גו גירלפרנד!

בשקט בשקט, עברה לנו מתחת לאף אחת הקומדיות הכי טובות של הטלוויזיה הבריטית מהשנים האחרונות עם שתי תגליות משחק מרעננות וקטעי שירה וריקוד שהאמת שבהם תזרח חזק יותר מכל נאמבר של Glee
הרבה לפני ימי האינדי העליזים, כשעוד היינו נערים מחוצ'קנים ששומעים ספייס גירלז וצוחקים על ההליכה של ניק קארטר בקליפ החדש של הבקסטריט בויז, כולנו חלמנו כיצד נעזוב את הקן המעופש, הסביבה הירודה, הילדים הדבילים, ונעבור למקום אחר, בו הגשם רטוב יותר והאנשים אופנתיים יותר, בשאיפה למצות את הפוטנציאל האמיתי שלנו: עיצוב חלונות ראווה!
טוב, אולי לא כולנו (אם כי חלק מההיסטוריה הזו בהחלט מוכרת לכותב שורות אלה), אך כשמדובר בצמד חברים חובבי מחזות זמר שגדלים ברדינג של שנות ה-90, החלום לעבור ללונדון ולהתגורר בקרב היפים והנכונים מעולם לא נראה גרנדיוזי יותר.
"האנשים היפים" (Beautiful People), היא דרמה קומית בת שתי עונות, ששודרה לראשונה ב- BBC2 בשנת 2008, המבוססת על ספר זכרונותיו של סיימון דונאן (המעצב הקריאטיבי של חנות הכלבו "בארני'ז"): Confessions of a Window Dresser: Tales from the Life of Fashion, שראה אור בשנת 2001.
כשהיא מגדירה מחדש את המונח "קאמפ", מתמקדת עלילת הסדרה בחייו של סיימון דונאן בן ה-13 ובחברו הטוב "קיילי", שני נערים שלא בדיוק ניחנו במצ'ואיסטיות יתר, בעלי תחומי עניין משותפים כאופנה, ריקוד, שירה ומסכות אבוקדו לטיפול פנים. בניגוד ללא מעט סרטים וסדרות בריטיות, הוריו של סיימון דווקא נשואים (ואפילו באושר!): אביו הוא שרברב חביב שמסתבך לא אחת עם אימו החייתית של קיילי; דבי, אימו של סיימון, היא אחת הדמויות הקורעות בסדרה, אישה חמה ומצחיקה בעלת חיבה לטיפה המרה, עם פה ג'ורה ונימוסים של בהמה, שלא תהסס להלום במילים ואגרופים את כל מי שיתנכל לבנה; אחותו של סיימון, שמתנהגת כמו כל אחות טיפוסית לנער גיי בגיל העשרה, לא מפסיקה לעקוץ אותו ולהשתרלל כאילו אין מחר; ויש גם את דודה היילי העיוורת, שהיא לא באמת דודה ואולי גם לא באמת עיוורת…
הסדרה מאוכלסת בדמויות משנה נוספות וססגוניות כמו אימו הקשוחה של קיילי (שמשליכה עליו חפצים ונוהגת לכנותו "באטי בוי" -מונח ג'מייקני פוגעני לגייז), מעצבת שיער גזורה על כל הראש ומורים רקובים. סיימון וקיילי אומנם נתקלים בלא מעט עוינות בקרב בני גילם, אך הם נחושים להמשיך ולהיות מי שהם, חולמים על היום בו יעזבו את הפרברים המשעממים לעבר לונדון רבת הפנים. חלומו של סיימון לחיות חיים אופנתיים מתגשם כמובן, כשכל פרק נפתח מנקודת מבטו כאדם בוגר הנזכר באירועים שונים מעברו.
אחד האלמנטים שהכי אהבתי בסדרה זו התמיכה הבלתי מסוייגת של הוריו של סיימון בבנם, עד שנראה כאילו אינם מבחינים כלל בשונות שלו לעומת רוב הנערים בני גילו. בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב על האיפוק הבריטי המנומס, לבדיחות בסדרה הזאת אין אלוהים, וההומור שבה משמח, מפתיע ומשולח רסן.
