אוכלים ובוכים

בעולם הספרות האלטרנטיבית האמריקאית, יש מה שנקרא "כוכבי רשת". חלקם מפרסמים בהוצאות קטנות או בבלוגים, כותבים שירה וסיפורת, עורכים הקראות, מתמנגלים במסיבות ובעיקר מפגינים נוכחות. בשנת 2010 פרסם זכארי ג'רמן, סופר ומשורר אמריקאי יליד 1988, את ספר הפרוזה הראשון שלו (והיחידי עד כה) Eat When you Feel Sad, בהוצאת מלוויל האוס הקטנה והאיכותית.
אישית, נתקלתי בכתיבה של ג'רמן דרך אתר Bear Parade, שפרסם פרקים נבחרים מתוך טיוטה מוקדמת של "תאכל כשאתה מרגיש עצוב", והסגנון הייחודי, המצומצם והרפטטיבי שלו מצא חן בעיני. הוא זכה אומנם לביקורות מעורבות (כולל שבחים מדניס קופר) אך הצליח לבלוט בזכות כשרונו ונוכחותו האינטרנטית שכללה בין השאר בלוג שמאוד חיבבתי בשם "ספרים שקראתי בשנת…", שהורכב מהמון ביקורות קצרות וענייניות על ספרות. מסתבר שבהמשך העלה גם "תכנית רדיו" ביתית סהרורית, ובשלב מסוים שרף את כל גשריו הווירטואליים וניתק מגע עם הרשת.
הסרט הדוקומנטרי "Shitty Youth", מתאר את תקופת יציאת ספרו לאור ועורך הכירות עם אישיותו של הסופר הצעיר. ג'רמן הוא טיפוס מעניין ומעצבן. קודם כל הוא בהחלט מה שנקרא "טיפוס" (במלעיל). איש של סתירות. מצד אחד, יש לו מחשבות מאוד אינטליגנטיות לגבי כתיבה אך לעיתים יוצאים לו מהפה משפטים אוויליים משהיה דמות מסוממת בסרט של לארי קלארק; הוא קורא לאחד ממאזיניו הבודדים "מתרומם" ומיד מצהיר שיהיה מוכן להיות הומו בשביל ליצור אתו קשר אנושי; לא תמיד ברור האם הוא מתכוון ברצינות או מעמיד פנים לשם חיזוק הפרסונה. לרגעים הוא נראה כנה, מחמיר עם עצמו. לרוב נראה שפשוט לא אכפת לו מאף אחד.
הסרט אומנם לא מעמיק דיו – אין כל התייחסות למשל, לתקופת ילדותו והתבגרותו של ג'רמן והשפעותיהם הפוטנציאליות על כתיבתו ואישיותו, כמו כן, כמי שניכר בו שחשב רבות על תהליך הכתיבה ועל ספרות בכלל, הסרט אינו ממצה את הדיון בתחומים אלה בצורה מספקת – ויחד עם זאת, Shitty Youth, שנוצר ע"י אדם המפרייס, בכל זאת מעניק הצצה מעניינת לחייו של סופר צעיר ואקסצנטרי המעורר תחושה מעורבת שנעה בין אהדה לעוינות.
~
אז אחרי שלוקאס מכר את הזכויות של "מלחמת הכוכבים" לדיסני, כולם שואלים את עצמם (ואחרים), מי צריך לביים את מה שנראה כשרשרת הסרטים הבאה בסדרה. בינתיים עושה רושם שחלק מהבמאים המוכרים לכולנו מתנערים מהסרט משהיה כלב אכול פרעושים, ובינינו לעבוד על שלושה סרטים של "מלחמת הכוכבים" נשמע כמו חתיכת כאב ראש (אם כי מדובר ללא ספק בעבודה ששכרה המנופח בצדה).
מאחר והסדרה משוועת לרוח יצירתית ומרעננת, הייתי שוקל להציע את המשימה למישל גונדרי. אז נכון, גונדרי ממש לא הבריק עם "הצרעה הירוקה" וסרטו האחרון "האנחנו והאני", לגמרי לא נראה כמו משהו שניתן לשלב בו תפאורת קרטון, אלא שהעיבוד הקרב שלו ל"צל הימים" של בוריס ויאן עושה רושם שהבמאי הצרפתי חוזר לרכב על סוס הנייר שלו ואם תעיפו מבט בגרסתו המשוודת ל"נהג מונית", תודו שעיבוד פוטנציאלי לסטאר וורס יכול להיות לכל הפחות… המממ… מעניין.
מצד שני, אני חושב שגם גספר נואה יכול להיות אופציה פצצתית לחלוטין.
~
