לורנס ובנים אחרים

קודם כל ולפני הכל: אחרי שביים, כיכב והציג בפסטיבל קאן את I Killed My Mother (ב- 2009), ו- Heartbeats (ב- 2010), חוזר היוצר הקוויבקי המוכשר קסבייר דולןשחגג בשבוע שעבר יום הולדת 23 (זקנצ'יק!) – עם סרט חדש בשם Laurence Anyways, שבמרכזו בחור המספר לבת זוגתו על רצונו לעבור ניתוח לשינוי מין. בניגוד לשני סרטיו הקודמים שצולמו ע"י סטפני וובר ביירון, מדובר הפעם בצלם איב בלנג'ר. כמו כן, דולן נותר הפעם מאחורי המצלמה כשאת התפקיד הראשי מגלם השחקן מלוויל פופאוד (שהחליף את לואי גארל והיה בעיני ליהוק חלומי לתפקיד). עפ"י הטריילר נראה כי האסתטיקה המוקפדת של דולן השתנתה מעט (הדברים נראים יותר… ירוקים), אם כי עדיין גרנדיוזית ושומרת על אלמנטים סגנוניים מסרטיו הקודמים (הד-רום בגובה של סולם כבאים, צילומים מהגב, סצנת מסיבה וכו'). כמו תמיד, גם הפעם לא ניתן להכחיש שהבנאדם פשוט יודע לבחור את המוסיקה שלו.
וזה הקטע המלא של A New Error מפרוייקט המוסיקה האלקטרוני Moderat שמתנגן בטריילר:
~
כבר המון זמן שלא כתבתי על קולנוע גאה שזה חבל והכל, אז הנה, כמה רשמים על 3 סרטים שיצא לי לצפות בהם לאחרונה:
 1. Spring Fever (במקור: Chun feng chen zui de ye wan), לו יה, סין/צרפת, 2009
במילה אחת, וואו. מלודרמה פיוטית, מחוספסת ומרשימה לאללה. אישית, לא עשיתי מחקר או משהו אבל לא זכורים לי הרבה סרטים סינים שמתעסקים ביחסים הומוסקסואלים, כך שיש לזקוף זאת לזכותו בנוסף לכל. הסרט קרוי ע"ש סיפור של המשורר והסופר הסיני יו דפו (Yu Dafu) – שתוכלו לקרוא כאן – ומתאר מערכת יחסים יצרית בין שני גברים. כשאשתו החשדנית של אחד מהם מחליטה לשכור בלש פרטי שיעקוב אחרי בעלה, העניינים מסתבכים.
הסרט הזה מרשים מהמון סיבות: הצילום הצבעוני-אפלולי-מגורען של ג'יאן זאנג, האווירה הערפילית והחורפית שמהווה חלק משמעותי מהסרט שרווי במזג אוויר סוער (שעובד למשל בצורה חזקה במיוחד בפתיחה התזזיתית של הסרט) ומתרחש בעיקר בלילה, שילוב ציטוטי שירה וספרות (שיוצרים את אחת הסצנות הרומנטיות היפות שיצא לי לראות), המשחק הבלתי מתפשר של הקאסט והשהיות הקצב הארוכות שמעניקות לו את הנפח הראוי. הסרט זכה בפרס התסריט בפסטיבל קאן של 2009 (שזה קצת מוזר, כי עלילתית לא באמת קורה בו המון). מי מכם שמתכוון לראות אותו, שימו לב טוב לדמויות הנשיות בסיפור. אני לא רוצה להשתמש באבחנה הדבילית של "כל הסינים נראים אותו דבר", אבל מה לעשות?! הדמויות הנשיות פשוט נורא דומות אחת לשניה וזה מבלבל ברמות. [טריילר].
2. The Extra Man, שרי ספרינגר ברמן ורוברט פולצ'יני, ארה"ב/צרפת, 2010
לא לגמרי סרט גאה, אבל בהחלט גיי פרנדלי. מדובר בקומדיה חיננית שעיבד ג'ונתן איימס עפ"י ספרו באותו שם, וביימו החבר'ה שאחראים על "אמריקן ספלנדור" הנהדר (איימס אגב, הוא גם היוצר והכותב של "משועמם" עם ג'ייסון שוורצמן).
פול דנו (שצבר עד כה שורה של תפקידי איכות מרשימים, חרף גילו הצעיר), מגלם את לואיס אייבס – נפש צעירה, רגישה ובודדה שמגיע לחפש את עצמו בניו-יורק. בחיפושו אחר מקום מגורים, אייבס משתכן לבסוף כשותף לדירה של ג'יגולו מזדקן (בגילומו המושלם של קווין קליין) המשמש בן לוויה של נשים עשירות. מדובר בטיפוס אקסצנטרי, עם תכונות אופי ביזאריות (הוא אספן של כדורי קישוט לעצי כריסמס, למשל), והשקפת עולם מצחיקה שהמונח פוליטיקלי קורקט לא קיים בלקסיקון שלו ("אני נגד חינוך של נשים – זה מקהה את חושיהן ומשפיע על ביצועיהן בחדר המיטות. הנשים שאני הכי אוהב, הן הנשים החסידיות – הן לגמרי קולטות את זה!"). עד מהרה הופך הג'יגולו לדמות אב, חבר ומנטור המלמד את אייבס הצעיר את רזי המקצוע ובראש ובראשונה כיצד לנהוג כג'נטלמן.