"האנשים היפים" היא בין הסדרות הבודדות שראיתי ואהבתי שמצליחות לשלב נאמברים מוסיקליים מבלי שאלה יעכבו את הקצב של העלילה, ישעממו או ייראו כחסרי נשמה (בניגוד לסדרה אמריקאית מסויימת, למשל). הריקודים, מלבד היותם משוחררים ומרגשים, מהווים ביטוי ריגשי אותנטי לנפש צעירה, אומנותית ובעלת חיבה עמוקה לתרבות הפופ. אה כן, והם גם מצחיקים בטירוף.
לוק וורד-ווילקינסון, שמגלם את דמותו של סיימון, הוא בעיני אחת התגליות הכי משמעותיות שיצאו מהסדרה הזו. שחקן כובש, אמיתי עם חוש קומי מצויין. גם לייטון וויליאמס, המגלם את קיילי, נותן הופעה הורסת ומפגין כישורי ריקוד מפעימים (הוא אפילו הופיע ממושכות בגרסת המחזמר של בילי אליוט). דומה שהשחקנים הצעירים הללו לא מפחדים מכלום ומתפוצצים מכישרון שאני מקווה שהאנשים הנכונים יצליחו לזהות.
אם יש משהו שפחות אהבתי בסדרה זה את הטונים הדרמטיים יותר, המתגברים בתום העונה השניה. מצד אחד, מעבר להיותה קומדיה מוצלחת, יש בה גם פן דרמטי וההתעסקות בהתעללות חברתית בקרב הומואים צעירים די מתבקשת כשמדובר בסיפור על התבגרות, אך הפרק האחרון דחוס מהבחינה הזו, והסיום, על אף היותו אופטימי, עושה רושם חפוז ולא מספק. דבר נוסף הוא הקשר החזק של סיימון וקיילי, שאינו בא לידי ביטוי בתקופת חייו המאוחרת יותר של סיימון כמעצב חלונות ראווה. גם אם מדובר בזיכרונות, עלילתית העניין הזה נראה תמוה מאוד.
ונקנח בנקודה ישראלית: במהלך העונה השניה נקלעים סיימון וקיילי בשנת 1998 לטקס האירוויזיון בברמינגהם. להזכירכם, הזוכה באותה שנה היא לא אחרת מהאישה והנוצה דנה אינטרנשיונל. לקראת צילומי הפרק הוטסה דנה אל הסט ושיחזרה את הדקות שלפני העליה השניה לבמה. מתברר שכשהחליפה את שמלת ההופעה בזו של גוטייה, היא נתקלה בשירותים בשני נערים בריטים מסויימים…
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, טלוויזיה בריטית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על גו גירלפרנד!

  1. Idans הגיב:

    הסדרה שודרה בארץ ביס

    • עמית ל. הגיב:

      ידוע לי, אך בניגוד למשל לסדרות מוכרות כמו "אבודים" ו"מד מן" או לחילופין "דקסטר" ו"שובר שורות" – "האנשים היפים" היא מסוג הסדרות שמי שאין לו את הממיר "הנכון" לא ממש מכיר (אני אישית גיליתי שהיא שודרה ביס רק אחרי שצפיתי בה ב- DVD) וחבל.

  2. ז'ניה הגיב:

    איזה כיף הבלוג הזה. איפה הימים שהוא היה קטן ומחתרתי והרגשתי מיוחדת שאני מכירה אותו.
    אני רק רוצה לציין שאת ה(לא) דודה ה(לא) עיוורת מגלמת השחקנית הנפלאה מירה סיאל, שעשתה תפקידים גם ב"ג'קיל" ובעונה 6 של דוקטור הו, שניהם תחת שרביטו של סטיבן מופאט המלך.

  3. פינגבאק: בבקשה תאהבו אותי | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s