פסטיבל הקולנוע בירושלים 2013 – חלק א'

JF
פסטיבל ירושלים 2013, מתקדם לעברנו בדילוגים נמרצים, תוך שהוא נושא על גבו מטען מכובד של שלל דיגיטלי, משהיה סנטה קלאוס של עולם הקולנוע. עושה רושם כי סנטה היה חרוץ במיוחד השנה, שכן עקבות מזחלתו הותירו את רישומן בתחנות אטרקטיביות כגון: קאן, טורונטו, ונציה, סאנדנס, ברלין ובוסאן. למרות שדרכון הטיסה שלי אינו מתהדר בחתימות צבעוניות שיעידו על חוויות פילמאיות מעוררות קנאה, טרחתי לסקר את הפסטיבלים הללו ממקום מושבי בישראל, כך שחלק מן הסרטים המופיעים בתכניה הירושלמית, עיטרו את דפי הבלוג במהלך השנה החולפת (במידה ואתם לוקים בדז'ה וו, האחריות כולה שלי).
כמו בכל פסטיבל מקומי, ישנם חלומות שלא יתגשמו (אבל אולי בחיפה… אולי בחיפה) ועדיין יש לא מעט הפתעות משמחות. הסקירה הבאה אינה מתיימרת להקיף את כל עושרו של הפסטיבל (בשביל זה יש תכניה) אלא מבוססת על טעמי האישי הנובע מהיכרות עם יצירות קודמות של חלק מן היוצרים, חיבתי למדינות מסוימות, פסטיבלים, טריילרים, ביקורות, באז או סתם אימז'ים ועלילות ששאבו את תשומת לבי בנון-שלאנט.
כמו כן, תודות למארגנים על ההזמנה להקרנות הפריוויו שנערכו בסוף השבוע האחרון לחלק מסרטי הפסטיבל. נקווה שההקרנות בין ה-4 ל-13 ביולי, יהיו מהנות לפחות באותה מידה! היות והתקשיתי לדרג את הסרטים מבחינת מדד ההתלהבות, הם מחולקים עפ"י חטיבות הפסטיבלים בהם כיכבו במהלך השנה וחצי האחרונות. הפוסט הנוכחי יכלול 13 סרטים שהוקרנו בקאן, טורונטו וונציה, כשהפוסט הבא יכלול 12 נוספים שהוקרנו בסאנדנס, ברלין ובוסאן.
~
1. הענק וגנו (The Selfish Giant), בריטניה
במאית: קליו ברנארד
פרס בולט: Europa Cinemas Label (פסטיבל קאן, 2013)
מה הסיפור: אעפ"י שפסטיבל קאן האחרון סבל ממחסור בנשים במאיות, מי שבכל זאת הפגינה בו נוכחות היא הבמאית קליו ברנארד, הנחשבת לקול חדש ומבטיח בקולנוע הבריטי. שלוש שנים לאחר שסרטה הדוקומנטרי הייחודי והמוערך, The Arbor (על המחזאית הבריטית אנדריאה דאנבאר, שמתה בגיל 29), הקנה לה מועמדות לפרס הבאפט"א וזיכה אותה בתואר הדוקומנטריסטית החדשה הטובה ביותר בפסטיבל טרייבקה, ברנארד מפציעה עם אחד הסרטים העלילתיים היותר מסקרנים שיצאו ממסגרת "השבועיים של הבמאים" בקאן.
מדובר בדרמת התבגרות חברתית ריאליסטית, נוסח קן לואץ' (מה שמכונה בסקסיות האקדמית "סרטי כיור המטבח"), על נער היפראקטיבי שמסולק מבית הספר ויוצא יחד עם חברו הטוב להרוויח את מחייתו באיסוף גרוטאות מתכת. איזה מבטא משגע!
