לח ודביק: ארבע אדפטציות קולנועיות

על ארבע אדפטציות קולנועיות מגרמניה, בריטניה, ארה"ב והונגריה
4Adaptations
1. אזורי לחות (Wetlands) / במאי: דיויד ווננדט / עפ"י ספרה של שרלוטה רוש / גרמניה
כך נראה המאזן הכללי של נתוני הצפייה בטריילר של "אזורי לחות", נכון לרגע זה:
WetLa
אלו מכם שמעקמים את האף לנוכח היכולת של יו-טיוב לשקף הלכי רוח חברתיים, מוזמנים לצרף גם את האף שלי, אלא שעדיין, נראה כי יצירתה הקונטרוברסלית של מנחת הטלוויזיה והסופרת הבריטית, שרלוטה רוש, ממשיכה לעורר תגובות עזות גם כשהיא מתרגמת למדיום הקולנועי.
"אזורי לחות" (Feuchtgebiete), רומן ביכורים סמי-אוטוביוגרפי שיצא בשנת 2008 בגרמניה (מקום מושבה של רוש), כתוב כמונולוג אישי מפי צעירה משעשעת בשם הלן, שמגיעה לבית החולים בעיר גרמנית גדולה, בעקבות גילוח אינטימי כושל. במהלך האשפוז, הלן "בוחנת את האזורים הלחים בגופה הנשי ומניחה לרובין, אח בית החולים, לצלם את החלקים החומקים ממבטה הסקרני" (כך לפי הכריכה האחורית).
הרומן הפך לרב-מכר סנסציוני, תורגם לאנגלית ולעברית בשנה שלאחר מכן (בארץ ראה אור בהוצאת זמורה ביתן,  בתרגום מגרמנית של עופרה  קק) וזכה לביקורות מעורבות. נאמר כי הוא "סאטירה על תסביך ההיגיינה והסטריליות של התרבות הגרמנית" (שירה סתיו, הארץ); "מדריך חדש לגוף האישה, על כל מה שיש בו. החורים המיצים והריחות" (דן לחמן, אימגו); "בסופו של דבר הקוראים נשארים עם יותר מדי פרטים על חורי תחת ועם חור אחד גדול בראש" (רומי מיקולינסקי, וואלה).
אישית, יצא לי לקרוא כמה פרקים ראשונים מתוכו במהלך עבודה ביריד וזכור לי שהוא היה מ-א-ו-ד גראפי ויצירתי בכל הנוגע לתיאור הגוף הנשי. היה בו משהו דוחה ומושך בו זמנית, מאוד Raw, אבל עיבוד למסך הגדול זה דבר שממש לא חלף לי בראש. מצד אחד, מפתיע אותי שספר שעוסק באופן כה ישיר בנשיות בוים ע"י גבר, מצד שני, אם יש ארץ שמסוגלת לעבד אותו לקולנוע – זו ללא ספק גרמניה (מישהו מסוגל לדמיין את זה נעשה בארה"ב?). ואולי אני סתם חושב בסטריאוטיפים.
~
2. Filth / במאי: ג'ון ס. ביירד / עפ"י ספרו של אירווין וולש / בריטניה
והנה סופר שערורייתי נוסף, הפעם לא פחות מהאיש שכתב את "טריינספוטינג" – אירווין וולש האגדי. נראה שלסופר הסקוטי הזה הולך לא רע בכלל כשמדובר בעיבודים קולנועיים ליצירות הספרותיות שלו. יואן מקגרגור כבר הצהיר כי יהיה מוכן לקחת חלק בסרט ההמשך ללהיט הפולחן של דני בויל משנות התשעים, וכעת ניצב לפתחנו העיבוד לספרו משנת 1998, Filth – ג'יימס מקאבוי, משיל את תדמיתו האקס-מנית לטובת דמותו המטונפת של איש משטרה סקוטי מיזנתרופ, מכור לקוקאין ואובססיבי לסקס שמנסה לפלס את דרכו לקבלת קידום באמצעות מזימות מלוכלכות.
בדומה למרבית יצירותיו האחרונות של וולש (שממשיך לכתוב בקצב יפה), הספר טרם תורגם לעברית, מה שדי מבאס שכן האנגלית הסקוטית שלו יכולה להיות נגישה כמו פקק שעם שטבע בבקבוק יין. בכל אופן, הטריילר של Filth נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים מטריילר המבוסס על ספר של אירווין וולש להיראות: יש בו סקס, סמים, אלימות והפרשות, קצב מהיר, מוזיקה טובה וג'יימי בל לקינוח.
