פסקול סרטיי

חשבתי על זה שאף פעם לא העליתי פוסט מיוחד לפסקולים אהובים עלי מסרטים, מסוג הנושאים שתמיד כיף לקרוא עליהם. אז נו, Why the heck not? אני אוהב פסקולים של סרטים. מי לא אוהב פסקולים של סרטים? שמו אותם באוזניות, ואתם חיים בסרט. יש לי חיבה גדולה לפסקולים אפיים, רצוי בליווי קולות אופראיים ששרים במערה. אבל אני גם אוהב קטעים מצומצמים ועדינים, תלוי כמובן במצב הרוח.
מוסיקה בכלל ופסקולים בפרט, הם אמצעי לא רע לזמן השראה. אמנם לא כל מי שיאזין לקטע של ג'וני גרינווד ברקע יתחיל לכתוב דיאלוגים כמו פול תומס אנדרסון, אבל פסקול משמעותי באמת, מצליח להכיל את טביעת האצבע של הסרט שליווה (עד שבא איזה עורך חסר לב ומזנה אותו בפרומו למשחק כדורגל בערוץ הספורט), ובו בזמן לעמוד כיצירה עצמאית.
ישנם פסקולים רבים שאני אוהב, או לפחות קטעים ספציפיים מתוכם. יש כמובן את החשודים המיידיים כמו: תומס ניומן עם Dead Already (מתוך "אמריקן ביוטי"), קלינט מנסל עם Lux Aeterna (מתוך "רקוויאם לחלום"), רוב דוגן עם Clubbed to Death (מתוך "המטריקס"), או להקת The Servant עם הגרסא האינסטרומנטלית של Cells (מתוך "סין סיטי"), אך מכיוון שרובנו כבר נתקלנו בהם בתוכניות תרבות או באירועים משפחתיים (על אף שעד היום, לא ברור לי למה שמישהו ירצה לדמיין לעצמו סצנות מתוך "רקוויאם לחלום" בדרכו לחופה), החלטתי ללכת על בחירות מעט שונות.
על מנת להגביל את עצמי, החלטתי להתמקד בעשרה קטעים בלבד, הלקוחים מתוך סרטים שנעשו מתחילת המילניום הנוכחי. רק לשם הבהרה, בפסקולים כוונתי למוסיקה שנכתבה במיוחד עבור הסרט (Scores) ולא בשירים (מה שמכונה, Soundtracks). מטבע הדברים, יש פסקולים מעולים נוספים שלא כללתי, אז אם יש כאלה שאתם הרוסים עליהם במיוחד או קטעים שמזכירים את אלו שאציין, אל תתביישו לחלוק (אם ירבוץ עלי המצפון, יתכן ואעלה פוסט פסקולים נוסף מתישהו בעתיד).
~
10. מלחין: שיגרו אומבאיאשי / מתוך: 2046 (וונג קאר-וואי, 2004)
נעימת הנושא המרהיבה שהלחין שיגרו אומבאיאשי ל-2046 של וונג קאר-וואי, היא אמנם חלק מהחשודים המיידיים שהוזכרו בפתיחה, אך לא ממש יכלתי להתאפק מלכלול אותה כאן. העבודה היפהפייה של כלי המיתר טוענים אותה בעוצמה ראוותנית שממרקת את העולם העתידני רווי הצבע שיצר הבמאי הסיני הכשרוני. בין הסרטים הנוספים להם תרם המלחין היפני מכשרונו, ניתן למצוא את: "מחול הפגיונות" ו"קללת פרח הזהב" של ז'אנג יימו וכן סרטים נוספים של וונג קאר-וואי, כמו "מצב רוח לאהבה" ו-"The Grandmaster", שיפתח את פסטיבל ברלין הקרוב.
9. מלחין: מיהלי ויג / מתוך: הרמוניות ורקמייסטר (בלה טאר, 2000)