~
2. מגע של חטא (A Touch of Sin), סין
במאי: ג'יה ז'אנגקה
פרס בולט: התסריט הטוב ביותר (פסטיבל קאן, 2013)
מה הסיפור: נראה כי ישנו ייצוג נאה השנה לקולנוע סיני, כשגולת הכותרת היא סרטו החדש של ג'יה ז'אנגקה, שקטף בפסטיבל קאן האחרון את פרס התסריט הטוב ביותר, במהלך התמודדותו במסגרת התחרות הרשמית. "מגע של חטא", סרטו העלילתי השמיני באורך מלא של ז'אנגקה (שבאמתחתו גם כמה דוקומנטריים, בקריירה שהחלה מאמצע שנות התשעים), מבוסס על סיפורים אמיתיים ומציב במרכזו מספר דמויות ממחוזות שונים, המשרטטות יחד תמונה אלימה של סין העכשווית. הקטעים ששוחררו מתוכו והטריילר שלהלן, עושים את העבודה מבחינתי.
~
3. הלי (Heli), מקסיקו
במאי: אמאט אסקלנטה
פרס בולט: הבמאי הטוב ביותר (פסטיבל קאן, 2013)
מה הסיפור: אחד הנושאים היותר חמים כיום באקדמיה, הוא עיסוק בקולנוע לאומי. מהו קולנוע לאומי? כיצד הוא נמדד? האם יוצרים מנפקים יצירות אותנטיות או שמא נענים לאופן בו הקהל תופש את תרבותם מבחוץ? האם מקסיקו למשל, באמת רוויה בכל כך הרבה סקס, סמים ואלימות או שאולי הקהל מחוצה לה, הוא שאחראי על תפישה זו של "מקסיקאיות" שהיוצרים בתורם טורחים לאשרר, במטרה לענות על ציפיותיו ולזכות בתשומת לבו?
כך או כך, סביר להניח ששאלה זו תעלה גם בעת הצפייה בסרטו החדש של הבמאי המקסיקני אמאט אסקלנטה, שבהחלט לא הותיר את צופיו בקאן אדישים. "הלי", מתאר את האלימות המתרגשת על משפחה לאחר שהבת הקטנה מתאהבת בצוער משטרה מצ'ואיסטי המתכנן לברוח ולשאת אותה לאישה. הסרט הופק בין השאר ע"י קרלוס רייגאדס ("אור לאחר החשכה"), ונערך ע"י אשתו, נטליה לופז. כמו כן, מעניין לשם לב כי בשנת 2012 היה זה ריגאדאס שקטף את פרס הבימוי בפסטיבל קאן ואילו השנה היה זה אסקלנטה עבור סרטו הנוכחי. נייס אינדיד.
~
4. כלוב הזהב (La Jaula De Oro), מקסיקו
במאי: דייגו קמאדה-דיאז
פרס בולט: A Certain Talent Prize לאנסמבל שחקנים ("מבט מסוים", פסטיבל קאן, 2013)
מה הסיפור: סרטו העלילתי הראשון באורך מלא של הבמאי הספרדי, דייגו קמאדה-דיאז, אשר הוקרן גם הוא בפסטיבל קאן, במסגרת "מבט מסוים". הסרט מתאר מסע שעורכים שלושה צעירים הנמלטים מגואטמלה אל ארה"ב. במהלך מסעם במקסיקו הם פוגשים בנער אינדיאני נטול מסמכים שאינו דובר ספרדית, המצטרף אליהם בניסיון להשיג חיים טובים יותר.
~
5. פרנסס הא (Frances Ha), ארה"ב
במאי: נוח באומבך
יוצא פסטיבל: טורונטו
מה הסיפור: הבונבוניירה של הפסטיבל! "פרנסס הא", סרטו החדש של נוח באומבך, נמצא על הראדאר שלי כבר שנה בדיוק, מאז הקרנתו הראשונה בפסטיבל טורונטו ועל כן אוזכר בבלוג לא מעט פעמים עד היום. באומבך צץ עם הסרט הזה אאוט אוף דה בלו, יצירה בשחור-לבן המגוללת את סיפורה של בחורה צעירה שעוברת לניו-יורק במטרה להגשים את שאיפותיה כרקדנית. הסרט ספוג השראה מסרטי הגל החדש הצרפתי ומסרטיו של וודי אלן, נוסח "מנהטן", כשבתפקיד הראשי מככבת נסיכת הממבלקור, גרטה גרוויג, בת זוגו של באומבך שגם כתבה אתו את התסריט. בנוסף לכל, בסרט משתתף גם אדם דרייבר – דובדבן נוסף על המאפינס המדליק הזה. הנה דיאלוג מתוכו.
