שתי טיפות פרקינס

ארבע דקות מתוך "המאסטר" של פול תומס אנדרסון, שלוש דקות מתוך The Silver Linings Playbook של דיוויד או. ראסל ופאקינג שבע דקות מתוך Django Unchained של קוונטין טרנטינו, הוצגו במסגרת פרזנטציה שערכה חברת וויינסטיין בפסטיבל קאן והתגובות חוגגות. דקה וארבעים מתוך "המאסטר" כבר שוחררו לחופשי ולמרות שאת פיליפ סימור הופמן שומרים להמשך, זה בהחלט נראה ונשמע פול תומס אנדרסוני. תגובות נוספות לשלושת הקטעים (כולל השתפכות מטורפת מהמערבון של טרנטינו), תוכלו למצוא בבלוג המעולה Cigs and Red Vines, שעוקב אחר כל צעד ושעל של PTA הגאון.
~
זה אולי אחד הדברים הכי מדהימים שראיתי לאחרונה…
(Source: ThatWasNotVeryRavenOfYou)
קשה לי לזכור מתי חשבתי על זה לראשונה ואני גם לא בטוח עד כמה מדובר במחשבה מקורית, אבל להערכתי, לכל אדם קיים כפיל איפשהו בעולם (בעצם, נאבוקוב, דוסטויבסקי וסאראמאגו חשבו על זה הרבה לפני, אז זה רק אומר שאני צודק!). לפני כמה שנים, זוג חברים שלי נסעו לברצלונה והצטלמו עם מישהו שדומה לי. אף על פי שהבחור ההוא לא דמה לי בכלל, אני בטוח שעוד אני כלשהו מסתובב לו בעולם.
בהקשר לכך, בימים אלו נערכים צילומי סרט הקולנוע "היצ'קוק", המבוסס על ספר העיון של סטיבן רבלו, Alfred Hitchcock and the Making of Psycho, שיעסוק במערכת היחסים האישית והמקצועית שניהל אלפרד היצקוק עם אישתו, אלמה רוויל, במהלך צילומי הסרט "פסיכו". התמונה המפתיעה שמציגה את אנתוני הופקינס כבמאי המהולל כבר הפציעה מזמן ברשת וידוע גם שהלן מירן היא שמגלמת את אשתו וסקרלט ג'והנסון מאיישת את תפקיד ג'נט לי. אבל אנתוני פרקינס… מי מגלם את אנתוני פרקינס?
התשובה למרבה האכזבה, היא לא אנדרו גארפילד. בשיטוט בימד"ב נתקלתי בהצעה מבריקה ללהק את גארפילד לתפקיד פרקינס, מה שנשמע הגיוני לחלוטין שכן הדמיון בין השניים הוא על גבול הקריפי (רק תעיפו מבט בצמד התמונות הראשונות. פשוט לא להאמין). אולי אם מישהו יחשוב אי פעם לעשות רימייקים להמשכים של פסיכו, תהיה אפשרות לתיקון! מצד שני, אולי גם זה לא רעיון כל כך טוב… (התשובה הנכונה אגב, היא: ג'יימס ד'ארסי).
~
מחבר "המשחק של אנדר", אורסון סקוט קארד, הוזמן לסט הצילומים "המשחק של אנדר", לתפקיד אורח. תפקידו הסתכם בלהקריא שורת ווייס-אובר כטייס המודיע לנוסעיו הודעה. "המשחק של אנדר", הוא מהסרטים האלה שאני מחכה להם כבר שנים. הריסון פורד בתפקיד קולונל גראף ואסא בטרפילד – שגילם את הוגו בסרט "הוגו" של סקורסזה – בתפקיד אנדר. סבבה לגמרי.
