SuckSeed

יש בי חלום. יש בי חלום שיום אחד יקום בארץ מתחם קולנוע אחר. יש בי חלום כי יום יבוא ובית קולנוע בארץ ישראל יקרין סרטים המיובאים בעיקר ממדינות מזרח אסיה (יפן, הונג-קונג, דרום-קוריאה, טיוואן) וממדינות דרום-מזרח אסיה (הפיליפינים, סינגפור, מלזיה, תאילנד). מקום בו ניתן יהיה לצפות מדי חודש ברטרוספקטיבה של יוצר אסייתי אחר. מתחם אשר יכיל חנות ספרים שתייבא קומיקסים, מנגות וספרות פולחן יפנית מתורגמת לאנגלית שאיש לא טורח לייבא לארץ. מתחם אשר יכיל אולם כנסים בו יתקבצו חובבי תרבות פופ יפנית וקוריאנית. מקום בו ניתן יהיה לנשנש סושי במקום פופקורן. בו ניתן יהיה לפגוש חובבי קולנוע אסייתי מכל רחבי הארץ. בו ניתן יהיה לצפות בקולנוע חדשני, כיפי ומרענן. קולנוע בו סרט תאילנדי מגניב כמו SuckSeed יהפוך ללהיט. כי הוא ראוי להפוך ללהיט. ראוי בריבוע.
"סאק-סיד" היא קומדיית-התבגרות-רומנטית-מוזיקלית מ- 2011 עם ווייב סקוט פילגרימי חזק: פד מאוהב בארן מהיום בו השאילה לו קלטת עם שיר של להקת גראז' רוק תאילנדית בבית הספר היסודי. למרבה אכזבתו עליה לעזוב את בית הספר לבנגקוק. בניגוד לפד הביישן, חברו הטוב ביותר, קונג, הוא טיפוס אימפולסיבי, יהיר ופטפטן עם הרבה ביטחון עצמי והבעות מצחיקות. שנים לאחר שלא התראו, ארן חובבת המוזיקה שבה במפתיע לחייהם, ומעוררת בהם את הרצון להקים להקת רוק ולהשתתף בתחרות. קונג מצדו, אינו חף מרגשות רומנטיים כלפי ארל וכך מגולל "סאק-סיד" סיפור שבבסיסו הוא פשוט למדי: שני חברי ילדות מתאהבים באותה בחורה. אבל הכשרון הפנטסטי של הבמאי והתסריטאי התאילנדי צָ'ייאנופּ בּונפְּרקובּ, הופך אותו ליצירה אנרגטית, חכמה, מבדרת וסופר מהנה.
המבע הקולנועי ב"סאק-סיד" מהוקצע ושופע ברק. יש בו משהו כל כך צעיר, משוחרר ורענן, עד כי לא באמת מפתיע שהבמאי הוא יליד 1986. מה שכן מפתיע, זו היכולת הטכנית הגבוהה שהוא מבטא לאורך 130 הדקות (של סרטו הראשון!), אותה הוא מנצל ליצירת סצנות מצחיקות ומרגשות שרובן מתאפיינות בגוון מקורי, טיימינג מוצלח ועבודת משחק נהדרת.
בתור סרט שמתייחס למוסיקה כעולם המבטא רגשות פנימיים שניתן לחלוק עם אחרים ללא צורך במילים, הוא עושה שימוש קומי אדיר בעריכת סאונד ליצירת קצב והפיכת נושא המוסיקה לחלק בלתי נפרד מאישיותן של הדמויות. הוא יוצר שילוב מעניין בין הנופים הקסומים של תאילנד לבין השפעות קומיקסיות שמזכירות לא מעט את הסגנון של אדגר רייט ביצירתו האחרונה, אלא שאם היו אנשים ששנאו את סקוט פילגרים משום שהריח מהיפסטריות, "סאק-סיד", מצליח להתחמק מההגדרה הזאת ולא רק בגלל שאף אחד בו לא מופיע עם משקפי ראיה בלי מספר וזקן באורך הנכון.
זה השילוב הלא רגיל הזה שבין השפה התאילנדית, הטבע המקומי והעובדה שהדמויות בו נראות כמו בני נוער רגילים ולא ממותגים לבין המעטפת ההיפר-מגניבה שמכילה אותם וכוללת: ג'אמפ-קאטים מודגשים, שימוש מושכל בהילוך איטי ומהיר, זוויות צילום לא שגרתיות, נראטיב זהה שמתרחש ממספר נקודות מבט, הופעות אורח של זמרים ולהקות תאילנדיות מצליחות שמשולבות בצורה מקורית בתוך הסצנות ועוד מלא פרטים קטנים שהופכים את ההתרחשויות בסרט הזה למפתיעות וכיפיות להחריד שאף עובדות מעולה גם בצפיה נוספת. כל הדמויות שבו מעוררות אהדה, הוא יודע להיות טפשי וחכם כשצריך וגם ברגעיו הקיטשיים או העצובים, תמיד יהיה איזה טוויסט משעשע שיגרום לו להפוך ברגעים מסויימים לסרט מרגש באמת.
אומנם לא מדובר בסרט מושלם – בנקודה כלשהי, "סאק-סיד" מתפתה לסצנת פלוצים ושירותים, פלאשבקים ונפילת קצב קטנה במהלך חציו השני שניתן היה לקצר מעט – אבל באופן כללי מדובר בסרט מוצלח, מלוטש, מפתיע ומצחיק שעושה חשק לעוד. אז מה אתם אומרים, יש סיכוי לסינמה סיטי?
וזה שיר הלהקה מתוך הסרט (וגם סוג של ספויילר, אז לשיקולכם):
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קולנוע תאילנדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על SuckSeed

  1. פינגבאק: אשליית הניצחון | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s