אם צפיתם ב- Bored To Death, לא תתקשו לזהות את הכתיבה הקומית המובחנת של ג'ונתן איימס: הומור קורקי, ניים-דרופינג מעולם הספרות שמחובר לעובדות מצחיקות, התייחסות משועשעת לרוסיה, דמות צעירה, עדינה ואינטליגנטית החוברת לדמות גברית, סמכותית עם און מתפרץ ותכונות אופי לא קונבנציונליות, כשכולם יחד סובלים מסטיות קטנות, שיגעון קל ורגישות יתר. אני אישית, מת על זה, ובעזרתם של שני הבמאים הייחודיים הללו, The Extra Man מצליחה להיות קומדיה משונה, רעננה ומקורית.
הדבר היחידי שהציק לי בסרט זו קייטי הולמס, שאני בדרך כלל די מסמפט, אלא שכאן היא מצליחה לעצב דמות בלתי נסבלת בעודה מהווה מושא לתשוקתו – הבלתי הגיונית בעליל – של לואיס אייבס. [טריילר].
3. Just a Question of Love (במקור: Juste une question d'amour), כריסטיאן פור, צרפת / בלגיה, 2000
בינינו, למרות השם הצ'יזי והעובדה שזה בכלל הופק כסרט טלוויזיה, הסיבה שרציתי לראות אותו כבר המון זמן היא בגלל סיריל טובנן, שהוא אולי אחד היצורים הכי מושלמים ויפים שנתקלתי בהם בחיי (פלוס – הוא צרפתי!) וגם שחקן מוצלח מאוד. נראה שיש לסרט הזה לא מעט מעריצים, אולי בזכות הרומנטיקה המידבקת שעומדת במרכז סיפור האהבה שבו. אני מעריך שתורמת לכך גם העובדה שהאהבה ביניהם מתבטאת בעיקר בנשיקות וריצות ברמת ה"קאוואי!" (לפעמים כשסרטים קוויריים מנסים להציג סקס מפורש בין שני בנים, הסרט מקבל גוון ריאליסטי מדי, ומה שבנות – ואולי בנים סטרייטים – מסוגלות/ים לעכל ולהתלהב ממנו זה יחסים מתוקים כאלה, ברמת השונן איי).
"רק שאלה של אהבה", מעמיד במרכזו הומו צעיר בארון בשם לורן, שבן דודו הגיי מת לאחר שנזרק מהבית כיוון שנודע להוריו על נטיותיו המיניות. לורן גר עם שותפה ופוקד מדי פעם את בית הוריו השמרנים, שבטוחים שבין השניים מלבלב סיפור אהבה. בהמשך הופך לורן להיות אסיסטנט מעבדה של בחור צעיר בשם סדריק ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים רומנטית (קאוואי!). אך בעוד סדריק ואימו חיים בשלום (פחות או יותר) עם המיניות שלו, החשש של לורן לצאת מהארון בפני הוריו ההומופוביים מתחיל לכרסם במערכת היחסים ביניהם.
מדובר בדילמה די שגורה בסרטים מהסוג הזה ומה גם שהסרט תבניתי ולא מציע זווית חדשה או מקורית לגביה (שלא לדבר על זה שהסוף שלו מרגיש קצת מודבק ומה זו המוסיקת סלסה הזאת?). עם זאת, האינטרקציה בין לורן וסדריק מחזיקה את הדרמה – השניים האלה גורמים לך לרצות שהיחסים ביניהם יעבדו והם פשוט נורא נורא חמודים יחד וכל המסע הזה של אהבה כנגד כל הסיכויים, עם כל הקיטש, מצליח בכל זאת להחליק כאן בזכותם. חוץ מזה, סיריל פשוט מהפנט בעיני, אז אולי אני סתם משוחד. [הטריילר המחריד].
~
אני מתחיל לשקול ברצינות ללמוד קוריאנית. אבל יכול להיות שזו סתם פאזה חולפת. קשה לדעת בינתיים. גיליתי שכיף מאוד לשיר בקוריאנית. משך הזמן שאני מבלה לאחרונה מול קליפים של Kפופ, יצא מעט מפרופורציה ויכול להיות שגם זו פאזה חולפת. ואולי לא. מי יודע. בכל אופן, CN Blue חזרו עם מיני אלבום חדש בשם Ear Fun. אחרי סדרת טיזרים מפתה, שוחרר אתמול שיר הנושא מתוכו "Hey You" והוא משמח כמו כדור ציפרלקס בשעת משבר!
לפניו שוחרר Still In Love (עם פרצוף הדובשנית החייכני של מין היוק המתופף), וכמרבית הסינגלים שלהם, גם הוא פשוט… ממכר.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, מוסיקה, קיי-פופ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על לורנס ובנים אחרים

  1. charense הגיב:

    יו, איזה כיף לקרוא את הפוסטים שלך. אין לי משהו מיוחד להגיד, מלבד זה שאני מקבל ממנו ממש הרבה סרטים טובים לצפייה 🙂 תודה.

  2. פינגבאק: מה עוד מחכה לנו בפסטיבל קאן 2012? | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

  3. פינגבאק: טקס פרסי הקולנוע האסייתי 2013 | פְריק - מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s