~
6. הגנבים (The Thieves), דרום-קוריאה
במאי: צ'וֹי דוֹנְג-הוּן
יוצא פסטיבל: טורונטו
מה הסיפור: עם מכירות של למעלה מ-12 מיליון כרטיסים, כבש "הגנבים" את המקום השני ברשימת הסרטים הדרום-קוריאניים הרווחיים בכל הזמנים בתולדות קוריאה (במקום הראשון אגב, ניצב "המארח" של בונג ג'ון-הו), מה שלמעשה הופך אותו לסרט הכי מסחרי של פסטיבל ירושלים. סרטו הרביעי של צ'וֹי דוֹנְג-הוּן, מתואר כגרסה הקוריאנית של סדרת סרטי אושן – אנסמבל עתיר כוכבים, שוד גרנדיוזי, תככים ומזימות, סגנון מהוקצע ולפי הטריילר – אקשן קוריאני משובח שמבטיח שעתיים של עונג.
~
7. שבע תיבות (Seven Boxes), פרגוואי
במאים: חואן קרלוס מָנְגֶלְיָה, טאנה שמבורי
יוצא פסטיבל: טורונטו
מה הסיפור: בין סרט עלילתי בשחור-לבן על טבח שהתרחש באי קוריאני לבין דוקומנטרי על משפחה סינית שחיה בכפר מבודד, לפעמים מתחשק לשבור מעט את האיטיות והכבדות שאופפת חלק מסרטי הפסטיבל עם משהו אחר. אחד הסרטים שעשויים לענות על המשימה בהצלחה, הוא פצצת האקשן האנרגטית הזאת מפרגוואי, שנראית כיפית במיוחד, עם סיפור על נער המופקד להעביר 7 תיבות מסתוריות ממקום למקום ולא מפסיק להסתבך בדרך.
~
8. הבהובי בייז'ינג (Beijing Flickers), סין
במאי: ז'אנג יואן
יוצא פסטיבל: טורונטו
מה הסיפור: לפני כמה חודשים יצא לי לצפות בסרט דוקומנטרי מעניין מ-2001, בשם "Made In China", שעסק בתרבות האנדרגראונד של צעירים בסין, בעידן הפוסט-מאואיסטי. בין הבמאים, המוזיקאים והסופרים שהשתתפו בסרט, התראיינה גם הסופרת מיאן מיאן (Candy), שגיליתי באותה תקופה לצד סופרות סיניות צעירות נוספות כמו: וי חווי ("שנחאי בייבי") ו-סו צ'אן ("בובת בייג'ין"), שתורגמו לאנגלית בערך באותו זמן (תחילת שנות האלפיים) והציגו את חייהם של בני דורן בסין.
כל העיסוק הזה באורח החיים של צעירים בסין לאור השלטון תחתיו הם חיים, נראה לי פתאום מאוד מעניין וכך, אחרי עיסוק לא מבוטל בתרבות יפן וקוריאה, גם סין נכנסה לתמונה. כל זה אולי עשוי להסביר את הסקרנות שהתעוררה בי למראה "הבהובי בייז'ינג", שעוסק בחיים ובקשרים הנרקמים בין מספר דמויות צעירות המתגוררות בסין העכשווית.
ז'אנג יואן, מאייש את כס הבמאי מזה כ-20 שנה, ובין סרטיו המוכרים יותר ניתן לציין את "פרחים אדומים קטנים" שהוקרן בארץ (הפעם האחרונה שאני נתקלתי בו, הייתה כשקראתי על סרטו העלילתי מ-1996, East Palace West Palace, על קורותיו של סופר הומוסקסואל סיני). בכל אופן, להלן קטע מתוך "הבהובי בייז'ינג" שהשוס שלו מגיע בשניות האחרונות.
~
9. לכודה ברשת (Caught in the Web), סין
 במאי: צ'ן קאיגה
יוצא פסטיבל: טורונטו
מה הסיפור: כן, עוד סרט סיני! הפעם של צ'ן קאיגה, במאי ותיק ומוערך, אשר החל את דרכו הקולנועית באמצע שנות השמונים, כחלק מגל במאים המכונה "הדור החמישי של סין". במאמר מעניין שפרסמה בעבר הילה רוזנפלד על קולנוע פוסט-מאואיסטי, היא מציינת כי במאים אלה יצרו סרטים ריאליסטיים בעלי ביקורת עצמית נוקבת, כעשור לאחר סיום מהפכת התרבות, שנוהלה ע"י מאו דזה דונג, וכניסתה של סין לתקופה חדשה.
