פסטיבל קאן 2012: התחרות הרשמית

לרגע קצר מישהו איפשהו מתישהו קיווה שאולי יכול להיות מצב שייתכן והסרט החדש של פול תומס אנדרסון, The Master, ישתחל לליין-אפ הקולנועי הכי מצופה של השנה, אז בסדר, בסדר, ברור שלא היה לזה סיכוי, ברור שהסיכויים לכך היו קלושים, ברור, ברור. מותר לפנטז. גם הסרט החדש של פארק צ'אן-ווק, Stoker, בכיכובה של ניקול קידמן, נעדר מהרשימה. אבל אין סיבה להתלונן. באמת שלא. הצצה ברשימת הסרטים המשתתפים בתחרות מספקת כמה סיבות לשלוף משרוקית ולהתחיל לרוץ על איזו גבעה:
Amour. בפעם האחרונה שביקר מיכאל הנקה בפסטיבל קאן, היה זה ב-2009, עת שזכה בפרס דקל הזהב היוקרתי על "סרט לבן". כעת, לא רק שהוא חוזר עם סרט חדש, הוא גם שב לשתף פעולה עם איזבל הופר, לאחר שכיכבה ב"המורה לפסנתר" (2001) ו"זמן הזאב" (2003).
(via Film Business Asia)
לפני כשנה, במהלך ביקורה של איזבל הופר בדרום קוריאה לרגל קידום הסרט "קופקבנה", נשאלה השחקנית במהלך מסיבת עיתונאים, עם איזה במאי קוריאני הייתה מעונינת לעבוד. בין שלל השמות שהפריחה לאוויר, עלה שמו של האוטר הקוריאני המבריק הונג סאנג-סו. אני חייב לכם מילה על הונג סאנג-סו: כבר 16 שנים שהוא מביים סרטים ועד כה מתהדרת הפילמוגרפיה שלו בלא פחות מ-12 פיצ'רים וסרט קצר. בשנת 2010 הנפיק שתי יצירות, ולמעשה בשנים האחרונות הוא משתדל לשמור על קצב של מינימום סרט אחד בשנה, א-לה וודי אלן. פעם בכמה זמן, יש את הרגע הזה שאתה צופה בסרט ופתאום מרגיש שעלית על משהו. למרות שהסרט הראשון שלו יצא כשהייתי בן 6, להונג סאנג-סו נחשפתי רק לאחרונה. ראיתי את Like You Know It All ראיתי את The Day He Arrives ראיתי את Visitors ואני מתכוון לראות את כל מה שהוא עשה עד היום. כל פריים ופריים. עד כדי כך התאהבתי בהונג סאנג-סו. בגברים הדפוקים רגשית שלו. באלכוהול. בזומים הפתאומיים. בנראטיב.
הפעם האחרונה בה השתתף הונג סאנג-סו בפסטיבל קאן הייתה בשנה שעברה, ובשנת 2010 זכה בפרס הגדול במסגרת "מבט מסוים" על סרטו Hahaha. הופעתה (המשולשת! ככל הנראה) של איזבל הופר בסרטו החדש, In Another Country, מהווה את שיתוף הפעולה הראשון של הבמאי עם שחקנית לא-קוריאנית בינלאומית (ג'יין בירקין אולי הבאה בתור) וייתכן שבעקבותיה, יזכה היוצר המוכשר הזה לחשיפה לה הוא באמת ראוי. אם אתם לא סומכים עלי, תשאלו את סקורסזה:
במאי קוריאני נוסף בתחרות הוא אים סאנג-סו, שבשנת 2010 הגיע לפסטיבל קאן עם "המשרתת", עיבוד חדש לסרט מ- 1960 של קים קי-יאנג (אורי קליין כתב עליו בזמנו ביקורת מפרגנת בטירוף). Taste Of Money, הוא סרטו החדש ובדומה למשרתת, גם הוא עושה רושם נוצץ וחושני למדי (זה וגם העובדה שהשחקן, אתם יודעים, הורס).
בשנת 2008, לקחו ליאו קאראקס, מישל גונדרי ובונג ג'ון-הו חלק בפרוייקט "טוקיו!" המורכב משלושה סרטים קצרים של במאים זרים המתרחשים כולם בעיר היפנית המזניבה. בעיני, סרטו של קאראקס – Merde ("חרא") – היה המופרע מבין השלושה והותיר רושם בל ימחה (אם בא לכם על צפיה ביצור סמי-אנושי דוחה שיוצא מן הביוב ומפחיד יפנים תמימים ברחוב, זה לגמרי בשבילכם). הוא היה בקאן ב- 1984. הוא היה בקאן ב- 1999. עכשיו הוא חוזר לקאן עם Holy Motors.
