מכסים את הפרברים

(מתוך "בית חלומות", גרגורי קרודסון)
מאז שיצא האלבום האחרון של ארקייד פייר, The Suburbs, לפני שנה וחודשיים, אני לא חושב שעבר יום מבלי שהאזנתי לו. תקראו לזה אובססיה, קיבעון או שיגעון אבל זו בעיקר התמכרות. למוסיקה של ארקייד פייר יש את היכולת המופלאה להפשיר כל קרחון באוקיינוס הרגשי, המילים שלהם ממשיכות להכיל משמעות שמעמיקה עם כל האזנה והקול של ווין – חד, שבור ומחוספס – מכיל תמהיל יפהפה של עצבות ודחיפות. מעבר להיות המוסיקה שלהם מלאת קסם ורגש, היא מצליחה להפיח השראה באחרים וראיה לכך ניתן למצוא בעשרות החידושים היצירתיים שמסתובבים לשירים שלהם ברשת, להם אחראים חובבנים ומקצוענים גם יחד. לאחר צפיה והאזנה לרבים מהם, להלן החידושים שבחרתי לכל שירי האלבום!
The Suburbs
שיר הנסיעה האולטימטיבי. להערכתי מדובר בשיר הכי מחודש של ארקייד פייר מכל האלבומים שהוציאו עד כה (אולי יחד עם Ready To Start), אשר פותח את האלבום עם לחן מרענן ומקסים שמצליח להעניק אימג' חזותי ממש, המשתלב באופן מושלם עם מילות השיר. דווקא מכיוון שיש כל כך הרבה חידושים לשיר הזה, החלטתי לבחור בגרסת סולו הפסנתר המרשימה הזו.
Ready To Start
ביצוע שמעלה חיוך אוטומטי על הפרצוף – כנה, נטול פוזה ומתוק מאוד .
Modern Man
מהשירים שהיו פחות אהובים עלי באלבום שדווקא החידוש הנוכחי גרם לי לרצות לשמוע יותר. צליל לו-פיי מעולה, שמעניק לו מן מריחה מחוספסת שהופכת אותו לשונה, קצבי ובולט יותר. בעיני, מהחידושים הטובים של הסט הזה.
Rococo
הביצוע הבא גורם לי לחשוב שככה היה נשמע השיר הזה אילו דקלה היתה מחדשת אותו, רק עם יותר סלסולים, זעקות כאב, טונות של רגש והמילה אהבה בכל חצי בית כמובן. החידוש הכי "אתני" לארקייד פייר שזה, תודו, לא שגרתי.
Empty Room
כפי שנהוג לומר – ברסיטל הקרוב לביתכם! כשחושבים על זה, קונצרט עפ"י שירים של ארקייד פייר עם מנצחים דרמטיים וצ'לנים מתולתלים נשמע כמו משהו מתבקש למדי. למעשה, את החידוש לשיר העוצמתי הזה, קשה מאוד לבצע אחרת.
City With No Children
החבר'ה החביבים הללו נראים כאילו יצאו מאיזה בר מקסיקני אחרי שהרימו בו מסיבה, מה שאולי מסביר את הביצוע השמח וטוב הלבב שהם מעניקים.
Half Light I
אני מודה שהיה קשה למצוא לשיר הזה וידאו ראוי אך יש לציין כי גרסת האודיו הדירהאנטרית-משהו הזו נשמעת כמשהו שהשקיעו בו מחשבה ולוקחת את השיר למקום קצת אחר, מעניין וחללי.
Half Light II
קטע פסנתר ישיר, מחוספס וטוב שמצליח להעמיד את היסודות של השיר בדקה וחצי ומתפקד יפה על תקן ההפוגה של מרכז סט החידושים הזה.
Suburban War
מהשירים האלה באלבום שאין להם כמעט חידושים ולכן הלכתי לבסוף על הגרסא עם הפאסון האיאן קרטיסי שמתרחקת מהסגנון הרגיש והרך של ווין במקרה הזה, למשהו יותר קורקטי, קשוח וגולמי. במקור, אני אוהב את השינוי שהשיר הזה עובר בסוף.
Month Of May