עם השנים דילג קאיגה בין ז'אנרים שונים וביים בין השאר סרטים כמו: "ביחד", דרמה מוזיקלית עדינה על כנר צעיר שמנסה לממש את הפוטנציאל שלו; "ההבטחה", אפוס חרבות היסטורי, שהוקרן אף הוא בעבר בפסטיבל ירושלים; "Forever Enthralled”, סרט ביוגרפי על חייו של זמר באופרת בייג'ין, שהתמחה בתפקידי נשים ועוד.
סרטו החדש, "לכודה ברשת", מתאר את האימפקט שנוצר בעקבות סירובה של אישה לקום ממושבה באוטובוס למען איש מבוגר. עפ"י הטריילר, נראה כי דרמה זו תקסום לכל חובבי "מראה שחורה" שבינינו.
~
10. מסוגפות (Penance), יפן
במאי: קיוֹשִי קוּרוֹסָאווה
יוצא פסטיבל: ונציה
מה הסיפור: קיוֹשִי קוּרוֹסָאווה נחשב אמנם לבמאי סרטי אימה יפני (הוא ביים למשל סרט סופר-מצמרר בשם Pulse, שמשלב רוחות רפאים עם התאבדויות נוער באינטרנט בסוג של עולם דיסטופי), אך בשנים האחרונות עבר לביים יותר דרמות (ואפילו מד"ב). בפעם האחרונה שסרט שלו עלה אצלנו למסכים היה זה עם "טוקיו סונטה" – דרמה משפחתית מופתית שתיארה באכזריות את המציאות החברתית העגומה אחרי התנפצות הבועה הכלכלית ביפן בשנות ה-90.
"מסוגפות", הייתה במקור דרמת מתח טלוויזיונית בת חמישה פרקים, שנערכה מחדש לסרט, המתאר מסע של אם המנסה לפענח את רצח ביתה. לאלו מכם שמתכננים לצפות בו, מומלץ להכין את הישבן – מדובר ב-280 דקות, שיוקרנו בשני חלקים, אבל אם לסמוך על קוּרוֹסָאווה, זה יהיה שווה את הזמן.
~
11. אל הפלא (To The Wonder), ארה"ב
במאי: טרנס מאליק
פרס בולט: SIGNIS Award (פסטיבל ונציה, 2012)
מה הסיפור: לפני כמה שנים, הלכנו אני וחבר טוב שלי לבית של חבר משותף, פחות טוב, לאחר שחזר מניו-זילנד או איסלנד (אני לא ממש זוכר). בכל אופן, הבנאדם שלף בפנינו אלבום בעובי של "דיני התכנון והבנייה", שעל-פי הבעת הפנים האומללה של החבר הטוב שלי, גם היה מעניין באותה מידה. הבנאדם פשוט העביר דף אחרי דף, חושף בפנינו נופים מרהיבים, תוך שהוא מגולל באוזנינו מעשיות אינספור, מבלי להיות מודע לטרחנותו הבלתי נלאית. לפעמים אני מקבל את הרושם שכך אנשים מסוימים מרגישים כלפי טרנס מאליק: או שאוהבים אותו, או שמעדיפים לטמון את הראש בדלי הפופקורן כדי לא להריח את השיט. העובדה שסרטו החדש מככב ברשימה זו, אמורה לרמז על הצד שלי במשוואה.
"עץ החיים" אמנם לא הצליח לספק בזמנו את החוויה הרוחנית שייחלתי לה, אבל אני בהחלט לא אומר נואש. אמנם בן אפלק כשלעצמו עושה לי קצת פריחה, אבל מה זה קצת פריחה לעומת סרט חדש של טרנס מאליק שמאיים לפזר את ישותך באוויר כמו כדוריות בושם.