צרפתים נוספים ששבים לזירה הנוצצת הם: אלן רנה הוותיק – שאחראי על יצירות כמו "הירושימה אהובתי", "אשתקד במרינבאד", ולאחרונה, "עשבים שוטים" הביזארי – שב עם Vous N'Avez Encoure Rien Vu (ובתרגום חופשי: "עוד לא ראיתם כלום", הצהרת כוונות מעניינת בהתחשב בכך שהיא מגיעה מפי במאי בן 89…) וגם, ז'אק אודיאר, מי שזכה בשנת 2009 בפרס חבר השופטים על סרטו "הנביא", ובשנת 1996 בפרס התסריט הטוב ביותר על "גיבור בזכות עצמו", שב עם Rust & Bone בכיכובה של מריון קוטיאר:
עוד במאי ששווה לשם עליו עין הוא אולריך סיידל האוסטרי, שאחראי על כמה סרטים שבוחנים את סף הסיבולת האנושי כמו "ימי שרב" העוצמתי והמעיק ו"יבוא/יצוא". בהתחשב בשני אלו, קשה לדעת מעל איזו משוכה שערורייתית ידלג הפעם, בסרטו החדש Paradies: Liebe. מה שכן, מישהו כבר יצא מזועזע.
בשנת 2007, גרף הסרט הרומני של כריסטיאן מונג'יו, "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" שלושה פרסים נחשקים, בהם פרס דקל הזהב. האם הוא ישחזר את ההצלחה עם Beyond The Hills?
עוד שמות מוכרים: לי דניאלס (הבמאי של "פרשס", הסרט עם הבחורה שהאוורד שטרן כה דאג לבריאותה), מגיח עם The Paperboy; מתיאו גארונה (שעייף – וקצת שעמם –  לי ולחברה טובה את הרבאק עם "גומורה"), מתקנקן עם Reality; "סערת רוחות" של ג'ף ניקולס טרם שככה וכעת אנחנו כבר עם Mud שאף הוא עם מייקל שנון; הוא ביים סרט עפ"י תסריט של ניק קייב ("ההצעה"), הוא ביים סרט עפ"י ספר של קורמק מקארת'י ("הדרך") וכעת הוא מביים סרט עפ"י ספר של מאט בונדורנט (שגם הוא מעובד לתסריט ע"י קייב), זהו ג'ון הילקוט והסרט נקרא Lawless; אנדרו דומיניק, שביים את "התנקשות בג'סי ג'יימס ע"י הפחדן רוברט פורד" (או בשמו הקליט יותר "המערבון ההוא עם בראד פיט"), קופץ לקאן עם Killing Them Softly; ידענו שזה יקרה וכעת אין עוד מה לעשות אלא לקוות לטוב – קריסטין סטיוארט מככבת בסרט חדש של וולטר סאלס ("דרום אמריקה באופנוע", "מים אפלים") עפ"י ספרו של ג'ק קרואק, On The Road (לפחות יש שם את פגי מ"מד מן" שתתאים לרוח התקופה):
וכמובן, אי אפשר לשכוח את Cosmopolis המרטיט של דיויד קרוננברג (הייתכן מפגש איחוד של הערפד והבלה? בקאן???).
תומס וינטרברג, הבמאי הדני שהיה חבר בזמנו בתנועת דוגמא 95 והביא לעולם את "החגיגה" ו"וונדי היקרה", שב לחיינו עם The Hunt; קרלוס רייגאדאס, מי שנחשב בשנים האחרונות לאחד השמות החשובים בקולנוע העולמי (Japon ,Battle In Heaven, Silent Light), מציג את Post Tenebras Lux; הבמאי האוקראיני סרגיי לוזניצה מגיש דרמה בשם Im Nebels ("בערפל"); הבמאי המצרי יוסרי נסראללה מציג את Baad EL Mawkeaa וקן לואץ' הבריטי מגיע עם סרט בשם The Angel's Share (נערים מצולקים במבטא כבד רצים ברחובות וחוטפים מכות בסרט של קן לואץ'? לא יכול להיות! האמת, נראה דווקא די אופטימי).
הסרט הפותח את הפסטיבל הוא כידוע Moonrise Kingdom, של ווס אנדרסון ונועל את הפסטיבל, Therese D, סרטו של קלוד מילר הצרפתי, שהלך לעולמו לפני כשבועיים (אחד מסרטיו הקודמים דרך אגב, I'm Glad My Mother Is Alive, מומלץ למי שמחפש איזו דרמה ריאליסטית חזקה). אלו בינתיים מי שישתתפו בתחרות הרשמית. עם זאת, חשוב לזכור שבשנה שעברה "הארטיסט" נכנס ברגע האחרון לתחרות והשאר יו נואו, היסטוריה. אולי בכל זאת PTA? אולי בכל זאת? לא, הא?
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פסטיבלי קולנוע, קולנוע אמריקאי, קולנוע בריטי, קולנוע דני, קולנוע צרפתי, קולנוע קוריאני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s