יש לי תחושה חזקה שמדובר בשיר שהלהקה הכי אוהבת לבצע בהופעות. אני מת עליו, יש בו אנרגיה מטורפת, וויל צורח ברקע כמו תרנגולת שחוטה, ווין תמיד שר אותו במן תחושת שליחות של נביא זעם כשהכל מסתיים בקקפוניה אדירה והתחרפנות כללית של כל המעורבים בדבר. לכן לא רק שמדובר באחד השירים שהכי קשה לחדש מבלי לקרוע את מיתרי הגיטרה, אלא שהביצוע הבא מדגים שאפילו בלי כל הרעש, מדובר פשוט בלחן יפהפה.
Wasted Hours
יש לי דבר אחד להגיד לבחורה הזאת: תפסיקי כבר להשתעל, לעזאזל! או לכחכח בגרון, או להחזיק גיטרה ולא לעשות איתה כלום (או להתפקע מצחוק, אם כבר מדברים). שוב, מהשירים הבודדים שקשה למצוא להם חידוש ראוי, ובכל זאת, נראה שהוא עושה להם שמח אז שיהיה.
Deep Blue
עוד שיר שהחידוש המצויין והפופי שלו גרם לי לחזור אל המקור ולטחון אותו כמו בשר בספר של אהרוני. גרסא מדבקת, מהודקת ואהובה עלי במיוחד. יופי!
We Used To Wait
רואים שווין נהנה לשיר אותו בהופעות. שיר מעולה, שכמו כל האלבום מתרפק על נוסטלגיה בשמונה מילימטר, לפני העידן הטכנולוגי המהיר והמנוכר. שיר שמגדיר את הציפיה כמה שמלבה את הרגש האנושי שעם העידן המודרני משתנה והופך אותנו לאנשים אחרים. מודרניים, מתוכנתים ואבודים. הביצוע המינימליסטי הזה על המנדולינה יאפשר לכם לזעוק אותו בקול גדול.
Sprawl I
כמוסת רגש טהורה. בין השירים הכי מרגשים וכואבים של הלהקה הזו לדורותיה. מדובר כביכול בשיר קטן באלבום, אך ככל שמאזינים לו יותר מגלים באיזו פנינה מדובר. לצערי, לאחר חיפושים קדחתניים במשך חודשים, לא מצאתי גרסת לייב לשיר הזה מפי הלהקה. החידוש הזה, מבין הבודדים שיש ברשת, עושה עבודה מוצלחת ומרגשת בדרכה.
Sprawl II
לא יהיה מוגזם לומר שמדובר בשיר הכי פופולרי מתוך האלבום (אולי יחד עם שיר הנושא ו- Ready To Start). מצד אחד מבאס אותי שהוא גנב את התהילה של ה- Sprawl הראשון, ולמרות שאני אישית קצת פחות שומע אותו, מדובר ללא ספק בשיר כיפי עם מילים חכמות, לחן חם עם שיק אייטיזי ושירה אוורירית של רג'ין. הביצוע הבא מעניק לו גוון אחר ומעניין (והקול של הבחורה נשמע פשוט פיצוץ).
פוסט זה פורסם בקטגוריה מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על מכסים את הפרברים

  1. גם אני חרשתי את האמ-אמא של האלבום המופלא הזה, ומצער אותי נורא לשמוע שארקייד פייר היא בערך הלהקה הכי שנואה בעולם (לפחות לפי אמנים אחרים שיצא להם לחלוק איתה במה או סתם להתקל בה). הלהקה האחרונה שהתלכלכה על ארקייד פייר היא Wu Lyf הבריטית, שהיא כרגע הפייבוריטית שלי

  2. arni הגיב:

    אחלה פוסט

  3. פינגבאק: מומלצות סלונה – סוכנת תרבות | באנו ליהנות | סלונה

  4. opus911 הגיב:

    מצוין! זה באמת אחד מאלבומי השנה.
    יחד עם HIGH VIOLET של הנשיונל, שחרשתי עעליו הרבה שנה שעברה.
    מי אמר שדברים טובים לא יוצאים מאמריקה? (אה, זה הייתי אני..😦

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s