כמה בשורות קולנועיות מרנינות למדי: החל מיום שני האחרון (12/11), ועד חמישי הבא (22/11), מתנהל בסינמטק ת"א שבוע קולנוע קוריאני . במסגרת הפסטיבל תערך מחווה לשחקן הקוריאני אן סונג גי, עם הקרנת 4 סרטים בכיכובו: הדרמה המשפטית "לא נכנע" (2011), הדרמה הצבאית "שילימידו" (2003), דרמת הספורט "פּייסמייקר" (2012) והקומדיה "רדיו סטאר" (2006). מידע מורחב על הסרטים ועל אן סונג גי ניתן למצוא באתר הסינמטק ובכתבה שהתפרסמה השבוע במגזין טיים אאוט (עמ' 278).
בנוסף להם, תוקרן גם דרמת המתח המשפטית "הקליינט" שהייתה לשובר קופות גדול בקוריאה בשנה שעברה. זהו הסרט היחידי שראיתי מהרשימה ובהחלט חיבבתי אותו. קשה לומר שהוא מחדש משהו בז'אנר ועם זאת מדובר בסרט יעיל ומהנה שמשוחק היטב (קצת כמו פרק טוב וארוך של "הפרקליטים" ואני מאוד אוהב את הפרקליטים) ובהתחשב בעובדה שאורכו כשעתיים, היכולת שלו לשמור על עניין תמידי נזקפת לזכותו.
אירוע קולנועי נוסף שכתבתי עליו בחטף באחד הפוסטים הקודמים הוא שבוע הקולנוע הרוסי שמתקיים החל מאתמול ועד ה-24/11, בשיתוף פעולה של תיאטרון גשר וחברת יס. במסגרת הפסטיבל יוקרנו 9 סרטים שהתחרו השנה בפסטיבל הסרטים קינוטאור, הנחשב לפסטיבל הקולנוע הגדול ביותר ברוסיה. ויש גם בונוס: מפגש עם יוצרי הסרטים בתום ההקרנה.
והנה עוד כמה סרטים ותאריכים שרצוי לרשום ביומן: קולנוע מוזיאון ת"א מקרין את "המשאלה", סרטו החדש של הבמאי היפני הנפלא הירוקאזו קורה-אדה; קולנוע אורלנדו מקרין בימים אלה שני סרטים זרים שווים במיוחד: "היו זמנים באנטוליה" של הבמאי התורכי המוערך נורי בילג' ג'יילן ו"כמו מישהו מאוהב", סרטו היפני של הבמאי האירני המוערך לא פחות, עבאס קיארוסטמי. החל מאתמול ניתן לתפוס בהקרנות מסודרות גם את סרטו החדש של אלן רנה, "עוד לא ראיתם כלום!" (במקרה שלא תפסתם אותו בפסטיבל חיפה האחרון); בקולנוע לב יעלה בחמישי הבא "בתוך הבית", סרטו החדש של הבמאי הפורה פרנסואה אוזון, וב-10 בינואר 2013 ניתן יהיה לצפות סוף סוף ב"אהבה" של מיכאל הנקה, הזוכה הגדול של פסטיבל קאן האחרון.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, ספרות היא רכילות, קולנוע צרפתי, קולנוע קוריאני, קולנוע תיעודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אוכלים ובוכים

  1. דניאל הגיב:

    הסרט על זאכרי ג'רמן ממש נחמד.
    יהיה קצת מוזר להתלונן על כך שהוא "טיפוס", כי זה מה שהופך את הסרט למעניין.
    אבל אני מסכים שיכלו להעמיק יותר בנושאים שציינת.
    ואני מניח שעדיף שאנשים יהפכו לכוכבי רשת בזכות היותם סופרים (למרות שהוא גם פרסם קטעי וידיאו של עצמו אוכל עוגה על ספסל, שזכו לפופולריות יחסית) ולא כי הם מעריצים הזויים של בריטני ספירס (למרות שגם לכאלה יש מקום, זה גם מצחיק, וכריס קרוקר הוא כנראה הוידיאו-בלוגר שהגדיר את הדור שלנו, ו"Leave Britney alone" שלו הפך לקאץ' פרייז תקשורתי קלאסי שהגדיר גם תקופה מסוימת בחייה של בריטני כדמות תקשורתית).

    הוא הרג אותי כשהוא שאל את המאזין ההוא: "אתה…כאילו…הנרי, או ביל, או משהו כזה?"
    המאזין: "קוראים לי בן".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s