בן לוקח בן (4)

יומן צפיה / קולנוע גאה / 01/02/11
1. Drama, מתיאס לירה, צ'ילה, 2010

לפני שנה ומשהו יצא לי לקרוא את "המחוננים", אוסף סיפורים קצרים מעולה של אסף ציפור. מתוך 15 סיפורים, האחד שהכי נהניתי ממנו היה "בתיאטרון". הוא מספר על חבורת שחקנים צעירים המחליטה להסתגר בתיאטרון במהלך חזרה עם שחקן ותיק, בתור מחאה על השמרנות והניוון הנוכחיים של המדיום. הסיפור הזה הרג אותי מצחוק, ולמעט אולי פי.ג'י וודהאוס, לא זכור לי שהשתנקתי לעיתים כל כך תכופות במהלך קריאה. השילוב הזה בין תיאטרון לשחקנים צעירים שרוצים להתנסות ולפרוץ גבולות הוא מנוע שמעיף גם את הפיצ'ר הצ'יליאני "דרמה", סרט שאכן מקיים את מה שהוא מבטיח.
שני בחורים ובחורה מתבקשים לבצע תרגילים שונים במהלך שיעורי תיאטרון, על מנת שיוכלו להתחבר לאיזושהי אמת פנימית שתבעיר בהופעה שלהם משהו אותנטי. לשם כך הם מחליטים להתנסות בתפקידים שונים בעולם האמיתי, תוך שהם משילים מעצמם מגבלות פסיכולוגיות המובילות אותם להתנסויות מיניות והתמודדויות עם טראומות מן העבר, ומגלים שגם לטוטאליות יש מחיר (והיא בטח לא באה בקלות).
הקטעים התיאטרליים אומנם אובר דה טופ לטעמי (מה לעשות, פאתוס ודרמה גורמים לי לפעמים לצחקק), אבל יש בסרט הזה אנרגיה טובה ונראה שהשחקנים מאוד מחויבים לדמויות שלהם. הוא מנסה לטשטש את הקו הדק שבין מציאות להצגה עד שקשה להבחין מתי הדמויות משחקות תפקיד ומתי הן מגיבות באמת (שזה מעניין אם חושבים על כך שהכל למעשה משחק), וקובע סטנדרט חדש לאימרה המפורסמת "העולם הוא במה וכולנו…" יו נואו. הוא סקסי, כיפי, עם סצנה אחת מעולה של מאפיונר מגלם כלב ויש בו את המשפט הנהדר: "אני לא הומו. אני צעיר." (השתמשו בזה בפעם הבאה שיבוא לכם לנשק חבר טוב על השפתיים). מומלץ לכל תלמיד תיאטרון.
2. Wrecked, ברנרד והארי שומנסקי, ארה"ב, 2009

