הוֹ מאמא: על טקס פרסי המוסיקה האסייתית 2012

בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, ניגשתי לפקולטה למדעי הרוח במטרה להירשם למספר קורסי בחירה מחוץ לחוג. מבין האופציות השונות שהוצעו לבחירה, הקורס שזממתי עליו יותר מכל היה – surprise, surprise – היסטוריה ותרבות בקוריאה המודרנית. בהסתמך על הנחה נטולת רציונל, הסיכויים היו נראים לי די טובים. הרישום התקיים ביום ספציפי ובמרווח שעות שהיה מצומצם יותר מהזמן בו לוקח לקיבה ממוצעת לעכל קרפצ'יו. בכניסה למזכירות לא היה קהל וכשנכנסתי היה ברור לי שהקורס אצלי בכיס. אלא מה? לא נשארו מקומות. הקורס היה מלא. מלא!
במאמר שפורסם באתר iAsia, כותבת אירה ליאן על העלייה במספר הסטודנטים המבקשים ללמוד על קוריאה בחוגים ללימודי אסיה באוניברסיטאות בארץ. אז נכון, הסיכוי שמישהו שאתם מכירים יברך אתכם ב"אָנְיוֹנְג-הַסֵיוֹ" נראה עדיין קלוש ובכל זאת, עושה רושם שהשנה משהו זז בכיוון הנכון: מי דמיין לעצמו, לפני פחות מחצי שנה, שיבוא יום בו ידליק את הרדיו וישמע שיר בקוריאנית שעוד יזכה לביצוע של יעל בר זוהר בשפת המקור? (אעפ"י שאת התענוג הזה אפשר היה לחסוך מאיתנו). אלא שלא על הגנגנאם לבדו. זה מספר שנים שערוץ נישה בישראל משדר דרמות קוריאניות; לפני פחות מחודש בלבד נערך שבוע קולנוע קוריאני בסינמטק ת"א, בנוכחותו של השחקן אן סונג-גי; ואפילו מדריך למטייל הישראלי בדרום-קוריאה ראה אור השנה בהוצאת מעריב.
לאחרונה העלה מגזין Vice סרט תיעודי מעניין (אף כי קצר מדי) על תרבות קוריאה, שצולם במסגרת שבוע האופנה בסיאול (שנערך לפני מספר חודשים), ומדבר על תעשיית האופנה, המוסיקה והאובססיה של הקוריאנים למראה מושלם שמתבטא במספר עולה וגובר של ניתוחים פלסטיים (יש גם קטע משעשע על זוגות צעירים שקונים לבנים תואמים כדי לחזק או לסמל את הקשר ביניהם – מה שעוזר להבין קצת יותר את סוג היחסים בין גברים ונשים בתרבות הזאת וזה מרתק). הגישה של הסרט נורא אתנוצנטרית ומצקצקת לשון ואף גולשת לעיתים לטון של כתבת תחקיר (מה שנראה קצת מגוחך), אבל עדיין שווה צפייה.
למי שמתחשק לקבל את המידע שלו מאנשים שממש גרים בקוריאה, מומלץ להעיף מבט בבלוג וערוץ היו טיוב המהנים של סיימון ומרטינה – זוג קנדים צעירים (שהם גם בעל ואישה) שעברו לדרום קוריאה כדי להרוויח את לחמם והפכו לבלוגרים במשרה מלאה. קטעי הוידאו השבועיים שלהם ב-Eat your Kimchi (למעלה מ-500 בשלב זה) כוללים חוויות קולינריות, ביקורות קיי-פופ וקיי-אינדי (כולל ראיונות ומערכונים משעשעים), אטרקציות שונות ומענה לשאלות הגולשים הנוגעות לתרבות הקוריאנית בערוץ הבונוס.
