טיפ טופ

אם היה עלי לדרג את השחקניות האהובות עלי בכל הזמנים, איזבל הופר הייתה מתברגת לחמישייה הראשונה. העובדה שהיא גם עובדת ללא הפסקה – לרוב בפרויקטים מאתגרים – מסבה לפאן-בוי שבתוכי רק אושר! הופר כיכבה השנה בלא פחות מחמישה סרטים וסקירה קלילה שלהם מעידה על האקלקטיות המאפיינת את בחירת התפקידים והז'אנרים בהם היא לוקחת חלק:
"הנזירה", דרמה צרפתית חמורת סבר של גיום ניקלו, שהוקרנה בפסטיבל ברלין (ונראית מאוד מלחיצה, כמו לא מעט סרטי מנזרים); "האישה מאחורי הנקמה", מותחן אקשן שנחשב לסרט האמריקאי הראשון של הבמאי הדני נילס ארדן אופלב ("נערה עם קעקוע דרקון"), אם כי העובדה שהיא לא מופיעה בטריילר עשויה לרמז על תפקיד קטן (ולסבול את קולין פארל במשך שעתיים בשביל שתי דקות של איזבל הופר לא נשמע לי כמו עסקה הוגנת); Abuse of Weakness, של הבמאית הצרפתייה הפרובוקטיבית קתרין ברייה (שטרם שוחרר אבל רק המחשבה על שיתוף פעולה בין שתיהן עושה לי פרפרים בבטן); "ההיעלמות של אלינור ריגבי", סרט ביכורים בן שני חלקים של נד בנסון (עם ג'סיקה צ'סטיין), על מערכת יחסים של זוג ניו-יורקי המסופרת מנקודת המבט של כל אחד מבני הזוג (שיעלה בפסטיבל טורונטו הקרוב).
הסרט החמישי לשנת 2013 בהשתתפותה – הפעם בתפקיד מרכזי – הוא "Tip Top", סרט מתח בעל טונים הומוריסטיים של הבמאי הצרפתי סרז' בוזון, שהוקרן במסגרת "שבועיים של במאים" בפסטיבל קאן האחרון. בסרט מגלמת הופר שוטרת החוקרת את מותה של אישה אלג'ירית. הטריילר נראה מדליק, בין השאר הודות לקומפוזיציות הסימטריות, השימוש בפלטת הצבעים הכחלחלה ודמותה של איזבל הופר כמובן.
~
האם הגיוני שסטודנט שסיים תואר בקולנוע מעולם לא ראה את "האזרח קיין" בשלמותו? בעבר יתכן מאוד שכן, אלא שכיום הסטודנטים בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א לא נותרים רק עם שברים מתוך "הולדת אומה" או ניתוח סיקוונס של היצ'קוק, אלא מחויבים לפקוד מדי שבוע הקרנה של סרט חובה, מסוג הסרטים שסביר להניח ששמעתם עליהם מתישהו ואמרתם לעצמכם מתישהו, "כן אני כבר אתפוס את זה, מתישהו, אולי בספיישל של TCM".
בחוג לקולנוע של אוניברסיטת ניו יורק, מי שמחלק את רשימת סרטי ה-Must הוא לא אחר מספייק לי (שעלה לאחרונה לכותרות עם העיבוד האמריקאי המסקרן-אך-מיותר שלו ל-"Oldboy", ופרוייקט גיוס הכספים לסרטו העתידי בקיקסטארטר). יש בה כמה יציאות לא ברורות כמו "אפוקליפטו" של מל גיבסון או "מחוז 9" של ניל בלומקאמפ (למרות שעוד לא ראיתי אותם, אז אולי אני טועה), אבל בגדול היא כוללת בחירות מעניינות וקצת מתחכמות (הוא בחר את "מגע של רשע" על פני "האזרח קיין", למשל). ההתמקדות שלו היא בעיקר בקולנוע אמריקאי קלאסי, קצת יפן, הגל החדש וניאו-ריאליזם איטלקי (איפה טרקובסקי, ברגמן, פאסבינדר, אוזו או אקרמן שתאוורר קצת את ההגמוניה הגברית?).
כשדיברתי עם חבר על הרשימה, הוא טען שהבחירה של ספייק לי בג'רמוש ובסרטי הניאו-ריאליזם אינה מפתיעה שכן אלה הדברים שבתכל'ס הכי השפיעו עליו, כמו "רחובות זועמים" של סקורסזה שמזכיר במידה מסוימת את "עשה את הדבר הנכון".
בכל אופן, שווה להעיף מבט ולעשות השלמות.
~
IOTPD
והרי ידיעה משמחת לחובבי האוונגארד שבינינו: ביום רביעי הקרוב, 31.7, בשעה 21:00, יערך בסינמטק תל-אביב מחווה למאמרה המכונן של סוזן סונטאג, "הערות על קאמפ", שראה אור בשנת 1964.
הערב יפתח בהרצאה של חן שיינברג, אוצר הסדרה במרכז לאמנות עכשווית, לאחריה יוקרנו: Sins of the Fleshapoids, קלאסיקת קאמפ-מד"בית דלת תקציב של מייק קוצ'אר מ-1965, המתרחשת בעתיד הרחוק (בעוד מיליון שנה), ומתארת מרד של אנדרואידים לבושי טוגות נגד אדוניהם בני-האדם שהפכו לעצלנים; Hold me while I'm naked, מ-1966, שיצר אחיו התאום של מייק, קולנוען האנדרגראונד הניו-יורקי ג'ורג' קוצ'אר, במה שהפך לאחד הטקסטים המגדירים של ה"קאמפ" וכן הסרט Inauguration of the Pleasure Dome, מ-1954 (בתמונה), הנחשב לאחד ממבשרי הקאמפ, פרי עבודתו של הקולנוען האוונגרדי קנת אנגר, שהשפיע על האחים קוצ'אר והושפע, בתורו, מהפילוסופיה של המכשף האנגלי אליסטר קרַאוּלי. בקיצור, לא מומלץ לעשן משהו לפני (או שכן?).
~
ממתק מוסיקלי לסיום: לאחרונה נזכרתי בהרכב פופ-שוגייז עכשווי בשם "גוספל גוסיפ", שעפתי על אי.פי שיצא לו לפני כמה שנים, שנקרא Dreamland. תהיתי לעצמי האם השלישיה הזו ממיניאפוליס עדיין קיימת ומסתבר שלא רק שהם עומדים על הרגליים אלא אף שחררו אלבום חדש לפני מספר חודשים, הקרוי על שם הלהקה וניתן להאזנה מלאה דרך העמוד שלהם באתר בנדקאמפ (או כאן, אם יותר נוח לכם). בדומה לשירים הקודמים ששחררו, גם אלבומם הנוכחי מתאפיין בצליל סמיך, מתקתק, חלומי ואווירתי שמתאים לצנן איתו את הימים הלוהטים האלה.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, קולנוע ניסיוני, קולנוע צרפתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על טיפ טופ

  1. דרך אגב, אם כבר הזכרת את האחים קוצ'אר, מומלץ מאוד לראות את הסרט הדוקומנטרי שעשו עליהם לפני שנתיים. הוא נקרא It Came from Kuchar והוא מגניב ביותר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s