~
3. סירופּ (Syrup) / במאי: אראם רפפורט / עפ"י ספרו של מקס ברי / ארה"ב
בתחילת שנות האלפיים, הוציאה ספרית מעריב מבחר של ספרי קאלט מגניבים, בסדרה שחלקה אלמנט עיצובי משותף: כריכות אפורות ותמונה מלבנית, קטנה וצבעונית במרכז. יצאו בה למשל: קובץ סיפורים קצרים של אירווין וולש ("אסיד האוס") ורומן הביכורים של מקס ברי, "סירופּ" (שלמרבה הפלא, כמו Filth, גם הוא יצא במקור בשנת 1998).
"סירופ", עוסק באחורי הקלעים של עולם השיווק ומגולל בגוף ראשון את עלילותיו של סקאט – בחור צעיר שחולם להיות מפורסם  ולשם כך הוגה רעיון שיווקי מדהים, אותו הוא מצליח למכור לחברת קוקה-קולה. אלא שהרעיון נגנב ממנו על-ידי שותפו לדירה, וכשבחורה יפה, תחמנית ושופעת רעיונות בשם 6 נכנסת לחייו, מחליטים השניים לאחד כוחות במטרה לנקום בשותף המניאק.
התחלתי לקרוא את "סירופ" ועל קצה המזלג אני יכול לומר שמדובר בספר שנון ומצחיק ביותר. אם היה עלי לבחור שחקן שיגלם את הדמות הראשית, הייתי הולך על מישהו כמו ג'סי אייזנברג – בעיקר הודות לצורת ההגשה וסגנון המשחק שלו, שלוכדים יפה את הפן ההומוריסטי של הרומן. למרבה האכזבה, הצפייה בטריילר המבולבל והלא מגרה הבא, חושפת טעות מכאיבה בעצם ליהוקו של שילו פרננדז כסקאט, שנראה עצי ודוגמני עם Line Delivery משעמם וקפוץ תחת. מה שכן, מקס ברי אחראי על התסריט, מה שאומר שאולי לא הכל אבוד.
~
4. המחברת הגדולה (The Notebook) / במאי: יאנוש סאס / עפ"י ספרה של אגוטה כריסטוף / הונגריה
לאחר שבועות ארוכים של צפייה בסרטי בלה טאר, בקורס על קולנוע הונגרי שלקחתי בתחילת השנה, חשבתי שהמעבר לקולנוען הונגרי אחר עשוי יהיה להפחית במעט את כמות הסבל הקיומי, הכבדות והדיכאון בשחור-לבן שחזיתי בהם עד אז. אלא שהקולנוען ההונגרי האחר התגלה כיאנוש סאס ואחרי הצפייה בעיבוד שלו ל"ווייצק", הרעיון החיובי ביותר שיכלתי להעלות בדעתי היה לקשור את עצמי לסלע כבד ולקפוץ לתוך נהר. ואז הגיע "אופיום: יומנה של משוגעת", שכלל סצנות חביבות של עינויים במוסד פסיכיאטרי בשנת 1913. בקיצור, אין כל סכנה שסאס יביים קומדיה רומנטית עם מג ראיין בעתיד הנראה לעין וגם הסרט החדש שלו לא נראה ממש האפי גו לאקי.
על אף החוויה הטראומטית עם שני סרטיו הקודמים, סרטו הנוכחי בכל זאת נראה מעניין במיוחד, בין השאר משום שהוא מבוסס על יצירת המופת של אגוטה כריסטוף, "המחברת הגדולה", המגוללת את סיפור הישרדותם של תאומים שנשלחו לבית סבתם, ככל הנראה בהונגריה, בזמן מלחמת העולם השנייה. הסרט קטף לאחרונה את הפרס הגדול בפסטיבל הקולנוע קרלובי וארי בצ'כיה ונשלח לייצג את הונגריה בטקס פרסי האוסקר לשנת 2014.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על לח ודביק: ארבע אדפטציות קולנועיות

  1. נימס הגיב:

    הטריילר של הסרט האחרון, גורם לי, כדבריך לרצות לקשור את עצמי לסלע ולצנוח לנהר. אולי הסרט עצמו יהיה פחות מדכא.. או יותר מושך.
    אבל שלושת האחרים גורמים לי לרוץ לבית הקולנוע הקרוב ולצפות בהם (ולקרוא את חלקם)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s