~
בסוף השבוע שעבר התקיים בהונג-קונג טקס פרסי המוסיקה האסייתית של Mnet (או בקיצור: MAMA), שמתקיים מדי שנה – החל מ-1999 – ונחשב לאחד האירועים הגדולים בתעשיית הקיי-פופ. אני מודה שיש משהו קצת משונה בלכתוב על טקס שמשתתפיו וזוכיו לא ידועים במיוחד במחוזותינו (למעט בקרב קהילה מצומצמת), אבל אם ניתן למצוא סיקורים בעברית על קאמבק סליזי בטקס פרסי מוסיקה גדול אחד, אין שום סיבה שלא להתייחס לטקס פרסי מוסיקה גדול אחר, גם אם הוא לא דובר אנגלית (בכל מקרה, חלק לא מבוטל מן השירים מועלה עם תרגום לרשת, כך שמחסום השפה פחות קריטי משנדמה).
שני הזוכים הגדולים של הטקס הם גם מהאמנים הפופולאריים ביותר בז'אנר כרגע, שניהם חתומים בחברת YG אנטרטיינמנט. הראשון הוא כמובן סיי (Psy) שעשה השנה את הבלתי יאמן וסחף אחריו מיליוני בני אדם מכל רחבי העולם (בין אם באו"ם ובין אם באוקספורד) לרכב על סוס בלתי נראה ולצרוח בקוריאנית על ישבנים של בחורות. ההישג הכביר זיכה אותו בארבעה פרסים בקטגוריות: הקליפ הטוב ביותר, שיר השנה, ביצוע הדאנס הטוב ביותר לאמן סולו והאמן הבינלאומי האהוב.
השיק והטסטוסטרון של להקת הבנים המצליחה "ביג באנג" (Big Bang), כיכבו השנה בעקביות עם האלבום Alive (שזכה גם לגרסה מורחבת, גרסת אקפלה וגרסה ביפנית), ממנו שחררו בין השאר סינגלים כמו "בלו" הממכר ו"פנטסטיק בייבי" הערסי, כשהם גורפים שלושה פרסים עבור: להקת הבנים הטובה ביותר, אמן השנה וההופעה הבינלאומית. מנהיג הלהקה, ג'י-דראגון (שמשתתף בכתיבת השירים והלחנים), זכה בפרס האמן הטוב ביותר, עבור אלבום הסולו שלו One of a Kind.
בפרס האמנית הטובה ביותר זכתה הזמרת והשחקנית בת ה-19, IU, אשר פרצה לתודעה הקוריאנית בשנת 2009 עם אלבום הסטודיו הראשון שלה, Growing Up (שבימים כתיקונם מהווה כותרת דווקא לאלבום שני של זמרות פופ). מאז הספיקה להוציא אלבום סטודיו נוסף, שלושה מיני אלבומים וכמה סינגלים, בהם קולה הגבוה משייט לו על מצע של מוסיקה תזמורתית, בליווי כינורות ופסנתרים שהייתם מצפים לשמוע ביום קיץ חמים עם ציפורים מצויירות. הקליפים האחרונים של IU נראים כמו סרטים קצרים (אחד מהם הוא באורך 27 דקות), כשב-You & I יש אפילו בחור יפה בתרדמת ואווז מדדה עם סרט על הצוואר.
"סיסטאר" (Sistar) – שם שתמיד שעשע אותי – גרפה את פרס להקת הבנות הטובה ביותר (באמת?) כשהפרס עבור Best Global Group, בקטגוריה הנשית, הלך השנה לחמישיית הבנות של להקת קארה (Kara).
בדומה לביג באנג, גם להקת "Super Junior" הפופולארית (SM Entertainment), שמונה לא פחות מתשעה חברים (!) פעילים, זכתה בשלושה פרסים: Best Global Group, אלבום השנה (עבור Sexy, Free & Single), ו- MAMA Line Award. האמת, תשעה חברי להקה נראה לי דבר די מוגזם ומעייף בהתחשב בכך שהם לא מנגנים (אם כי זו הלהקה היחידה שנתקלתי בה שמכילה "איידול מלא").