השנה לקחתי קורס על בלה טאר והקולנוע ההונגרי החדש ואני מוכרח להודות שזה הקורס הכי מאתגר שלי השנה. כמות הסבל הקיומי, חוסר התכלית, אובדן הצלם האנושי, הרהורים על הסדר הקוסמי, הריק והמוות שניבטו אלי מהמסך בסמסטר האחרון (לרוב בשוטים ארוכים בשחור לבן בסרטים בני למעלה משעתיים), גרמו לי להבין שאולי החיים שלי לא כל כך נוראיים אחרי הכל. תמיד יכולתי להיוולד בהונגריה. מיהלי ויג (Mihály Víg), בהנחה שכך מבטאים את שמו, הוא המלחין הקבוע בסרטיו של טאר והמוסיקה עשירת הרגש שלו משתלבת בצורה מעניינת עם החומרים המדכאים והמורכבים הללו. התלבטתי ארוכות האם לבחור במוסיקה הקודרת עד מוות שאהבתי מאוד מתוך ה"סוס מטורינו" או אולי בקטע רקיד יותר מתוך "אבדון", אך לבסוף נפלה ההכרעה על Old, מתוך "הרמוניות וורקמייסטר". 10 דקות של יופי מלנכולי.
8. מלחינים: גונטיטי / מתוך: איש אינו יודע (הירוקאזו קורה-אדה, 2004)
לצמד הגיטריסטים היפני גונטיטי (Gontiti), נחשפתי בעקבות הסרטים של הירוקאזו קורה-אדה, "איש אינו יודע" הממוטט ו"עדיין מתהלכים" (2008). מסהיקו "גונזאלס" מיקאמי (יליד 53') ומסהידה "טיטי" מטסומורה (יליד 54'), פעילים החל משנת 1978, ובאמתחתם כבר שורה ארוכה של אלבומים. יש משהו נוסטלגי בצליל שלהם שמתלבש יפה על הסרטים הרגישים של קורה-אדה. איזו תמימות עולצת ונעימה כמו ממטרה מרעננת ביום קייצי.
7. מלחין: קרטר בורוול / מתוך: להיות ג'ון מלקוביץ' (ספייק ג'ונז, 1999)
אמנם זכור לי שהבטחתי פסקולים לסרטים שנעשו מתחילת המילניום, אבל "להיות ג'ון מלקוביץ'" הופץ בארץ בשנת 2000, אז Cut me some slack. הפסקול שהלחין קרטר בורוול, נפתח ומסתיים בשיר של ביורק (Amphibian), וכולל רצועות פסנתר נוגות ומכושפות, שגם במנותק מהסרט מצליחות להעביר את התחושה הווירדית השורה עליו. בורוול אחראי גם על הפסקולים לסרטיו האחרים של ספייק ג'ונז ("אדפטיישן", "ארץ יצורי הפרא"), וכן שיתף פעולה לאורך השנים עם האחים כהן, בסרטים כמו: "ביג ליבובסקי", "האיש שלא היה שם", "ארץ קשוחה" ו"לקרוא ולשרוף". מי שבכל זאת מחפש שלדים בארון: באמצע שנות השמונים הוא הלחין את הפסקול ל"פסיכו 3".
6. מלחין: ג'וני גרינווד / מתוך: המאסטר (פול תומס אנדרסון, 2012)
הסיבה שעד היום לא כתבתי על "המאסטר" היא משום שאני אמביוולנטי לגביו. זו תחושה שאני מעריך כי אוכל ליישב בצפייה נוספת, אלא שבעניין המוסיקה אין כאן יותר מדי לבטים. ג'וני גרינווד, גיטריסט רדיוהד, זכה לסופרלטיבים מקיר לקיר על שיתופי הפעולה שלו עם פול תומס אנדרסון – תחילה "זה ייגמר בדם" ולאחרונה כאמור, "המאסטר". אם לסכם במשפט קצר אחד: מורכב, טעון, חולמני ויצירתי.
5. מלחין: אבּל קורזניובסקי / מתוך: סינגל מן (טום פורד, 2009)
קצת מפתיע לדעת שמי שכתב פסקול חדש ל"מטרופוליס" של פריץ לאנג, חיבר גם את המוסיקה לסרטה האחרון של מדונה, W.E (עליו היה מועמד לגלובוס הזהב), אבל הקריירה של המלחין הפולני אבּל קורזניובסקי כוללת גם את הפסקול העשיר והקלאסי ברוחו של "סינגל מן", שמעניק שכבה נוספת של הוד לסרטו המהודר ממילא של טום פורד. קלאסה.
