אני לא רוצה להיות שם, אני רוצה להיות קאן!

כרגע, לא נותר לעשות דבר אלא לבהות בצג המחשב ולייבב חרישית: למה אני לא בפסטיבל קאן? כמו תינוק ששהה ברחם מזה תשעה חודשים, אני מרגיש דחף בלתי נשלט לפרוץ אל עולם של גירויים ותחושות, ובין ה- 11 ל- 22 במאי, המקום היחידי שאני רוצה להיות בו זו עיר בדרום-מזרח צרפת, בה לאף אישה אין פסי שיזוף, כולם מדברים את השפה הכי סקסית בעולם והתוצרת הקולנועית משובחת יותר מבקבוק שאטו לאפיט 1869.
מדי יום עולים לרשת עוד ועוד קטעים וטריילרים לסרטים שיוצגו בבכורה עולמית בפסטיבל הנחשק. לאחר שכמה מהתותחים הכבדים כבר הוצגו לראווה בבלוג, כעת ניתן לצפות ב: טריילר לסרטם של האחים הבלגים ז'אן-פייר ולוק דארדן, The Kid with a Bike; קטע מתוך סרטו של פאולו סורנטינו, This Must Be the Place, בכיכובם של שון פן כרוקר מזדקן (וקצת פאתטי) ופרנסיס מקדורמנד; טריילר לסרטו העסיסי של ברטרנד בונלו, House Of Tolerance ובטיזר לסרטו החדש של פדרו אלמודוברThe Skin I Live In, בכיכובו של אנטוניו בנדרס, שעושה רושם חושני, מוטרף ומסקרן מאוד (כולל כרזה מעולה).
סרט נוסף שלהפתעתי טרם נתקלתי בו בכתבות ישראליות הסוקרות את הפסטיבל הוא Oslo, 31. August, של הבמאי הנורווגי יואכים טרייר, אשר יוקרן במסגרת "מבט מסויים". סרטו הקודם של טרייר מ- 2006, Reprise, הוא אחד הסרטים היותר אנרגטיים/תוססים/קוליים/אינטלגנטיים שנתקלתי בהם בעת האחרונה.
Reprise מספר על חברות בין שני סופרים צעירים (ופאקינג מהממים) שאחד מהם סובל מבעיות נפשיות בעקבות הצלחת ספרו הראשון ומערכת יחסים כפייתית עם בחורה, בעוד השני מתקשה לפרסם רומן ביכורים. הסרט עשיר סגנונית, מצולם נפלא, ערוך משגע, מוזיקלי מאוד ומשופע בפלאשבקים והשפעות מהגל החדש (אם עדיין לא ראיתם – יו מאסט).
בדומה לתפקידו מעורר ההזדהות ב-Reprise, גם ב- Oslo, 31. August, מגלם אנדרס דניאלסן-לאי בחור צעיר הסובל ממשבר מנטאלי. משום מה המבט המיוסר והוייב הדכאוני דווקא הולמים אותו מאוד וכעת, בתום ציפיה ממושכת, ניתן לשזוף את העיניים בשלושה קטעים מתוך הסרט החדש, שנכון לעכשיו עושה רושם פחות היפראקטיבי מ-Reprise לכיוון יותר מהורהר.
שני סרטים נוספים שיוקרנו במסגרת "מבט מסויים" ששווה לבדוק הם: המותחן הפסיכולוגי של שון דורקין , Martha Marcy May Marlene; וסרטו החדש של קים קי-דוק, Arirang (מומלץ להנמיך את הווליום לפני הצפיה בטריילר המעט ביזארי הזה).
***
אם כבר בצרפתים עסקינן, מגזין וייס, פרסם לא מזמן כתבה הסוקרת את סצנת המוסיקה הפריזאית החדשה, שכוללת המון להקות גראג' צעירות סטייל Catholic Spray, שמדברים כמו קלישאת רוקנרול טיפוסית ("Is this interview over yet? I gotta go"). קבלו שני שירים מתוך רשימת הלהקות המופיעות בכתבה:
Vanessa של Destination Lonely:
Kiss The Smack של Catholic Spray:
***
תוספת מבורכת למבחר המצומצם של הספרות הגאה המתפרסמת בישראל: תפילה לבובי, מאת לירוי אהרונס, יצא לאחרונה בעברית בהוצאת כרמל, בתרגומה של דנה אלעזר-הלוי. בובי גריפית היה בחור אמריקאי בן 20 שבשנת 1983 החליט לשם קץ לחייו בכך שקפץ מגשר לרגלי משאית דוהרת. הסיבה: בובי היה הומוסקסואל שאימו, נוצריה אדוקה, לא הסכימה לקבל את נטיותיו המיניות. בעקבות מות בנה נקלעה האם למשבר עמוק, בסופו הפכה לפעילה בולטת באיגוד של הורים לילדים הומוסקסואלים. בובי הותיר אחריו יומן שכתב כחמש שנים בטרם שם קץ לחייו, המאפשר הצצה למחשבותיו, לבטיו והתמודדותו. בשנת 2009, עובד הספר לסרט טלוויזיוני (שלא חיבבתי במיוחד), בכיכובה של סיגורני וויבר. כתבה מורחבת, כולל קטעים מתוך הספר, ניתן לקרוא באתר הבנ"ה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, מוסיקה, ספרות היא רכילות, פסטיבלי קולנוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על אני לא רוצה להיות שם, אני רוצה להיות קאן!

  1. עדיגמדי הגיב:

    פסטיבל קאן השנה באמת מעורר תיאבון. נראה מדהים מדהים מדהים

  2. opus911 הגיב:

    The Skin I Live In של אלמודובר מבוסס על מותחן צרפתי קצר בשם MYGALE.
    כתבתי עליו בבלוג שלי http://a-2da-z.blogspot.com/2011/03/blog-post_16.html

  3. Omri F הגיב:

    למה לא קאן?
    אני שואל בדיוק את אותה שאלה.
    רוצה גם להיות שם. ממש עכשיו.

  4. פינגבאק: דיכאון מתוק | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s