גם בסרט הזה יש שלישיה ותיאטרון ואפילו קראתי איזשהו ציטוט שמשווה אותו ל"שורטבאס", אבל זה כל כך לא. יש כאן בחור צעיר (חמוד מאוד למען האמת), שמנסה לצלוח חזרות של הצגת פרינג' ובדרך משמש מושא לסרט תיעודי ומוקד עליה לרגל של חברו לשעבר המכור לסמים וסקס עם סינרי מטבח. אבל בעוד "שורטבאס" הוא סרט אינטילגנטי, הומני, חומל ויפהפה, הסרט הזה של האחים שומנסקי הוא דרמת אינדי קטנה וחלשה שמנסה להיות נועזת אך הכוח הדרמטי שלה מדולדל בעוד היא מגיעה לסיומה הדרמטי והמגוחך.
יש בו כמה קטעים נחמדים (כמו ניסיונות הפלרטוט הקומיים של במאי ההצגה עם שחקנו האוחצ'י, שמקבל על הראש מהעוזרת שלו), והוא מנסה לגבש לעצמו כוח באמצעות צילום בסגנונות שונים (בתוספת אפקט מריחה מתקרצץ), אך במקום שאלה יעניקו לו עושר מרקמי, הוא סתם נראה לא משהו כשהדמויות עצמן מדשדשות במקום.
3. I Am Guilty (במקור: Falscher Bekenner), כריסטוף הוכהאוזלר, גרמניה, 2005
דרמת התבגרות קרירה ומאופקת על נער גרמני, שלא ברור האם הוא תמים או פשוט לא חכם במיוחד, המנסה למצוא עבודה במהלך שיגרה אפורה של שיעמום מונוטוני מתמשך. על מנת להכניס מעט עניין לחייו הוא מתוודה על פשע חמור אותו לא ביצע ומדמיין את עצמו כשותף בסצנות סקס הומוסקסואליות נועזות בחברת אופנוענים מסתוריים.
כריסטוף הוכהאוזלר, במאי מהדור השני של הגל החדש הגרמני, יצר סרט מיוחד בעל עיצוב מתכתי שמושך אותך איתו לאט ובביטחה אל מעמקי החיים המודרניים הריקניים והשיגרתיים הניבטים מעיניו של בחור צעיר (כשהמבוגרים סביבו לא ממש מסמלים עבורו תקווה לעתיד טוב יותר). מה שנקרא: Bored To Death.
4. Men in the Nude (במקור: Ferfiakt), קרולי אסטרגליוס, הונגריה, 2006

עוד לא קראתי את "מוות בוונציה" של תומס מאן, אבל הסיפור מוכר לי ושימש השראה ממשית לעלילת Men in the Nude. סופר בגיל העמידה הנשוי לשחקנית, מפתח משיכה כלפי נער צעיר המשבש את חייו. על אף פער הגילאים, מתפתחת בין השניים מערכת יחסים הרסנית ורבת תשוקה, שמגלמת בתוכה כמיהה ליופי ולנעורים שאבדו (כן, חרא להתבגר), ביחסי כוחות מתעתעים שהולכים ומשתנים ככל שעובר הזמן.
למען האמת, גם בסרט הזה יש משהו תיאטרלי, בעיקר בדמותו של הסופר (אולי זה בגלל ההונגרית שנשמעת פומפוזית), בסצנות הסקס הכבדות ובאווירה הסמיכה (אפילו לא הצלחתי לצפות בו ברצף), ולמרות שהוא לא לופת אותך לכל אורכו, הוא נועז ולא נעדר יופי, עם סצנת סיום מהממת שמעבירה תחושת אובדן וריקנות בצורה שלא ראיתי רבות כמותה.
5. מיס קיקי (Miss Kicki), הקון ליו, שוודיה / טייוואן, 2009

מיס קיקי מבחינתי היא אחת הבונבונירות הכי נהדרות שנתקלתי בהן לאחרונה. סרט שוודי מתוק, קסום וצורב על אימא שיוצאת עם בנה המתבגר לטיול בטייוואן, לאחר שחיו בנתק משך שנים רבות. בזמן שהיא מתכננת לפגוש בחור איתו נהלה עד כה מערכת יחסים דרך צג המחשב, יוצא בנה לסרוק את העיר ונתקל בדידי, נער מקומי (חמוווד) המפתח איתו ידידות עמוקה שצופנת בחובה רגשות עזים יותר שמתבטאים בעדינות.
בכלל, במערכות היחסים בין הדמויות קיימים רגשות ומטענים שנראה כי מצויים לרוב מתחת לפני השטח. הסרט רגיש, מרומז, סגרירי ומצולם נהדר (מזכיר לעיתים את "אבודים בטוקיו"). הוא מתאר בדידות, וכמיהה לקשר אנושי ומצליח לגעת ולהיות משעשע עד העלאת חיוך מטופש על הפרצוף. רציתי שיימשך עוד (אחחחח.. הסצנה בסירה!), אבל אז הוא נגמר. פשוט יופי.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, קולנוע אינדי, קולנוע גרמני, קולנוע טייוואני, קולנוע צ'יליאני, קולנוע שוודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s