החתונה של החבר שלי

מה תגידו, מישל וולבק ואיזבל הופר מגיעים לארץ. גם אם היו אומרים לי שהחבר הכי טוב שלי מתחתן, היו מציפים אותי רגשות דומים. מצד שני, השניים האלה אמורים לנחות כאן בדיוק בתקופת המרתון לקראת הפסיכומטרי המחורבן שלי ולכן התחושה דומה יותר לחתונה שהתבטלה ברגע האחרון בגלל הגשם ומישהו שכח להודיע לי. התרגשות רבה לחינם, לעזאזל. אבל נראה. אולי עוד לא הכל אבוד. וחוץ מזה, כשהדבר הארור הזה יסתיים לפחות ייצא לוולבק ספר חדש "המפה והטריטוריה", שזה כבר ממלא אותי אושר. מעבר למסע יחסי הציבור לקידום הספר (שאם יתפתח למגמה בארצנו, לא יהיה מרוצה ממני, רוצה לומר – עם עובד, אם אתם כבר מתרגמים את Freedom, תביאו את פראנזן!), וולבק מגיע לפסטיבל הקולנוע הצרפתי לכבוד הקרנה של סרט המבוסס על ספרו הראשון "הרחבת תחום המאבק" (ספר אפור, מדכא ונפלא!). למרות שהייתי צופה בו בשמחה מרובה (כלומר, ביאוש מורבידי), למה להביא את וולבק להקרנה של סרט מ- 1999, כשרק לפני 3 שנים וולבק כתב וביים (בעצמו!), סרט עפ"י הרומן האחרון שלו "אפשרות של אי"? מה גם שאת הסרט של וולבק אי אפשר למצוא בשום מקום (אפילו לא באוזן!), וראבק הוא כבר בא לסינימטק, לפחות תקרינו משהו שהוא יכול ממש לדבר עליו אחר כך (אז הסרט נכשל ביקורתית ומסחרית, So?). ואם כבר וולבק, מעניין האם שוקלים ב"בבל" לתרגם גם את "אויבי הציבור", ספר המאגד תכתובת בינו לבין האינטלקטואל הצרפתי-יהודי ברנאר אנרי-לוי, שיצא במקור ב- 2008…
עוד בפסטיבל: הקומדיה "אישה צעצוע" של פרנסואה אוזון, "קופהקבנה" של מרק פיטוסי בכיכובה של איזבל הופר, "מסע הופעות" של מתייה אמלריק (שמגיע אף הוא לפסטיבל), "שקרים יפים" סרטה האחרון של אודרי טוטו, "על אנשים ואלוהים" עטור הפרסים ו"הרגתי את אמא שלי" של קסבייר דולן.
***
אם הייתי עושה פוסט סיכום שנה בקולנוע, אני יכול לספר לכם ש"קיק-אס" היה מוצא עצמו בין המקומות הראשונים. מת על "קיק-אס"! בכלל, הרעיון שהוא וסקוט פילגרים לא פרקו קופות לרסיסים הוא הוכחה נוספת לטעם המחורבן של הקהל האמריקאי. With That In Mind, בקומדיה החדשה "Super", לוקח הבמאי ג'יימס גאן את רעיון גיבור-העל-נטול-כוחות-על צעד אחד קדימה (או הצידה?), ומעמיד במרכזה את דווייט וג'ונו. ההומור? שחור יותר. החליפה? מגוחכת יותר. השחקנים? עיפרון חודים. מה יכול להיות יותר מבטיח מזה?
וזה בשביל כל אותם אנשים בלתי נסבלים שנדחפים בתורים.
[תסגרו את הלסת. שלא יכנס זבוב].
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקרוב!, ספרות פולחן, קולנוע אינדי, קולנוע צרפתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על החתונה של החבר שלי

  1. קיק-אס הוא אכן סרט גדול ולא מוערך מספיק!

  2. matke הגיב:

    super כבר יצא? נראה מוצלח!.

  3. עדי ס. הגיב:

    אני תוהה אם אתה מתייחס ל"קיק אס" פשוט כסרט סופר הירוז מגניב? כי הרגשתי שהיה משהו באופן השיווק והתגובה לסרט שלא התייחסו בכלל לסבטקסט המאוד ביקורתי שעולה מהאלימות המחרידה שיש בסרט, ובאופן זהה מהקטע שהבאת מתוך "סופר". אם אין התייחסות גם מצד הבמאי, אשער שפשוט יצר מתוך חוסר מודעות טוטאלית לאיזה מין חומרים הוא מייצר…

    • עמית ל. הגיב:

      מה שאישית הלהיב אותי בקיק-אס הוא גורם ההפתעה – ציפיתי לצחוק ולהתבדר ויצאתי עם לסת שמוטה – כאילו באתי לראות סרט ילדים וקיבלתי טרנטינו!
      בניגוד לסרטי סופר הירוז בהם לגיבורים באמת יש כוחות, הגישה הזו של "מה-היה-קורה-אילו-גיבור-על-היה-רוצה-להילחם-בפשע-בעולם-האמיתי", הופכת את האלימות, מבחינתי, לכואבת ואמיתית יותר ולכן גם ההשפעה שלה על הצופה היא אחרת.
      למרות הססגוניות והכאילו גלוריפיקציה של האלימות, הסצנה שהכי זכורה לי היא דווקא זו בה קיק-אס עומד לראשונה מול שני עבריינים כשתוצאת המפגש ביניהם גורמת לו להבין את ההבדל שבין פנטזיה למציאות: כאב, סכנה ואובדן. כלומר, הדמויות משלמות מחיר על האלימות שלהן (בין אם היא נעשית ל"מטרה טובה" או לא), כך שקשה לומר שהסרט מעודד את השימוש בה (אם כי אני מודה שהקו הזה עשוי לתעתע).
      לגבי סופר, נצטרך לחכות ולראות את הסרט במלואו. יש משהו אפל בהומור של הסרט הזה, וכשסצנת העמידה בתור נמצאת מחוץ לקונטקסט אני מודה שהיא לא מעודדת מעשים חיוביים במיוחד…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s