מדוע לא מתפרסמת בישראל, יותר ספרות גאה?

4GN
כשחושבים על זה – כשאני חושב על זה – יש משהו מגניב בעובדה שחודש יוני בישראל כולל שתי חגיגות המתקיימות במקביל: גאווה וספרות. שתיהן מבחינתי, מהוות עדות לשפיות ואופטימיות בחברה אשר לעיתים קרובות מדי נדמה כי התחושות הללו הן ממנה והלאה. דווקא בשל הצימוד הזה, עולה השאלה המתבקשת: מדוע לא מתפרסמת בישראל, יותר ספרות גאה?
לאחרונה פורסמו ב"הארץ", נתונים המסמנים עלייה במספר הספרים שיוצאים לאור בישראל. נמסר כי בשנת 2012, ראו אור 6,527 ספרים בשפה העברית, 1,224 מתוכם, ספרי פרוזה ושירה (873 יצאו במקור בעברית ו-351 תורגמו משפות זרות).
לא מצאתי נתונים רשמיים המעידים כמה מתוכם עוסקים בנושאים גאים או כוללים דמויות להט"ביות משמעותיות ועל אף כי איני מתיימר להכיר את כל הכותרים שראו אור בארץ במהלך 2012, כצרכן וקורא שמשתדל בכל זאת לעקוב אחר הנושא, אני מעריך כי מדובר במעט מאוד (*אזעקת אנדרסטייטמנט*).
הטענה המידית שעשויה להסביר זאת, היא עניין הכדאיות הכלכלית – בשל המבצעים הרצחניים, הוצאות רבות מוציאות ספרות פופולארית קלה לעיכול, הפונה למכנה המשותף הרחב ביותר על מנת לשרוד בג'ונגל הישראלי. אבל זו נראית לי תשובה קלה מדי. הרי בארץ מתפרסמת גם ספרות רצינית, איכותית ולא פעם תובענית, שעדיין מוצאת קהל, גם אם מצומצם יותר. האם סוג הסיפורים שהקהל הזה מסוגל להכיל, אינו יכול לחרוג מהסביבה ההטרוסקסואלית? ומה לגבי הומואים ולסביות – האם יתכן שאינם אוהבים לקרוא, למעט את כרטיסי החבר באטרף דייטינג? (*אזעקת ציניות*).
אין בכוונתי לומר שהוצאות הספרים בארץ מתעלמות לחלוטין מספרות הנוגעת באופן כזה או אחר בנושאים קוויריים ודמויות להט"ביות. לאורך השנים, יצאו לאור מגוון יצירות משמעותיות ואיקוניות של סופרים כמו: אוסקר וויילד, ז'אן ז'נה, מרסל פרוסט, ורג'יניה וולף, א.מ פורסטר, טרומן קפוטה, וויליאם ס. בורוז, מנואל פואיג, דיוויד לוויט, ג'ים גרימזלי, חניף קוריישי, דיוויד סדריס, ברט איסטון אליס, לזלי פיינברג, ג'ואן נסטל ועוד, וכן יצירות של סופרים ישראליים כמו: יהודית קציר, אלון חילו, יוסי אבני, אבנר ברנהיימר, אלי להר, שי פינגר ועוד.
אך למעט העובדה שחלק מיצירות הסופרים הללו קשות להשגה (נסו אתם לאתר בחנויות את ספר הביכורים הסמי-אוטוביוגרפי של קפוטה, "קולות אחרים, חדרים אחרים" או את "הלשון האבודה של העגורנים" של לוויט), מדובר במסה שהצטברה במשך שנים ארוכות והמגמה להרחיבה ביצירות עכשוויות, לא מסתמנת כיעד לוהט במיוחד.
בואו נבחן למשל את הזוכים בפרס מאן בוקר היוקרתי, בין השנים 2000-2011: המתנקש העיוור (מרגרט אטווד, 2000), הסיפור האמיתי של כנופיית קלי (פיטר קארי, 2001), חיי פאי (יאן מרטל, 2002), ורנון גוד ליטל (די.בי.סי. פייר, 2003), קו היופי (אלן הולינגהרסט, 2004), הים (ג'ון באנוויל, 2005), ירושה של אובדן (קירן דסאי, 2006), המפגש (אן אנרייט, 2007), הטיגריס הלבן (ארווינד אדיגה, 2008), וולף הול (הילרי מנטל, 2009), מה זה פינקלר? (הווארד ג'ייקובסון, 2010), תחושה של סוף (ג'וליאן בארנס, 2011).
שימו לב לנתון המדהים הבא: כל הספרים, למעט אחד, תורגמו לעברית. הספר היחידי מהרשימה שטרם תורגם לשפתנו הוא "קו היופי", מאת הסופר הבריטי המוערך, אלן הולינגהרסט. מה יוצא דופן בספר הזה לעומת אחרים? מדובר ברומן ההומוסקסואלי הראשון שזכה אי פעם בפרס – המוענק לסופרים בריטים וכן לסופרים מחבר העמים הבריטי ומאירלנד – משנת 1968. הספר, שעובד למיני סדרה בריטית מצוינת, מתרחש בלונדון בשנות השמונים ומתחקה אחר בוגר אוקספורד המנהל רומן עם גבר שחור ומתאהב במיליונר מכור לקוקאין, בעודו מתגורר בבית משפחה עשירה המקושרת לממשל.
~
ומה עם סופרים הומוסקסואליים מתורגמים, שגוף העבודה שלהם כולל יצירות גאות מובהקות?
