נשיכות גדולות

את הסופ"ש הנוכחי אני מנצל לקראת התכוננות חטופה למדי לקראת מבחן בתרבות המערב, תוך קריאה ב"תמונתו של דוריאן גריי" (מסתבר שיש לי מחסור חמור ביצירות מופת עד המאה ה-19), ועד כה עושה רושם שאוסקר ווילד אכן עומד בציפיות שכן הוא מענג ושנון ומאוד מצחיק, שלא לדבר על כך שכמות ההגיגים של הלורד הנרי ראויים להתכנס בספר ציטטות משל עצמם בשם "כיצד תחיו את חייכם ללא עכבות מיותרות – עפ"י משנתו של הלורד הנרי".
בכל אופן, היום עולה בארה"ב (ניו-יורק, ליתר דיוק), סרטו האחרון של אחד הקולות הכי מרתקים בקולנוע העולמי כיום, הבמאי היווני יורגוס לנטימוס. יש סרטים שאתה רואה וממשיך הלאה וכשמישהו מדבר איתך עליהם כעבור תקופה, לוקח זמן לפשפש בזיכרון אחר הרגעים והתחושות שעלו בך במהלך הצפיה. מצד שני, יש סרטים כמו Dogtooth. אם ראית את Dogtooth, רוב הסיכויים שלא שכחת אותו כל כך מהר מהסיבה הפשוטה שלא נשארת אדיש כלפיו. יש בסרט הזה משהו כל כך חריף שפשוט נצרב בתודעה. גם אם שנאת אותו למוות או התלהבת ממנו עד אימה, לא תוכל להתעלם ממנו. אפילו אם אתה חבר אקדמיה בטקס פרסי האוסקר לשנת 2011.
Alps הוא סרטו האחרון (והרביעי באורך מלא) של לנטימוס, והשני שכתב יחד עם התסריטאי אפטימיוס פיליפו (עמו עבד יחד על Dogtooth). למען האמת, השתדלתי שלא לקרוא ממש על העלילה שכן הטריילר מעורר סקרנות כשלעצמו ומה גם שגורם ההפתעה והמיסתורין שליווו את סרטו הקודם, היו מהאלמנטים שתרמו להשפעה החזקה שלו:
אחרי העבודה על Alps, עבר לנטימוס לבריטניה, שם הוא עובד על שלושה פרוייקטים שונים בשפה האנגלית – האחד הוא תסריט נוסף שנכתב יחד עם חברו אפטימיוס פיליפו, השני הוא סרט תקופתי שנכתב ע"י תסריטאי חיצוני והשלישי הוא עיבוד לרומן. Dogtooth, כמו Enter The Void לדוגמא, הוא מסוג הסרטים שגם אם לא הופצו מסחרית, לא חסרים האנשים שראו אותם או לפחות שמעו עליהם. סרט שעובר מפה לאוזן בשל המקוריות והאפקטיביות יוצאת הדופן שיש לו בהשפעה על הצופה. לפיכך, היות ומדובר בבמאי שאינו ממש זר לחובבי קולנוע ארט-האוס, כולי תקווה ש- Alps ימצא את עצמו בהקרנות מסחריות בסינמטק / לב / אורלנדו, או לפחות בפסטיבל קולנוע כלשהו. להתעלם ממנו זה אבסורד.
במהלך הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע שנערך מדי שנה בגטבורג, שוודיה, התארח יורגוס לנטימוס למפגש בן שעה ובו ענה על שאלות ודיבר על אהבתו לוודי אלן, ברסון, בונואל וקסאווטס, על הקושי הכלכלי בעשיית סרטים ביוון, עבודתו עם שחקנים, החיבור שלו לעולם המחול, כיצד בדיחות על חבריו המתברגנים הולידו את הרעיון ל"שן כלב", תהליך הכתיבה המשותף ועוד.
פוסט זה פורסם בקטגוריה WHERE IS MY MIND, פסטיבלי קולנוע, קולנוע יווני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על נשיכות גדולות

  1. דניאל הגיב:

    אני מת לראות את הסרט הזה!
    ואני מסכים עם מה שכתבת על "שיני כלב". זה אחד הסרטים החזקים שראיתי בשנים האחרונות.
    הוא מטריד ומרתק לכל אורכו במידה שווה. כשהוא נגמר אתה מרגיש כאילו מישהו יצא מהחדר, טרק אחריו את הדלת ברעש איום ונורא שאחריו נשאר שקט מוחלט, ולא מסוג השקט שמעורר שלווה.

  2. פינגבאק: פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה 2012: מה לראות? | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s