כוח פנדה

לפני חצי שנה בערך, נתקלתי בספר אומנות מדליק בשם Pop Touched Me, המאגד את עבודותיו של הצייר והפסל העכשווי רוב פרואיט (Rob Pruitt). בשנת 92', ערך האמן האמריקאי, יליד 64', רוב פרואיט, יחד עם ג'ק ארלי, תערוכה שנועדה להציג ולבקר את האופן בו משווקים כוכבים אפרו-אמריקאים בתרבות. התערוכה זכתה לתגובות קשות שהובילו לפירוק הצמד והותירה את פרואיט מחוץ לעולם האומנות משך מספר שנים. בשנת 98' הציג פרואיט את Cocaine Buffet (בו נמתחה שורת קוקאין ונערמה על גבי מראות שסללו את דרכן על רצפת החדר, בעוד המבקרים הוזמנו לכרוע ברך ולשאוף אל קרבם חלק מן היצירה). בין יצירותיו הבאות ניתן למנות: סדרת מצבות לזכרם של סלבריטאים ואומנים כמו אנה ניקול סמית וצ'רלס שולץ; הצעה ל-101 רעיונות אומנות שתוכלו לעשות בעצמכם; פסל כרום כסוף וגדול ממדים של אנדי וורהול אוחז בשקית בלומינגדייל'ס, שהוצב בכיכר יוניון שבניו-יורק; קולאז' תמונות של חתולים משופמים הדומים להיטלר ("Kitlers") מצילומים ויראליים ברשת, כשלאחרונה הוכרז על שיתוף פעולה עתידי של פרואיט עם מעצב הנעליים ג'ימי צ'ו.
(via gavinbrown, stylerumor)
אם נתעלם לרגע מהפן הטקסטואלי שכולל אינספור ציטוטי סלבריטאים שהופכים את פרואיט ללא פחות מתרומה למין האנושי, חלק לא מבוטל מ"פופ נגע בי" מוקדש לסדרת ציורי פנדה שובים בקסמם, שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בהם. הם מתוקים ונוגים ואומרים לך "תבהה בי, תבהה בי". עם זאת, אחת היצירות – "כשפנדות תוקפות" – עוררה מחאה בקרב קבוצת מפגינים שטענה כי פרואיט העתיק לכאורה הדפס טי-שירט של שני מעצבים עבור חברת הטי-שרטים Threadless. אלה הגיעו לתערוכה וערכו מחאה שקטה כשהם לבושים בחולצות ההדפס ומלווים בבובת פנדה אנושית.
הסיבה שנזכרתי ברוב פרואיט נעוצה בהופעת האורח של אחד מציורי הפנדה שלו בפרק השלישי של "בנות", הסדרה המדוברת של לנה דנהאם (בפרק היא מוצגת כפרי עבודתו של אמן אותו מגלם ג'ורמה טקון מסאטרדיי נייט לייב). אז אתם שואלים את עצמכם, למה דווקא רוב פרואיט?
בשנת 2010 ערך פרואיט את טקס פרסי האומנות השני של מוזיאון גוגנהיים (בו הופיע בין השאר השחקן שתקוע בכל חור, ג'יימס פרנקו). בין שלל הקטגוריות השונות, הוענק מה שנקרא "פרס רוב פרואיט להישגיות" ללא אחרת מאשר… לנה דנהאם!
באותן שנים, דנהאם כתבה, ביימה, הפיקה ושיחקה בסדרה קומית קצרה עבור אתר האינטרנט indexmagazine, שנקראה: Delusional Downtown Divas (לצפיה בפרקים פשוט לחצו על הלינק). הסדרה עוקבת אחר שלוש נשים צעירות – אונה, אגנס וסוואן – שמעבירות את זמנן בעישון והחלפת בגדים ובעיקר זוממות כיצד לפרוץ מחדש לעולם האומנות בו הן גדלו. פרקים מתוך העונה השניה הוקרנו בטקס פרסי האומנות הראשון שערך פרואיט בגוגנהיים (אותו אף הנחו), ובפרק A Decent Proposal, מתארח האמן בכבודו ובכבודו:
~
אם אנחנו כבר בעינייני פופ, אז למה שלא יהיה קיי-פופ! (אה? איזה קישור!). אז כן, הקוריאנים המעלפים עדיין מרצדים לי מול העיניים והפעם מדובר בשיר חדש של להקת הבנים הטרייה יחסית B.A.P, מתוך המיני אלבום השני שלהם, Power.
הסינגל הראשון של ב.א.פ, Warrior, הוא אחד השירים הכי ערסיים שנתקלתי בהם עד עכשיו בקיי-פופ (אבל לעזאזל, בשלב מסוים הוא פשוט נתקע לך במוח) והציג את ששת חברי הלהקה בראשים צהבהבים כאפרוחים שזה עתה בקעו.
ב- Power  – שכמו Warrior, גם הוא מתאפיין בכוראוגרפיה כסאחיסטית בת זונה, סטים בוערים, בחור שצועק בסוף וצילום תזזיתי כמו שצילום תזזיתי צריך להיות – הם כבר מקבלים יותר אישיות (עד כמה ששיער ורוד יכול להגיד משהו על בנאדם) ומבצעים את מה שנקרא "ריקוד הספריי" (שבאמת, לא ברור מה הוא אמור להביע, אבל נו). אני אוהב את האגרסיביות של השיר הזה וגם הוא יתזז לי באוזניות בנסיעת הרכבת הקרובה.
וזה הקליפ של Warrior שמכיל את הריכוז הכי גבוה של קוריאנים בלונדיניים שככל הנראה תתקלו בהם. ויש גם שפן זוהר.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, מוסיקה, קיי-פופ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על כוח פנדה

  1. חושב בקול רם הגיב:

    אני לא יכול לתת מחמאה גדולה יותר: פוסט כזה בדיוק לא היית מוצא בשום בלוג אחר בישראל, ואולי אפילו בעולם. תודה!

  2. פינגבאק: הוֹ מאמא: על טקס פרסי המוסיקה האסייתית 2012 | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s