מותו של גור וידאל, לא הוביל להכרזה על הוצאת "העיר ועמוד התווך" שנחשב לרומן התבגרות הומוסקסואלי שעורר סערה עם צאתו בשנת 1948, אלא להוצאה מחודשת של "הבריאה"; הסופר היפני יוקיו מישימה, זכה עד היום למספר תרגומים, אף אחד מהם לא של "וידויה של מסכה", משנת 1949, המתאר מגוף ראשון את חוויותיו של הומוסקסואל יפני צעיר המנסה להשתלב בחברה; דניס קופר, הבליח לרגע על המדף הישראלי ב-1999, עם קובץ סיפורים קצרים בשם "רע" ונעלם כלא היה; "פרידה מברלין" של כריסטופר אישרווד דווקא עונה להגדרה ולמרבה השמחה יצא לאור בעברית, אך "סינגל מן" כבר לא זכה לכבוד הזה; ג'יימס בולדווין ראה אור עם "זר בכפר" אך לא עם "חדרו של ג'ובאני" (ככל הידוע לי) וישנן דוגמאות נוספות.
3GN
כמו כן, לאורך השנים אף הוצאה לא טרחה לתרגם למשל את ספריו של אדמונד ווייט (A Boy's Own Story), מי שנחשב לאייקון ספרותי גאה שעדיין ממשיך לכתוב; סקוט היים ("עור מסתורי") מתהדר בערך עברי בויקיפדיה אך אל תתאמצו לחפש ספרים שלו בעברית, שלא לדבר על ספרי התבגרות להט"ביים לצעירים כמו אלו של: דיוויד לוויתן (Boy Meets Boy, Two Boys kissing), פרי מור (Hero), פיטר קמרון (Someday This Pain Will Be Useful to You), בנג'מין אלירה סאנז (Aristotle and Dante Discover the Secrets of the Universe) ואחרים.
במקרים מסוימים, דמויות להט"ביות מתגנבות אל המיינסטרים הספרותי באמצעות סופרים מוכרים אשר כבשו מקום חמים בלב הקהל, כמו: מייקל שייבון עם "מיסתרי פיטסברג", מייקל קנינגהאם עם "עם רדת הערב", ג'ון אירווינג עם "בתוך אדם אחד" ואפילו חאלד חוסייני עם "קולות מן ההרים". אפשר כמובן גם לבצע קריאה חתרנית ברומנים סטרייטים לכאורה (כפי שמציע למשל הקטע המבריק הבא של רנטסמו לגבי "מועדון קרב", אם כי במקרה הזה ביחס לגרסה הקולנועית):
לא מזמן פורסם על סערה שהתחוללה בבית ספר בדרום, לאחר שתלמידת כיתה י"א ציירה את דגל הקהילה הגאה על הקיר כחלק מפרויקט כיתתי (הציור אגב, נמחק לבסוף ברוב קולות). התמונה העגומה שעולה מן הסיטואציה הזו גרמה לי לתהות לגבי התפקיד של מערכת החינוך בעיצוב התודעה והקניית ערכים בקרב מתבגרים.
אני מודה כי יש משהו בעייתי בלהכריח תלמידים לקרוא ספרות (מה שבדרך כלל משניא עליהם מדיום שבנסיבות אחרות היו יכולים להתאהב בו), אך מה היה קורה לו נתבקשו לקרוא ספר שעלילתו מסופרת מנקודת מבט של הומו או לסבית בני גילם ולנסות, למשך כמה שעות, להיכנס לתודעתם ולנתח אותה? האם זה עשוי היה לשנות משהו בגישה ובהבנה של חלק מהם? לפחות מהבחינה הזאת, ספרות גאה לא צריכה להיות תחום נישתי ומגודר אלא גשר תודעתי שיכול להוביל לשינוי והזדהות, לא פחות ממצעדים, נוכחות תקשורתית, תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע.
~
למעט ספרות גאה עכשווית, יש גם תתי-ז'אנרים נוספים (שמן הסתם הסיכוי לראות אותם בעברית דומה לסיכוי לסיים את יוליסס בישיבה אחת בשירותים): כפי שסבתות משולהבות נהנות מרומנים רומנטיים עם שמות כמו "זר לאור ירח", "ירושה מפתה", ו"סוף שבוע מפתיע", אולי תתפלאו לשמוע שיש גם רומנים רומנטיים קוויריים! מה שמוביל אותי לתהות, מדוע שהוצאה כמו "שלגי", לא תשיק ליין ספרותי עבור הקהילה הגאה, שבוודאי לא תתנגד לקצת טראש הומו-לסבי לפני השינה?
תת-ז'אנר נוסף ועלום הנו של רומנים גאים זולים, עם עטיפות טראשיות להחריד, שהתפרסמו בארה"ב בין שנות החמישים והשבעים (האמת, די מסקרן לראות איך הם כתובים). מייטלנד מקדונה, היא מבקרת קולנוע ואספנית של Gay Pulp Novels, עליהם היא כותבת בהרחבה בבלוג שלה.
לסיום, כמה לינקים שימושיים בנושא: רשימת ספרות להט"בית מומלצת בעברית עפ"י חושן, 100 רומנים גאים שהתפרסמו במהלך העשור הראשון של המילניום הנוכחי, 87 סופרים בוחרים את הרומנים הגאים האהובים עליהם ביותר, 50 הרומנים הגאים הטובים ביותר עפ"י משאל שנערך באתר "אפטר אלטון"; 10 רומנים גאים שכל שוחר ספרות צריך לקרוא עפ"י אתר ליט-ריאקטור וכן עשירייה נוספת עפ"י אתר פלייברווייר.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, ספרים שצריך לתרגם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על מדוע לא מתפרסמת בישראל, יותר ספרות גאה?

