מחובר לחיים

אתינה רייצ'ל-סאנגארי, נולדה באתונה 1966, למדה תיאטרון והפקה באוניברסיטאות בארה"ב והחלה את עיסוקה בעולם הקולנוע בתחילת שנות ה-90, בתפקידים מגוונים: היא הפיקה בין השאר שלושה מסרטיו של יורגוס לנתימוס – הנציג הבולט במה שניתן אולי לכנות "הגל היווני החדש" – בהם "שן כלב" ו"הרי האלפים"; ביימה שני סרטים באורך מלא (The Slow Business of Going ו"אטנברג", בו גילם לנתימוס את אחד התפקידים); כשלאחרונה הפיקה ושיחקה בסרטו החדש של הבמאי האמריקאי ריצ'רד לינקלייטר, "לפני חצות" (החלק השלישי בטרילוגיה, לו קדמו "לפני הזריחה" מ-95, ו"לפני השקיעה" מ-2004).
TheCap
במהלך השנה שעברה, ביימה סאנגארי סרט באורך 35 דקות בשם "The Capsule". הסרט מוגדר כ"מדע-בדיוני אופנתי", ומתרחש באחוזה בו עוברות 7 בנות סדרת שיעורים על משמעת, תשוקה ומוות. הוא מבוסס על ציורים אפלים ומיוחדים של האמנית הפולניה אלכסנדרה וואליזווסקה (Aleksandra Waliszewska), שציירה גם את כרזת הסרט המהממת. בקטע הבא ניתן לראות לראשונה קטעים מתוכו ולשמוע עליו ועל התהליך שהוביל ליצירתו במסגרת ראיון שנערך עם אתינה רייצ'ל-סאנגארי.
~
יש משהו מאוד מצומצם בטריילר לסרט החדש של הונג סאנג-סו, Nobody's Daughter Haewon. קירות חשופים, אתרים מבודדים, ערפל, ללא ניצבים ובלי תרגום לאנגלית (טוב, זה כבר לא אשמתו). מצד אחד, אחרי הצבעוניות העשירה והקלילות של "בארץ אחרת" זה מרגיש קצת אנמי. מצד שני, זה עדיין הונג סאנג-סו וגם בסרט הזה ניכר דגש על בחירת הלוקיישנים, מזג האוויר ומערכות היחסים בין גברים לנשים. בקיצור, האוטר הקוריאני יודע מה הוא עושה.
~
אם מישהו מתלבט מה לקנות לי ליומולדת, הוא תמיד מוזמן לקנות לי סרט במהדורת קריטריון. ליתר דיוק, את "להיות ג'ון מלקוביץ'", במהדורת קריטריון. אמנם יש לי את "להיות ג'ון מלקוביץ'", במהדורה רגילה, אלא שמהדורת קריטריון – שיצאה לפני מספר חודשים – מכילה הפתעה נעימה ומשעשעת במיוחד: רצועת פרשנות של מישל גונדרי. "להיות ג'ון מלקוביץ'", הוא כמובן סרט של ספייק ג'ונז, אלא שהשניים נחשבים למעין "יריבים" ולו לשם הבדיחה, שכן ישנה נטיה לקטלג אותם באותה ספרה יצירתית (לפני כמה שנים אפילו יצא מארז מופלא ל-DVD המכיל את עבודותיהם של גונדרי, ג'ונז וכריס קנינגהם במשותף).
הטמבלר "פינת קריטריון", מספק חמישה ציטוטים קורעים של גונדרי מתוך הקומנטרי, לפיהם נראה כי הוא לא בדיוק נשאר צמוד לנושא המקורי (כלומר, לסרט). ביחוד הצחיק אותי שהוא יוצא על וינסנט גאלו ("באפלו 66"), ומגלה שסידרו אותו לקריין קומנטרי לסרט שלא שייך לו. ויש גם את הציטוט הנפלא הבא (בתרגום חופשי), שנאמר על רקע הופעתו של מר לסטר: "אני לא יודע מי השחקן הזה, אני מתערב שהוא כבר לא בחיים. זה די דוחה לצפות בסרטים, כולם מתים… אני זוכר שצפיתי בסרט וחשבתי שהנעליים של הבנאדם שרדו אחריו, הבנאדם מת, אבל אולי הנעליים שלו עוד איכשהו מתפקדות. בכל מקרה, אני אמור לדבר על הסרט… מי השחקן הזה? [נאמר לגונדרי שזהו אורסון בין] האם הוא עדיין חי… [כעבור כמה רגעים] חדשות טובות, אורסון בין עדיין חי".
לצערנו, בשל אילוצים כאלה ואחרים, הקומנטרי של גונדרי נערך ל-57 דקות בלבד (הסרט עצמו הוא 112 דקות), אבל כמו שאומרים, דברים טובים מגיעים באריזות קטנות ומבטא צרפתי מבלבל.
~
רק בפוסט הקודם היללתי את הפסקול שכתב המלחין האיסלנדי אולפור ארנלדס לסרט Another Happy Day, ומסתבר שב-25 לפברואר ייצא אלבומו הרביעי, For Now I Am Winter. להלן טעימה מתוכו, רצועה מספר 11, This Place Was A Shelter.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, קולנוע אמריקאי, קולנוע יווני, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s