יש המעדיפים סרפדים / ג'ואניצ'ירו טניזקי

קנמה ומיסקו הם זוג נשוי שקשרי אהבתם מתרופפים, אך לאיש מהם אין את האומץ לכרות בצעד חד והחלטי. בינתיים, מיסקו מנהלת רומן מחוץ לנישואים תוך הסכמתו של בעלה, שהוא מצידו לא מצליח למצוא את הזמן המתאים לבשר לבנם המשותף על העתיד לקרות כל שכן להחליט מתי ואם בכלל יפרדו. 
81 שנים לאחר שיצא בשפת המקור, "יש המעדיפים סרפדים", מאת ג'ואניצ'ירו טניזקי (הנחשב לאחד הסופרים הגדולים ביפן של המאה העשרים), ראה אור לפני כשנתיים במסגרת הסדרה לספרות יפה של הוצאת מודן, המתאפיינת בבחירות איכותיות (הדרך, רקמת סתיו, פרקים נבחרים בפיסיקה של האסונות וכו') עם עיצוב מוקפד, מובחן ומושך במיוחד.
כמי שחובב במיוחד את התרבות היפנית, סקרן אותי מאוד לבחון את הדינמיקה הזוגית בין בעל ואישה במסגרת תרבות שהיא כמעט חייזרית במובן מסוים, מכל המוכר לנו. ככל שהספר מתקדם, לצד העיסוק בחיי הנישואים חסרי התשוקה ניכרת התייחסות רחבה לאומנות התיאטרון, כחלון דרכו בוחן קנמה את העולם התרבותי העשיר הנובע מתוך המסורת היפנית, בעולם משתנה השואף לקידמה ומודרניות.
"יש המעדיפים סרפדים", אינו סאגה משפחתית קורעת לב, אלא דומה יותר להצגה: הוא פורש בפנינו מצב אינטימי עם מעט דמויות והתפתחות איטית. אפשר לומר שהוא אפילו חסר עלילה ממשית, אך כל זה לא גורע ממנו דבר מאחר והכתיבה של טניזקי מתאפיינת ביופי צלול. היא רוויית תיאורים עדינים ומאוד משעשעת, עם כמה אבחנות ופסקאות שתענוג לקרוא.
אחד הטיפוסים היותר ססגוניים בספר הוא אביה המבוגר של מיסקו. "ההזדקנות היא אחד מתחביביו של אביך", אומר קנמה לאישתו, שזה מצחיק בהתחשב בכך שהבנאדם בסך הכל בעשור החמישי לחייו. הוא מתלבש בבגדים צעקניים שגורמים לו להיראות מבוגר יותר במכוון, ומלווה בפילגש אומללה אותה מעביר מסע חתחתים בניסיונו לעצבה כאישה יפנית מסורתית.
קנמה, שתופס עצמו כצעיר מודרני שאינו חי תחת נטל המסורת המיושנת, מוצא עצמו במאבק בין גישתו המודרנית לחיים, לבין התאהבותו ההדרגתית בתרבות הקדומה והמפוארת ובמנהגיה, במפגשיו עם עולמו של חותנו, חובב הצגות תיאטרון מושבע (שאגב, עושה חשק לראות כמה מהן). 
המתח הזה שבין מסורת לקידמה ניכר גם בעבודת התרגום של ענת קופר, אחת המתרגמות הפעילות בארץ מיפנית לעברית (בין תרגומיה תוכלו למצוא את: בננה יושימוטו, הרוקי מורקמי ואקירה יושימורה), שעושה כאן עבודה יפה ומצליחה ליצור תחושה של מכובדות חגיגית שאינה נשמעת מיושנת אלא בהירה ועדכנית, ובכך למעשה מעניקה ביטוי נוסף לאחד הנושאים המרכזיים שבספר.
באמצעות התיאטרון, מצליח קנמה להגדיר את תפקידן של דמויות שונות בחייו. מצד אחד יש בו פן שובניסטי (מאוד מעצבן), בכל הנוגע לתפיסתו את תפקידי הנשים הסובבות אותו, מצד שני הוא מעיד על עצמו כמעריץ נשים. עם זאת, עצם העובדה שאישה בוגדת ב"אישור בעלה" ובמובן מסויים עושה זאת על מנת לעורר בו רגשות כלשהם, מראה שגם מבעד למעטה המשוחרר מסתתרים זרמים המעידים מי כאן באמת מכריע את מאזן הכוחות. זהו פן מקומם ברומן (הנחשב לאוטוביוגרפי למדי), שאולי נוצר על מנת לומר משהו רחב יותר, ובכל זאת עשוי לשקף במידה כלשהי הלך רוח חברתי מנקודת מבטו של גבר בשנת 1922.
אחרית הדבר מאירת העיניים של ד"ר מיכל דליות-בול (אל תתבלבלו עם סופר-נני), מעלה תובנות מעניינות כשהיא מצביעה על הנשים בחייו של קנמה כמייצגות פנים שונים של יפן, הזוכות להתייחסות עפ"י ההקשר התרבותי שקנמה מייחס להן, ומנתחת את העיסוק ביחסי הזוגיות ברומן כדיון בדימויים תרבותיים, שבדומה לדימויים מיניים ואירוטיים, נוצרים בדמיון.
***
ואם כבר בספרות יפנית עסקינן, הטריילר המלא של "יער נורווגי" שוחרר לשמחת מעריצי מורקמי ומיי גאד, קניצ'י מאטסויאמה נראה כאן מהמם אפילו יותר מהטיזרים! superb!!! (*עיניים מתגלגלות*)
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות ספרות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על יש המעדיפים סרפדים / ג'ואניצ'ירו טניזקי

  1. אני אספור את הימים, איזה כיף!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s