"פריק" חוגג שנה!

בינינו, נורא רציתי לפצוח בכותרת כמו "פריק חוגג שנה ומחלק לכם ימבא מתנות!" או "פריק חוגג שנה ומפנק אתכם במארז חגיגי של עמוק באדמה!" או "שנה לפריק! וכולם נהנים מספא זוגי מפנק בחמת גדר!", אבל אין לי באמת תקציב לכל העניין ואפילו הספיישל המשגע שתכננתי לעשות עם מחווה מנצנצת לשער של גלי ב- GQ לא יצא לפועל (וטוב שכך?).
האמת שפספסתי את יום ההולדת של הבלוג בשלושה ימים, אבל זה לא באמת נורא כי כשאתה גדל אתה גם ככה לא זוכר את יום ההולדת הראשון שלך וחוץ מזה, מעתה יש לי פסיכומטרי על הקודקוד! (בעעעעעעע!!).
בעודי שרוע על כיסא נדנדה דמיוני ומעשן מקטרת ידידותית לסביבה, אני מנסה להיזכר מדוע הקמתי את הבלוג הזה מלכתחילה. התשובה לכך, כמו כל עוגה משמינה עם קצפת, נפרשת לכמה חלקים:
א. כשאדם מגיע לגיל מסוים (24 לדוגמא) ונדרש לבצע כמה החלטות הרות גורל בחייו (להירשם ללימודים), משהו באופיו העצל מעוניין לדחות את הקץ (להתחבא מתחת לשמיכה), באמצעות עיסוק בדברים אחרים (הקמת בלוג משגשג או רשת חברתית עם 500 מיליון משתמשים). כמובן שאין אנו מדברים על אדם מסוים (שזה עתה נרשם לפסיכומטרי ולא זכה להתנוסס על שערו של מגזין טיים), אבל כולנו יודעים במה דברים אמורים.
ב. אף פעם אי אפשר לדעת מתי יכולתו של המוח לפנות גושישי חלבון השוקעים בתאי עצב עשויה להיפגע, לפיכך מומלץ לנהל יומן אישי או לפתוח בלוג! נכון לעכשיו, לא זכור לי מתי בפעם האחרונה החזקתי עט, אך אני בהחלט מסוגל לשחזר את הרגע בו חשתי צורך לארגן את מחשבותיי בצורה ויזואלית וזמינה כך שבמידה וארצה להיזכר לדוגמא, על מה חשבתי ב-23 ליולי השנה (תשובה: "דוגמן בריטי מהמם"), אוכל לעשות זאת מבלי שתופיע לי בועה מעל הראש.
ג. אנשים תמיד רוצים את מה שאין. גם אני: רוצה חבר יפני, רוצה לחיות באיסלנד, רוצה לראות הופעה חיה של טום ווייטס – נו, לא בלתי אפשרי, אבל ברור לכולנו שיקח זמן. בינתיים החלטתי להתפשר על עיסוק בתכנים מרתקים שאינם זוכים לסיקור שמגיע להם בשפה המתאימה. לא שיש לי משהו נגד קוריאנית, אבל אני מעדיף שפה שאני לפחות יכול לקרוא.
אך האם, כדברי שלום חנוך, היה כדאי?
בוודאי! נראה לי. כאילו, בכל זאת העשרתי את הרשת ב- 132 רשומות חדשות והבלוג אף זכה לככב ברשימת 10 הבלוגים הטובים ביותר בעברית לשנת 2010 באתר "עונג שבת" (מה שהוביל לחגיגות שנמשכו עד שתיים בלילה סביב שולחן צפוף בדבלין שלמעשה היה עשוי להיות צפוף הרבה יותר אם מישהי נוספת הייתה מממשת את זכותה להצטרף, אך לשמחתנו – כלומר לצערנו – נמנעה עוגמת הנפש).
יש לציין כי רשימת המנויים לבלוג הולכת ותופחת (אל תהססו להצטרף! זה בחינם!) כך שלכל המנויים, כמו גם לכל הקוראים הישנים, הערים והחדשים, המגיבים, המגניבים והפאסיביים – אל תהיו זרים. המשיכו לבקר ולהשאיר תגובות. אומנם אין כאן אלכוהול והחטיפים מקולקלים אבל לפחות יש מה לקרוא ובעולם בו טקסטים מצטמצמים ל- 140 תווים, גם זה משהו. אני מקווה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה WHERE IS MY MIND. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על "פריק" חוגג שנה!

  1. ז'ניה הגיב:

    מזל טוב 🙂

  2. גזר גמדי הגיב:

    מודה על היום שהחלטת לפתוח את הבלוג הזה, ידידי הטוב והמוכשר
    מזל טוב מונשרי אמור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s