בייבי בלו

Jasmine
קשה מאוד שלא לראות טריילר לסרט חדש של וודי אלן ולא לראות בתוכו סרטים ישנים של וודי אלן. הטריילר לסרטו החדש, Blue Jasmine, נחת עלי בהפתעה גמורה ושימח אותי מאוד, משלוש סיבות עיקריות:
א. וודי אלן שב לשמן את המנועים הדרמטיים שלו.
ב. קייט בלאנשט מגלמת את ג'ודי דיוויס מגלמת את התפקיד הראשי.
ג. בניגוד ל"לרומא באהבה", הסרט הזה נראה מבטיח.
אגב, אם עלתה בכם אסוציאציה ל"חשמלית ושמה תשוקה", זה בהחלט מתקבל על הדעת, בייחוד לאור העובדה שבלאנשט גילמה בהצלחה את תפקיד בלאנש דובואה (אחותה המעורערת של סטלה קוואלסקי), על בימת התיאטרון בסוף 2009.
~
"[זהו] סרט שניתן להקרינו בבתי קולנוע מצומצמים בלבד, עקב היותו בלתי מוסרי, ביטוי אנטי-סוציאלי המתאר יחסים מיניים בקרב המשפחה הקרובה וכו', ותמונות ואמצעי מבע הכוללים תוכן פוגעני כלפי צעירים במונחים של נושא, אלימות, זוועה וסכנה לחיקוי".
במילים אלו בחרה המועצה הקוריאנית למדרוג תכני מדיה (Korea Media Rating Board) לתאר את סרטו החדש של קים קי-דוק, "Moebius". למעשה, גם אם אתם קוריאנים המוכנים להרחיק לכת עד לאותם בתי-קולנוע המיועדים להקרנת סרטים בדירוג מחמיר שכזה, עדיף שתישארו בבית שכן, עפ"י המאמר, לא קיימים בתי קולנוע מן הסוג הזה בדרום-קוריאה.
באופן אישי, כל העניין נשמע לי מגוחך ותמים, מה גם כאילו שקים קי-דוק הוא איזה במאי שובר קופות שעלול להשחית את נפשם הרכה של צעירי קוריאה ולא שועל פסטיבלים שנצרך ע"י חובבי קולנוע ארט האוס שממש מחכים למועצה שתאשר להם לראות או לא לראות את סרטיו. יחד עם זאת, יתכן כי יש הסבורים שגם הקהל של קים קי-דוק אינו הומוגני כפי שניתן לחשוב.
בהקשר המקומי, מעניין לשם לב כי גם סרטו האחרון של קים קי-דוק, "רחמים" (שקטף בשנה שעברה את פרס אריה הזהב, בפסטיבל ונציה), טרם עלה לאקרנים בארץ, אעפ"י שנרכש להפצה ע"י קולנוע לב. ההזדמנות היחידה שניתן היה לצפות בו מבלי לעזוב את המדינה, הייתה בפסטיבל הסרטים בחיפה (ולמיטב זכרוני, לא ממש נותרו לו כרטיסים). בדומה לנאמר על "מביוס", גם "רחמים" הוא סרט אלים ולא קל לעיכול – האם יש בכך כדי להשפיע על גניזתו המקומית, לאחר שחובבי האוטר הקוריאני "התרגלו" לסרטיו העדינים, הפיוטיים והמהורהרים? (הרי לא נרצה, חלילה, לייאש או לאתגר אותם) והאם זה אומר שגם את סרטו הבא רצוי שנחפש רק בפסטיבלים?
~
תראו מי קפץ להגיד שלום בהופעה של הרולינג סטונס שנערכה בחודש שעבר… אני אמנם לא ממש נמנה על מעריצי הרולינג סטונס, אך ביצוע משותף של טום ווייטס ומיק ג'אגר דק הגזרה, הוא מאורע ששווה לתלוש עבורו שיערה או שתיים של התלהבות.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, קולנוע אמריקאי, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s