  1. עדן הגיב:

    קו היופי אמור לצאת בקרוב בעברית, בספריה החדשה. נחמה פורתא, אני יודע, אבל עדיף על כלום.
    לגבי ספרי נוער – קראתי בשנה שעברה את Will Grayson, Will Grayson של דיוויד לוויתן והוא היה נהדר. חבל שוק ספרי הנוער בארץ מאפשר פחות או יותר להוציא *רק* טרילוגיות פנטזיה על גיבורות שצריכות להציל את העולם ועל הדרך גם להתאהב בידיד הכי טוב שלהן וללמוד על חשיבותן של חברות אמת וטוהר הנשק.

    • עמית ל. הגיב:

      אני מסכים לגמרי לגבי הדברים, אם כי בנוגע ל"קו היופי", אני חושב שהספר הזה מופיע כבר כמעט עשור באתר של הספריה החדשה תחת הקטגוריה "בתכנית העבודה" (הולינגהרסט, הספיק להוציא בינתיים ספר נוסף). זה לא שאני בא אליהם בטענות או משהו, אבל אני תוהה למה הספר הזה מתעכב במשך שנים בזמן שלא מעט זוכי בוקר אחרים יצאו מהר יחסית למועד קבלת הפרס. האם מדובר במלאכת תרגום כל-כך מורכבת או שמא מחכים שהשוק יהיה "בשל" יותר לספרות גאה או שאולי זה משהו אחר?

