ציפורת

Goldfinch
ת'או דקר, הוא נער צעיר מניו-יורק אשר ניצל באורח נס מתאונה הגובה את חיי אמו. בודד ועזוב, נלקח ת'או בידי משפחה של חברים ונאבק להתמודד עם מציאות חייו החדשה. בחלוף השנים, הוא מוצא עצמו מוקסם מאחד הדברים היחידים שמזכירים לו את אמו: ציור קטן ושובה במסתוריותו, אשר מושך אותו לבסוף אל העולם-התחתון של האמנות.
11 שנים חלפו מאז יצא לאור הרומן האחרון של דונה טארט ("הידיד הקטן"), ובאוקטובר הקרוב (שהוא די רחוק בעצם), יפציע בחנויות הספרים בארה"ב, ספרה השלישי של מחברת "ההיסטוריה הסודית": The Goldfinch ("החוחית"), שימנה לא פחות משש מאות עמודים. הנה כמה רשמים על העטיפה.
~
כקוראים וותיקים, ודאי שמתם לב כי ספרות עיונית מקבלת פחות תשומת לב בבלוג, אבל ספר חדש של הביוגרף האמריקאי בלייק ביילי הוא משהו ששווה התייחסות. בשנת 2003, החזיר ביילי את ריצ'רד ייטס הנהדר לתודעה (חמש שנים לפני העיבוד של סם מנדז ל"חלון פנורמי"), עם הביוגרפיה המוערכת, "כנות טראגית". בהמשך, חיבר את הביוגרפיה של הסופר האמריקאי ג'ון צ'יבר וערך מכתביו, ובשנה שעברה נודע כי נבחר ע"י פיליפ רות' כמי שיכתוב את הביוגרפיה הרשמית שלו.
ספרו החדש של בלייק ביילי, עוסק בצ'ארלס ג'קסון, סופר אמריקני נוסף שהתאייד מן התודעה, אם כי בשעתו זכה להצלחה גדולה עם רב המכר, The Lost Weekend (על סופר לעתיד המתמכר לאלכוהול), שעובד בשנת 1945 לקולנוע ע"י בילי ווילדר וזכה בשלושה פרסי אוסקר.
פרט אישי מעניין הוא שצ'ארלס ואחיו היו שניהם הומוסקסואלים, ובקטע הבא מספר ביילי על אורח החיים השונה שניהלו השניים.
~
מורקאמי 1: יש אנשים שעוד לא הספיקו לסיים את האלף ומשהו עמודים של 1Q84, והחדש של הרוקי מורקאמי כבר נחטף מהמדפים ביפן. "טסוּקוּרוּ טָזאקי חסר הצבע ושנת מסע הצליינות שלו", הוא שם הספר החדש של הסופר היפני הסופר-מצליח ואירית ויינברג, סוקרת את המאורע בבלוגה הנפלא כתמיד, יפן מונוגטארי.
מורקאמי 2: הפעם לא הסופר, כי אם האמן היפני הנודע טקאשי מורקאמי, שעושה את טבילת האש הראשונה והמסקרנת שלו בעולם הקולנוע עם הסרט Jellyfish Eyes. במרכז הסרט, תלמיד בית-ספר יסודי מוצא קופסת קרטון בביתו החדש, בה מסתתר יצור חמוד עם עיניים ענקיות שנראה כמו מדוזה עם שיער ורוד.
למען האמת, העובדה שהסרט הזה מצטרף לרשימת הסרטים שיכולים לעבוד ממש טוב אם מעשנים משהו קטן לפני, לא צריכה להפתיע את מי שנתקל בפסלים והציורים הסטלניים של מורקאמי. הטריילר אמנם די אכזב אותי (בעיקר משום שהדמויות בו נראות כל-כך ממוחשבות), אבל הקליפ עם שיר הנושא היפה שלו, Last Night, Good Night, כולל אימג'ים משונים שגרמו לי לחשוב כי אולי בכל זאת שווה לתת לו צ'אנס.
~
הצצה אל העתיד: הסרטים שישתתפו בפסטיבל קאן הקרוב על מסגרותיו השונות, פורסמו בשבוע שעבר. בעיקרון, התכוונתי להקדיש לכך פוסט נפרד ולפתוח אותו באנחת ביאוס כללית, תוך הצבעה על כל אותם סרטים ויוצרים שיעדרו השנה מהרביירה, כמו ג'ים ג'רמוש למשל, והנה מגיעה ידיעה כי ג'ים ג'רמוש דווקא יעטר השנה את הפסטיבל הצרפתי עם סרט הערפדים המצופה שלו, "Only Lovers Left Alive", מה שאומר כי גם טילדה סווינטון תהלך על השטיח האדום לצד פדחתו הלבנבנה של הבמאי, כן, אותה טילדה סווינטון שהרימה 1,500 איש לרקוד שיר של בארי ווייט לפני שבוע, בפסטיבל הקולנוע של רוג'ר איברט. עכשיו תראו לי עוד שחקנית ביקום שמסוגלת לעשות את זה. מוהאהאהא.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, ספרות היא רכילות, פסטיבלי קולנוע, קולנוע יפני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s