ריקוד המכונה

1. פסטיבלי קולנוע
בימים אלו מתקיים בסינמטק ת"א שבוע הקולנוע הבולגרי (אני מרגיש קצת רע שאני לא מסוגל לזכור מתי בפעם האחרונה ראיתי סרט בולגרי וזה בהחלט עניין שצריך לתקן); ובין ה-16 עד ה-30 באוקטובר, יקדיש הסינמטק שבוע לקולנוע נורבגי עדכני (הללויה!) – הזדמנות מצוינת נוספת לתפוס את "אוסלו, 31 לאוגוסט", של יואכים טרייר, כמו גם שבעה סרטים נוספים, בהם סרט ההתבגרות הנשי "תדליק אותי לעזאזל" ו"הילדים של נורבגיה" שעוסק באב היפי ובנו הפאנקיסט, שנראים ממש כיפיים:
אחרי רצף הפסטיבלים ונציה-טורונטו-ירושלים-חיפה (ואפילו אייקון), שאוזכרו בבלוג בדרגות הרחבה שונות, העולם ממשיך לחגוג את סרטיו עם שני פסטיבלי קולנוע נוספים המתקיימים במקביל (יתכן כמובן שיש יותר משניים אבל הפוסט הזה לא יעסוק בהם):
הראשון הוא פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-17 בבוסאן (שבדרום-קוריאה), הנחשב לאחד מפסטיבלי הקולנוע הגדולים והמשמעותיים ביותר באסיה (עם ליין-אפ שכולל השנה למעלה מ-300 סרטים, בהם מיטב הקולנוע העולמי והאסייתי כמובן), אשר החל ב-4 לאוקטובר ויבוא לסיומו מחר. שווה במיוחד לעבור על התוכניה העצומה שלו ולשם עין על כמה ממתקים שניתן יהיה לזלול בשנה הבאה.
פסטיבל סרטים בינלאומי נוסף, מתרחש בימים אלו בלונדון (נפתח שלשום ויסתיים ב-21 לחודש – אפשר עוד להספיק!), שגם התוכניה שלו חושפת קולנוע מסקרן שחלקו אף נדד בין הפסטיבלים השונים שהתקיימו לאחרונה בארצנו (מבין שני הפסטיבלים אגב, בוסאן נראה שווה יותר בעיקר בשל ריבוי הקולנוע האסייתי, אם כי לא היה אכפת לי לעשות גם סיבוב בלונדון…).
2. הפרטים
כמה דיו זרם בבלוג מאז הפעם האחרונה ששמעתי על "The Details". להזכירכם: סאנדנס, ינואר, 2011. וואו. באפריל של אותה שנה, ניתן היה לחזות ב-4 הדקות הראשונות מתוכו ומאז… נאדה. ולפתע – טריילר! הו-הא!
"הפרטים", הוא סרטו השני באורך מלא של הבמאי האמריקאי ג'ייקוב ארון איסטס (8 שנים מאז ביים את דרמת ההתבגרות האפלה, Mean Creek), אשר עוסק בזוג בורגני שחייו מקבלים תפנית חדה בעקבות פלישת דביבונים לחצר ביתם. אישית, תמיד חיבבתי את טובי מגווייר החמוד והרגיש אבל הטריילר המעולה לקומדיה השחורה והמשונה הזאת בכיכובו, גורם לי לרקד בכסא מרוב ציפייה.
3. סיפור קצר, ביקורת וראיון
מגזין הניו-יורקר מפרסם סיפור קצר חדש מאת הסופר האמריקאי המוערך (והלא מתורגם) ג'ורג' סונדרס: The Semplica-Girl Diaries; כמו כן, מפרסם המגזין ביקורת על ספרו החדש של הדנדי הנצחי, טום וולף ("מדורת ההבלים", "גבר במלואו"), "Back to Blood" (ויש גם דוקומנטרי המתעד את האיש בחליפה הלבנה ברחבי מיאמי).
ב"רולינג סטון", מתפרסם ראיון משותף עם אושיות הקומיקס האלטרנטיבי דניאל קלאוז (Ghost World), כריס ווייר (Building Stories) והאחים הרננדז (Love and Rockets). תמיד כיף לשמוע [via: Danielclowes].
4. ליזר/דיסק