4. מלחין: אלכסנדר דספלט / מתוך: לידה (ג'ונתן גלזר, 2004)
הפסקול של המלחין הצרפתי אלכסנדר דספלט ל"לידה" של ג'ונתן גלזר, הוא עוד אחד מהאספקטים שהופכים את הסרט הלא מספיק מוערך הזה ליצירה מרשימה. דספלט רקח פסקול חלומי שנע בין עליצות אגדתית לקדרות מבעבעת, אינטנסיבית ומסתורית, שלא הייתי מתנגד לראות בביצוע לייב על הבמה. רשימת העבודות הארוכה שלו מתהדרת בסרטים של ווס אנדרסון (בהם "מר שועל המהולל", "ממלכת אור הירח" וכן סרטו החדש, The Grand Budapest Hotel), וכוללת בין השאר את "ארגו", "נאום המלך", "המקרה המוזר של בנג'מין באטן" ו"עץ החיים". הקטע הבא שפותח את הסרט נקרא "פרולוג", וככה זה נראה.
3. מלחין: אולפור ארנלדס / מתוך: Another Happy Day (סם לוינסון, 2011)
הניסון השלישי בכתיבת פסקול של המלחין האיסלנדי המוכשר והצעיר (בן 26 לעזאזל), אולפור ארנלדס, עבר בהצלחה. אם יצא לכם לשמוע כמה מאלבומיו הקודמים, ודאי תבחינו כי ארנלדס לא מתרחק מהאלמנט שלו, שנע בין האמביינט לאלקטרוני עם כלי מיתר, פסנתר ושימוש בלופים. הפסקול היחודי שלו לדרמה המשפחתית של סם לוינסון נשמע כמו שילוב מאוד לא שגרתי, ובמהלך הצפיה בסרט ניתן להבחין בזה. לפעמים זה מסיט את תשומת הלב אך באחת הסצנות המרכזיות (זו של החתונה) נעשה בו שימוש יפהייפה. הקטע המרגש שמלווה את הטריילר ואת כתוביות הסיום של הסרט, פשוט מעביר בי גל של צמרמורת.
2. מלחין: דיוויד קיטאי / מתוך: העולם שבפנים (טרי זוויגוף, 2001)
מנעימות הפסנתר העצובות ביותר ששמעתי בקולנוע (ואולי בכלל, תלוי באיזה מצב רוח אתם תופסים אותי). על אף הפשטות שבה, נדמה כי ככל שהיא מתקדמת, יותר ויותר רגש נסחט ממך. אני חושב שזה נובע גם מהקונוטציות שהיא מעוררת במי שצפה ואהב את הסרט אותו היא מלווה, Ghost World. היא משקפת כל כך יפה את התחושה האבודה של אדם צעיר שמחפש את הדרך שלו בעולם מוזר. תחושה של ניתוק, אפלה ויופי. לפעמים כולנו חיים בעולם דניאל קלאוסי שכזה. אני חושב שאם מישהו ינגן לי את זה פעם בהפתעה, אני קרוב לוודאי אתפרקד על המרצפות ואהיה מאוהב בו לנצח.
1. מלחין: פיליפ גלאס / מתוך: השעות (סטיבן דלדרי, 2002)
אין לי כוונה להצהיר שמדובר בפסקול האהוב עלי בכל הזמנים או משהו כזה, בכלל מאוד קשה לדרג דברים כאלה שמשתנים לפי התחושות שיש לך באותו רגע, אבל אין לי ספק שהפסקול שהלחין פיליפ גלאס ל"השעות", הוא פשוט מופתי – יצירה מתפקעת מרגש ועשירה ביופי. כששמעתי אותו לראשונה בסרט היתה לי תחושה של עודפות, כאילו המוסיקה גדולה מדי (בנוסף לסרט ולא לעומתו, יש לציין). לכן, זו דוגמא נהדרת לפסקול שלחלוטין עומד בפני עצמו, שניתן להאזין לו ולהתרגש ממנו גם אם טרם נזדמן לכם לראות את הסרט הנפלא אותו הוא מלווה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על פסקול סרטיי