~
12. סנן נו יוראקו (The Millennial Rapture), יפן
במאי: קוג'י וואקמאצו
יוצא פסטיבל: ונציה
מה הסיפור: פרט לעבודה שיש בטריילר כמה בנים יפנים בלי חולצה, יש בו גם את שוטה סומטאני (במקרה, גם בלי חולצה) שהחיבה ההולכת וגדלה שלי אליו גורמת לי לרצות לראות כל דבר שהבחורצ'יק המופרע הזה משתתף בו. הבחירות של סומטאני נוטות להיות בלתי שגרתיות באופן עקבי (גם ביחס לקולנוע יפני) ולא ירחק היום בו אקדיש לו פוסט מכובד שיבהיר את העניין.
מעבר לכך, מדובר בסרטו האחרון של הבמאי היפני קוג'י וואקמאצו, שמצא את מותו בתאונת דרכים בשנה שעברה, כשהוא בן 76. במהלך הקריירה שלו, ביים וואקמאצו למעלה ממאה סרטים, בהם סרטי פינקו (סוגה יפנית עלילתית המשלבת לרוב תכנים פורנוגרפיים), כמו Go, Go, Second Time Virgin ו-Ecstasy of the Angels האלימים. עלילת הסרט (המבוסס על רומן מאת קנג'י נאקגאמי), מתרחשת בעיר שינג'ו, במחוז ואקאיאמה, ומתחקה אחר מספר דמויות, בהן רודף שמלות ואיש יאקוזה, בעולם בעל גון מיתי.
~
13. שלוש אחיות (Three Sisters), הונג-קונג
במאי: וואנג בין
פרס בולט: אוריזונטי (אופק) לסרט הטוב ביותר באורך מלא (פסטיבל ונציה, 2012)
מה הסיפור: בזמן שמרבית מבקרי הקולנוע בהקרנות הפריוויו החליטו לצפות בסרט תיעודי על הזוועות שחולל משטרו של העריץ פול פוט בקמבודיה או בסרט מלחמה קוריאני בשחור-לבן, חברתי הטובה החליטה שמה שבאמת מתחשק לה לראות הוא סרט במנדרינית על שלוש אחיות שגרות בכפר מבודד, מתרוצצות עם חזירים ואוכלות תפודים במשך 150 דקות. למען האמת, הבחירה שלה הייתה מוצלחת.
הסרט התאים לי בעיקר משום שהוא מכיל 3 אלמנטים שאני מאוד אוהב: התוודעות אינטימית לתרבות זרה (רצוי אסייתית), הגשמת "פנטזיית הכפר" (שבחור עירוני שכמותי לא מפסיק לטפח) וסצנות הכנת אוכל (בעיקר נודלס מעלה אדים). סרטו של וואנג בין, מתעד בסבלנות רגעים מילדותן של שלוש אחיות קטנות, המתגוררות עם סבן ודודתן בכפר הררי מבודד בחבל יונאן. אימן לא נמצאת, אביהן נעדר משך חודשים ארוכים לצורכי עבודה בעיר ועל מנת לשרוד עליהן לתפעל את עבודות משק הבית, הכוללות בין השאר: איסוף גללים, האכלת חיות ותיקון חפצים. זו יצירה שללא ספק דורשת אורך רוח, אין בה שום שיחות עם הצוות התיעודי או, חלילה, ווייס אובר, אלא התבוננות ברגעים של שגרה יומיומית לא פשוטה, המנותקת לחלוטין מכל המוכר לנו.
אני מודה כי ההתמקדות בשיטוטיה של האחות הגדולה בערך באמצע הסרט, הרגישו לי רפטטיביים ומעייפים, אך ככלל הוא מצליח לשמור על עניין. זו יצירה אנושית, הכוללת כמה רגעים מחממי לב, שמצולמת נהדר: הסרט נוטה לא פעם לעבור משוטים סגורים החבים את אורם למדורה קטנה, אל שוטים פתוחים של נוף הררי, המואר בבוהק שלגי אפוף ערפל. הניגודיות הזו טוענת בעוצמה את חוויית הצפייה ומעלה שאלות לגבי חוויית הילדות הנשקפת מן המסך – כזו שמצד אחד מתוארת כמאבק הישרדותי יומיומי ומנגד נטועה בסביבה של טבע יפהפה, המאפשר שיטוטים חופשיים בין החי והצומח.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פסטיבל הקולנוע בירושלים 2013 – חלק א'

  1. פינגבאק: פסטיבל הקולנוע בירושלים 2013 – חלק ב' | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

  2. פינגבאק: פסטיבל ונציה 2013 | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s