הכאבים שבלהיות יפני בלב

לפעמים אני חושב, מה אם הייתי נולד יפני? האם הייתי מרוצה? יכול להיות שהייתי נולד יפני ועורג להיות ישראלי? לא סביר. איזה יפני הייתי לו הייתי נולד יפני? אחד כזה שמסוגל להסתכל על התרבות שלו ולהעריך את כל הצבעוניות והמתיקות והמסורת והיחוד והטירוף שהיא מכילה, או שהייתי סולד ממנה וחולם להיות במקום אחר, חלק מתרבות שונה בה אוכל לממש את עצמי כאינדיווידואל? אולי כישראלי, יפן נראית מקום אקזוטי ומטריף חושים אך ליפני היא נראית משעממת, חד-גונית ומדכאת? העניין הוא שבגלגול הזה אני לא אוכל לדעת את התשובה.
לפעמים אני חושב מה הייתי בוחר לו יכולתי לבחור לאן להתגלגל בסבב הבא… יש כל כך הרבה אופציות. ואני לא מדבר אתכם רק על צרפתי, יפני, איסלנדי או בריטי… אני יכול לבחור להיות הנכד של וויליאם וקייט מידלטון! (נכון, היא עוד לא בהריון אבל אני חושב לטווח הרחוק כאן).
אבל ביניתיים אני חושב על יפן, וכשנתקלתי לאחרונה בקליפ החמוד של The Depreciation Guild (להקה שמורכבת בין השאר מהמתופף/גיטריסט של The Pains of Being Pure at Heart), זה עשה לי חשק לעזוב הכל ולטוס. השיר אגב, My Chariot, נשמע כמו משהו שסופר מריו היה רוחץ לצליליו רצפות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה WHERE IS MY MIND, מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על הכאבים שבלהיות יפני בלב

  1. beefgallo הגיב:

    לא יפני, אבל סיני – מומלץ לקרוא את דור המדבר של רנה ליטוין שכן מדבר על השילוב הזה (וגם רוסית…). אפשרי ומעניין

  2. עידית הגיב:

    במידה מסויימת הייתי קצת יפנית.
    גרתי שם, גלגולי החיים, הרבה שנים , ושני הילדים הצעירים שלי נולדו שם.
    יש משהו שנורא קושר אותך למקום כשאתה נותן חיים למישהו בו.

    אבל ההכרה סטרה על פניי בימים, זה לא לקח הרבה זמן, שקראתי את "אנדרגראונד" של מורקמי (לא כל ספר שלו אני קוראת, ולמרות שאני אוהבת אותו יש לי הרבה ביקורת עליו, על מורקמי)
    ואני לא כל כך יודעת איך להגיד את זה, אבל משהו בתוך הספר הזה עושה אגרוף מאוד חזק, הקסם שבקריאה, הקסם שבדוקו (כי הספר מבוסס על ראיונות שלו)
    אני לא חושבת שכיף להיות יפני, אבל אל תגלה שאמרתי לך את זה.
    אוף, זה מורכב כשאני חושבת על זה, כי כילדה, הרבה לפני שידעתי שאגיע לשם ואבלה נתח מחיי רציתי להיות.
    יפנית

    • עמית ל. הגיב:

      האמת, על אף טפיחת המציאות שאת מתארת, כל העסק של לגור ביפן ולהקים בה משפחה נשמע חלומי. אני בטוח שכמאמר הקלישאה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ובכל זאת, יפן תמיד נראתה לי כמו "יורודיסני" בעוד ישראל דומה יותר ל"סופרלנד".
      לא פחות מסקרן הוא כיצד ילדים שנולדו במקום כמו יפן מסוגלים להסתגל בכלל למנטליות הישראלית הבהמית והלא אסטתית? אומנם אני מאמין שהתבגרות בכל חברה מלווה בקשיים דומים (חברתיים, פסיכולוגיים וואטאבר), אך עדיין עושה רושם כי ביפן הקודים ההתנהגותיים שונים מחברות שאנחנו מכירים באופן משמעותי ( וגם המימד הזר הזה מרתק אותי).
      חוץ מזה, אם אני אתקל ב"אנדרגראונד" של מורקמי, אני בהחלט אתן לו צ'אנס🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s