament של במאי האימה המיוחד טיי ווסט (House Of The Devil, The Innkeepers), ארה"ב.
בגזרה הדוקומנטרית ניתן יהיה למצוא בין השאר את: The Unknown Known של ארול מוריס (הקו הכחול הדק, מר מוות), ארה"ב; The Armstrong Lie של אלכס גיבני (גונזו, Magic Trip), ארה"ב; Til Madness Do Us Part של וואנג בינג (שעל סרטו הקודם והמוצלח "שלוש אחיות", כתבתי בפוסט על פסטיבל ירושלים), סין; At Berkeley של פרדריק ווייזמן (La Danse: The Paris Opera Ballet), ארה"ב ו-Lenny Cooke, דוקומנטרי של האחים בני וג'ושוע ספדי (Daddy Longlegs), ארה"ב.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s