      • נטעלי הגיב:

        אם הספר מופיע כבר עשור ברשימת ההמתנה לא בטוח בכלל שהוא יראה אור, אולי כדאי לשאול אותם.
        בכל מקרה, העלית פה נושא חשוב ונכון ואני מצידי העברתי הלאה לגורמים הרלוונטים בהוצאה שבה אני עובדת. נ.ב. אני קוראת עכשיו את "תותים ושוקולד"/ סנל פאס ונהנית מאוד. קובני נוסף שממתין לי למתי שהוא הוא "סלסטינו עם שחר" של ריינלדו ארנס, שאת "לפני שיירד הלילה" שלו אהבתי מאוד. ולא מזמן קראתי את "סטון בוץ' בלוז" ולדעתי הוא אחד הספרים ההומניים הגדולים והמרגשים שקראתי. ההסתכלות על ספרים כאלה כעל "קווירים" או מתאימים בעיקר לקהילה נראית לי מפוספסת לחלוטין (מצד קובעי המדיניות ומצד אלה שאולי נרתעים מלקרוא ספרות שמתוייגת כ"קוירית") – כן, אלה הם כמובן ספרים מעצימים ומחזקים בעיקר בני נוער מתלבטים, אך לטעמי יש בהם איכויות שמרחיבות את הלב באופן דומה לספרים שקראתי על מיעוטים ואוכלוסיות מופלות אחרות.

        • עמית ל. הגיב:

          תודה רבה! זה משמח אותי מאוד 🙂
          את "תותים ושוקולד" קראתי לפני כמה שנים וזכור לי שהוא באמת היה מהנה. אולי שווה לקרוא אותו שוב, הוא קצרצ'יק.
          לגבי הדברים האחרים: אני בהחלט מסכים איתך שלא נכון לתחום את הספרות הזו לקהל יעד ספציפי, שכן היא אכן בעלת פוטנציאל לדבר לכולם. אבל יש לבחון האם היא באמת ממצה את הפוטנציאל הזה ובמידה ולא, מדוע?
          אחת הבעיות בעיני היא כאמור מחסור בהיצע עכשווי איכותי, הן למבוגרים והן לנוער.
          כמו כן, התופעה של סטרייטים הנרתעים מספרות קווירית עשויה הייתה להשתנות אילו היו מטפלים בה מן היסוד, כלומר מהחינוך. אני נוטה להאמין שאם מערכת החינוך – שאין לי מושג מה היא עושה למען מיגור ההומופוביה – הייתה דורשת במסגרת תכנית הלימודים, נניח, לנתח יצירה ספרותית מתוך מבחר של ספרות גאה לצעירים, המפגש הזה אכן עשוי היה להרחיב את לבם והבנתם של התלמידים (ובכך להפוך אותם בעתיד לקוראים ובני אדם סובלניים יותר, בדומה לניסוי המבריק “עיניים חומות/עיניים כחולות”, שערכה מחנכת בשם ג'יין אליוט לגבי גזענות). אבל ברגע שלא יוצאים ספרים כאלה ולא מתעורר שיח בנושא וכו', דברים נשארים תקועים.

  2. שולץ הגיב:

    ספרות גאה היא ענף שנמצא בפריחה בשנים האחרונות אבל בעיקר ישנה פריחה בתת ז'אנר של מדע בדיוני ופנטזיה עם אלמנטיים קווירים.
    אני אישית מאוד ממליץ על ספרים כגון
    the archers heart של Astrid Amara
    turnskin של Nicole Kimberling

    למתעניינים מאוד מומלץ לעקוב אחרי http://www.lambdaliterary.org חוג סופרי מד"ב ופנטזייה קווירי (בשנה האחרונה הם התחילו להפתח גם לז'אנים אחרים), הפרסים שהם מעניקים בסוף כל שנה בהחלט מוצדקים ומעידים בדר"כ על איכות הספר.

    כמו כן ניתן למצוא רשימות ארוכות מאוד של ספרות קווירית באתר של גוד-רידס, אם כי הדירוג שם לא מצביע יותר מידי על האיכות.
    http://www.goodreads.com/list/tag/gay

    אפילו בארץ ישנו יהלום אחד שהצלחתי למצוא, שדלץ של אילן שיינפל, פנטזייה יהודית-חסידית עם רוחות, שדים, מכשפות, טרנסג'נדרית אחת וצפרדע (זכר) יהודי נימול שרוצה להתחתן.

    וחוץ מזה, בגלל שזאת הפעם הראשונה שאני מגיב פה, המשך עם העבודה הטובה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s