אחת הבשורות המשמחות בטקס זו הזכיה של שלישיית "Busker Busker". כפי שציינתי בעבר, "באסקר באסקר" הם למעשה יותר אינדי מאשר קיי-פופ. הם זכו בשנה שעברה במקום השני בתוכנית הכישרונות "סופרסטאר קיי", ושני האלבומים שהוציאו מאז, Busker Busker ו- Wrap Up, כוללים רצועות קסומות עם המון כלי מיתר בגיבוי קולו המענג של הסולן ג'אנג באום-ג'ון. הלהקה זכתה להצלחה גדולה במצעדים ולא בכדי גרפה לחיקה שני פרסים: האמן החדש ו- Best Band Performance.
"באסקר באסקר" הצליחו להביס שתי להקות חדשות בולטות עם קהל מעריצים מתגבש שהתנחמו בפרסים אחרים: B.A.P, שחבריה עבדו קשה השנה, קיבלו את Mnet PD's Choice Award, ולהקת EXO (שהוציאה בסך הכל שיר אחד מאז היציאה הרשמית של מיני אלבום הבכורה שלהם), זכתה בפרס הלהקה האסייתית החדשה הטובה ביותר.
את פרס האמנית החדשה קטפה הזמרת איילי (Ailee), ששחררה השנה את הסינגל Heaven; הפרס עבור Style in Music – כן, יש דבר כזה – הלך לגיין (Gain), שהוציאה את הקליפ המרנין Bloom, הכולל בין השאר: סצנת מיטה שתגרום לחובבי הז'אנר לכסות את עיניהם במבוכה, ריקוד על שולחן מטבח ופריחה מאסיבית של פרחים עצומים בגווני ורוד פוקסיה.
יש משהו משעשע בכל הנוגע למיניות בעולם הקיי-פופ. איזשהו ניסיון להיות פרובוקטיביים מבלי לאבד את תדמית הילדים הטובים, אבל הכוריאוגרפיה נוטפת הסקס של היונה (שמוכרת לכם אולי מהקליפ של סיי) והיונסאנג (מלהקת "ביסט"), לשיר Troublemaker כבר לא משאירה יותר מדי מקום לדמיון ואחרי שנה שלמה של ביצועים כאלה, זכה הצמד בפרס שיתוף הפעולה הטוב ביותר (לפי ההופעה הבאה, היונסאנג צריך היה לזכות גם בפרס הסקיני הצמוד ביותר).
את הפרס בקטגוריית Best Dance Performance ללהקה, קטפו בגזרה הגברית חמשת הבנים של "שייני" (SHINee), לאחר שפיזזו במהלך השנה עם "שרלוק" הכיפי, כשבגזרה הנשית הייתה זאת להקת הבנות (F(x עם השיר הנושא את שם מיני אלבומן האחרון, Electric Shock (כשהשוק היחידי בשיר המועדונים המעצבן הזה, אם תשאלו אותי, זה העובדה שהוא זכה במשהו).
הביצוע הווקאלי הטוב ביותר ללהקה, הוענק לצמד הבנות "דוויצ'י" (Davichi), עבור בלדת הפופ Will Think Of You; הביצוע הווקאלי הטוב ביותר לאמן סולו הוענק השנה לקיי וויל (K.Will), בן ה-30, שממש התאהבתי בקולו העצמתי והמרגש לאחרונה, הודות לשיר Please Don't, הכולל גם קליפ יפה ומפתיע במיוחד, בהתחשב בז'אנר. את הפרס קיבל עבור השיר I Need You, הנושא את שם מיני אלבומו השלישי (הוא אגב, לא מופיע בקליפים של עצמו, לא לגמרי ברור למה). שיר שהוא אומנם כפית קיטש לגרון אבל זה קיי-פופ וזה קיי וויל וזה חמוד אז אי אפשר לבוא בטענות.
ביצוע הראפ הטוב ביותר, ניתן ללהקת "אפיק היי" (Epik High) עבור השיר Up (המבוצע יחד עם בום, מלהקת הבנות 2NE1); ובקטגוריית הפסקול זכה הביצוע המשותף של סאו אין-גאק וג'ונג אונג'י לשיר All For You מתוך דרמת הטלוויזיה הקוריאנית Reply 1997, בה הם מככבים יחד.
את הטקס אגב, ניתן לראות במלואו באתר של Mnet.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קולנוע תיעודי, קיי-פופ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s