במאמר ארוך שכתב קארד (שכולל בין השאר שבחים לג'וס ווידון ו"הנוקמים" שלו), הוא מספר על הביקור שערך מאחורי הקלעים של סט הצילומים, כשהוא שופע מחמאות ביחס להופעתם של פורד ובטרפילד ומספר שלצורך הפעלולים הקשים במיוחד, הובאו רקדנים מסירק דה סוליי. עם זאת, טוען קארד כי מעט מאוד סצנות בסרט לקוחות מתוך הספר. כמו כן, כמי שזכה להסתובב בין התפאורות והסטים השונים, אמר שהמעצבים עשו עבודה נפלאה אך גם אלה לא בנו דבר מתוך הספר (באתר Geektyrant מספקים את ההיי-לייטס מתוך המאמר).
אז מה זה אומר בעצם? אם הסרט יהיה להיט, קארד יחשב מקור להצלחה ואילו אם ידשדש בקופות יוכל לטעון שכל קשר בין הספר לסרט הנו מקרי בהחלט? וגם למה אחרי עשרות שנים של ניסיונות לעבד חומר מסוים, מישהו רוכש עליו את הזכויות וברגע האמת מתרחק ממנו? אז נכון, השם והפוטנציאל המסחרי שהוא מספק הם סיבה לא רעה בכלל, אבל לא בטוח שלהסתמך על קווים כלליים בלבד של ספר מד"ב כל כך נערץ ומצופה, יוביל לתוצאות חיוביות בטווח הרחוק שאחרי הבום הראשוני בקופות. אך זהו שלב מוקדם מדי לדעת. לפעמים במאי יכול לצאת עם גרסא מעודכנת, עשירה ונוצצת לסיפור מד"ב נושן, ראה מקרה דו"ח מיוחד (לא שאני משווה בין גאווין הוד לספילברג, אבל ברמת העיקרון).
את אורסון סקוט קארד אגב, פגשתי לפני כמה שנים בכנס אייקון והוא אפילו חתם לי על שני ספרים. זכור לי שהיה תענוג לצפות ולהאזין למפגשים שלו וגם הספרים, מבין אלו שקראתי (המשחק של אנדר, קול למתים, הצל של אנדר ומפות במראה), היו מוצלחים ומהנים. לכן מה רבה האכזבה לקרוא כיום את התבטאויותיו האטומות והדוחות (ולא מהיום מסתבר), נגד נישואים חד-מיניים. הצהרות כמו: "אין צורך לתת תוקף חוקי לנישואים חד-מיניים […] משיכה לבני אותו מין זה לא כותונת משוגעים; תשוקותיהם של אנשים משתנות עם הזמן; להומואים יש עדיין בחירה" וכו'. עצוב לחשוב שסופר מדע בדיוני לא מסוגל לדמיין לעצמו עולם שבו נישואים חד-מיניים הם לגיטימיים (כשאפילו ראפרים עם נטיה הומופובית לא קטנה, מביעים כיום תמיכה ברעיון). עצוב לחשוב שסופר שאהבת מתגלה כאדיוט. עצוב.
~
תשע שנים חלפו מאז הביא לעולם הבמאי והתסריטאי האיטלקי ברנרדו ברטולוצ'י את החולמים, וכעת הוא שב סוף סוף עם סרט חדש בשם Io e te (ובאנגלית: Me and You), המבוסס על ספרו של הסופר האיטלקי ניקולו אמניטי (אני לא מפחד, כמצוות האל). הסרט מוקרן בפסטיבל קאן מחוץ לתחרות והקטע הבא מתוכו מצביע שבהחלט יש למה לחכות.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה WHERE IS MY MIND, בקרוב!, פסטיבלי קולנוע, קולנוע איטלקי, קולנוע אמריקאי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שתי טיפות פרקינס

  1. EFI הגיב:

    פוסט מקסים! תודה

  2. דניאל הגיב:

    אולי אני היחיד, אבל אני אפילו לא רואה דמיון בין גארפילד לפרקינס, ככה שלהגיד שהם כמו כפילים יהיה ממש להרחיק לכת מבחינתי.

    לא שזה משנה כשהלן מירן (!) מגלמת את אלמה היצ'קוק…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s