מה כריס קנינגהם עושה בימים אלו? זו שאלה שאני שואל את עצמי מדי פעם ולעיתים אף מוצא מענה. קנינגהם אחראי על כמות נאה ואיכותית של וידאו-קליפים, פרסומות וסרטונים עם נגיעה (שלא לומר כאפה) אומנותית-פסיכית מעוררת התפעלות. אתם אולי מכירים אותו מקליפ הרובוטים החלביים של ביורק, הקליפ עם הסבתא הנמוכה והיצור המפחיד שצורח עליה, הקליפ עם הקוף המכאני שמפליא בתופים בשלל זרועותיו, הקליפ עם הבחורות המסולקנות בבקיני שנראות כמו אפקס טווין, קליפ הרכבות של גיל סקוט-הרון ועוד שלל סיוטים ונפלאות המעוצבים ביד אמן. אתר Nowness העלה לאחרונה סרטון המסכם את פועלו של קנינגהם ומציג את יצירתו החדשה "ג'אקוופאראטוס 1" – מייצג מולטימדיה חי המשלב מוסיקה, פיסול ורובוטיקה שכוללת לייזרים צבעוניים. ממש בא לי כזה לחדר.
וזו אחת היצירות המגניבות והאהובות עלי של קנינגהם מהשנים האחרונות, "Rubber Johnny" (לא מומלץ לפני השינה).
5. שני גברים בסירה אחת
מעבר לכל הסופרלטיביים המוסיקליים שמתלווים לשם סיגור רוס, אמרת סיגור רוס, אמרת השראה. אמרת קצף גלים. אמרת חורשת יער. אמרת אוירה. חורפית. קסומה. אמרת פיוט. יצירה. חופש. צבע. כל מה שנפלא ומופלא וחיובי בקיום האנושי. זה לא סוד כי ברגע שהלבשת שיר של סיגור רוס על תמונה נעה, טענת אותה ברגש. זה כמעט קל מדי.
וכך, לרגל אלבומם האחרון של הלהקה האיסלנדית, קמו להם שני פרוייקטים: יוצרים שונים ומוערכים נתבקשו לצלם וידאו-קליפ לשיר מתוך האלבום עפ"י פרשנות אומנותית-אישית שלהם (כשאת התוצאות המרשימות ניתן לראות בעמוד המיועד, באתר הלהקה) וכמו כן נפתחה תחרות קליפים המכוונת לקהל הרחב שבבסיסה אתגר זהה. לתחרות הוגשו עשרות קליפים, חלקם מושקעים במיוחד, והמעניין הוא שניתן לראות קווי דמיון של ממש באופן בו מאזינים מדמיינים את הצד הויזואלי לשירים של סיגור רוס (שכוללים בין השאר המון הילוכים איטיים, טבע וקלוז-אפים ערפיליים על עיניים).
ב-15 לחודש יפורסם שמו של הקליפ הזוכה, בעוד שלאחרונה נבחר "חביב הקהל". האמת? הקליפ הזה העלה בי דמעות. במקרה של סיגור רוס אני לא בטוח האם זה בגלל המוסיקה, התמונה או השילוב של שניהם יחד, אבל בכל מקרה מדובר בעבודה מרשימה ומאוד מרגשת לה אחראי יוצר מבלרוס בשם רוסלן פדוטואו.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, בקרוב!, מוסיקה, סיפורים קצרים, ספרות היא רכילות, פסטיבלי קולנוע, קולנוע אמריקאי, קולנוע נורבגי, קומיקס. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ריקוד המכונה

  1. דניאל הגיב:

    "הילדים של נורבגיה" נראה מגניב, וגם "הפרטים" נראה חמוד. 🙂
    אהבתי גם את הקטע הקצר על כריס קנינגהאם ואת הקליפ שעשו לסיגור רוס.

    אני רוצה לנסוע לפסטיבל הקוריאני ולאכול נודלס.

  2. Tamir Faingold הגיב:

    רק אותי זה ממש מעציב שלעולם לא יהיה מספיק זמן כדי לראות כל הקליפים?

  3. yossale הגיב:

    "הפרטים" ו"הבנים של נורווגיה" נראים מעולה. איפה מוצאים את "הבנים של נורווגיה"?

    • עמית ל. הגיב:

      בסינמטק נערכה כאמור הקרנה חד פעמית במסגרת שבוע הקולנוע הנורבגי.
      כמו כן, עד כה יצא הסרט ל-DVD, אזור 2 (בפברואר), עם תרגום לנורבגית בלבד.
      עפ"י אמזון גרמניה, גרסא נוספת עתידה לצאת בעוד שבוע בדיוק, אך לא ברור האם תכלול תרגום לאנגלית (עושה רושם שלא).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s