  1. elad הגיב:

    ראיתי לא מזמן את הרמוניות ורקמייסטר של טאר. המוזיקה לכשעצמה מהממת [מזכירה מאוד את העבודות של קראינדרו עבור אנגולופולוס]. הסצנה עצמה [אם אני זוכר נכון] השאירה עליי רושם אמביוולנטי. השוט של הפרוטגוניסט המתגלה אט אט מאחורי הקיר מהמם וכאילו נובע מהמנגינה עצמה [אגב טאר הסריט על פי ההלחנה והשמיע את המוזיקה בסט טרם ובזמן ההסרטה) – מצד שני, הגילוי של האיש העירום, מוכה הצער והרזון על ידי ההמון הזועם וההתקפלות המיידית, המכאנית של ההמון מזעמו הייתה לא אמינה, שמא נגיד נפוחה במקצת.

    • עמית ל. הגיב:

      ההופעה של האיש הזקן, שנראה כמו מוזלמן, הוא רגע של בושה, התפכחות והכרה. נכון שזה מוזר שכל ההמון הזועם חדל ממעשיו באחת, אבל זה לא יותר מוזר מבחור שנכנס לבר ומתחיל לסובב את כל השיכורים עפ"י מערכת גרמי השמים.

      • elad הגיב:

        זאת הבעיה, הקטע הזה צעק את המסר ברור מידי והרגיש כאילו לוחצים ביתר על בלוטת הרגש. טוב, זאת בדיוק הסכנה בשימוש בקטעים מוזיקליים מלודרמטיים. יש במאים שלא אוהבים להנחות את הקהל בשימוש במוזיקה על רקע המימד הויזואלי – זאת בדיוק הסיבה. במקרה זה בלה טאר הדביק את הסצנה הזאת לקטע המוזיקלי שצירפת כאן.. בשימוש ביצירה מסוג זה הקו בין מרגש/מצמרר למאולץ/קיטשי הוא דק במיוחד. והוא די נחצה כאשר שני המנהיגים מסבים אחורה בתיאום מושלם וגם אנשים בחדרים אחרים שלא ראו את המוזלמן עוקבים אחריהם בדממה וכניעה מוחלטת. חבל דווקא הוא טרח כל כך לבנות יפה את המתח והכוח שבזעם הקולקטיבי, הרובוטי,ההמוני חסר התוחלת [הסקוונס הארוך של ההמון הצועד ] – סתם יצא קליימקס מעושה בסוף.

        • Guy הגיב:

          ההמון נסג לא רק בגלל המראה של האיש הזקן, אלא גם (ואולי בעיקר) כי לא היה להם לאן להמשיך: מאחוריי האיש היה קיר, והם כבר עברו על יתר החדרים.

  2. הפסקול של "השעות" הוא אחד מהאוהבים עליי גם כן, אם כי זה מחזור של פסקול שפיליפ גלאס הלחין לסרט "הקו הכחול הדק" של ארול מוריס

    עוד פסקולים אהובים עליי במיוחד הם:
    הפסקול שג'יימס ניוטון הווארד כתב ל"בלתי שביר" של מ נייט שמאלאן. הסרט שהמציא מחדש את ז'אנר סרטי הסופר הירוז לפני שהוא הפך להיות פופולרי בתחילת העשור הקודם. בכלל שיתוף הפעולה של השניים הוא תמיד מצויין

    הקטע הזה מ"קיק אס" של מת'יו ווהן הוא גם מצוין:

    הפסקול שכנראה הכי אהוב עליי בכל הזמנים זה הפסקול של טקאשי קוביאשי והזמרת סאליו לסרטו המצויין של היפני שונג'י איוואי "הכול אודות לילי צ'ו צ'ו". טרנטינו אפילו "השאיל" את הקטע הזה לסצינה ב"קיל ביל"

    • עמית ל. הגיב:

      וואו, הפסקול של "הקו הכחול הדק" באמת נשמע דומה (אם כי לפחות בהשוואה לקטע הזה, הסאונד של "השעות" נשמע לי עשיר יותר). הקטע מלילי צ'ו צ'ו מקסים.

  3. גיליפ הגיב:

    היי,
    רק רציתי לציין שאני שמחה שאתה פה וכותב,
    תמיד מעניין 🙂
    (גם תגובה עניינית תגיע בשלב כלשהו)

  4. פינגבאק: פסקול סרטיי # 2 | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

  5. איי'מ דה וולרס הגיב:

    חסרה לי הנוכחות של איש רציני (היהודי הטוב) גם הסקור המעולה אבל במיוחד "דמעות הטוחן" (דעם מילנער'ס טרערן)

    בכלל זה אחד הסרטים היותר לא מוערכים שיש

    • עמית ל. הגיב:

      האמת שטרם יצא לי לראות את "יהודי טוב" / "איש רציני", אך מה שכן, מסתבר שהוא בכל זאת מוערך בחוגים מסויימים שכן הוא נלמד לאחרונה במסגרת קורס על סרטי האחים כהן באוניברסיטת ת"א (שכלל שלושה או ארבעה סרטים שלהם).

  6. נטעלי הגיב:

    פוסט נפלא! ואתה כ"כ צודק לגבי קטע הפסנתר מתוך Ghost World, שהוא אחד הסרטים שאני הכי הכי אוהבת…
    משהו קטן לגבי ההונגרים – כל מה שכתבת מסתדר עם זה שאחוז ההתאבדויות שם הוא מהגבוהים באירופה. לא מפתיע אותי (כחצי הונגריה בעצמי וכמי שביקרה שם לא מעט. לא פלא שאבא שלי התעופף משם לפה ברגע שהיה יכול).

  7. פינגבאק: פסקול סרטיי # 3 | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s