משחק המינים

בשבוע שעבר צלצל בחור כלשהו למקום עבודתי ודיבר איתי בטלפון. זה המקום לומר כי אף עפ"י שבמציאות אין בי סממנים נשיים (אלא אם כן אתם אוהבים את האשה שלכם עם זיפים), משום מה אחוז גבוה מהאנשים שמדברים איתי בטלפון בטוחים שאני בת. אני משתדל לענות בשקט ובנעימות (חלק מדרישות התפקיד), ואומר יפה שלום ולהתראות (חלק מדרישות הציוויליזציה, אלא אם כן אתם קלינגונים). כמו כל אותם אנשים שנמאס להם לומר מגיל שש שאת שמם הפרטי כותבים בלי י', גם אני כבר אינני טורח לתקן. אז שיגידו "תודה לך חמודה", "עד איזה שעה את עובדת?" או "אני מכירה מכון נהדר לפילאטיס!".
אז התקצ'קצ'נו לנו קצת בטלפון, הבחור הזה ואני. מסתבר שקוראים לו אמיתי. בתום השיחה, יצא שאיכשהו פלירטתי איתו בטלפון שלא בכוונה. אעפ"י שחשבתי משהו כמו "עמית ואמיתי – אני בהחלט יכול לראות את זה על דלת של מישהו!", לא התכוונתי להונות אותו בכוונה. אני לא אשם שאנשים חושבים שאני בת. אני לא אשם שאנשים חושבים.
שתי דקות אחרי, הבחור מצלצל שוב ומבקש לדבר איתי. זה המקום לומר שהחלטתי שלא לדבר איתו שוב. המחשבה שיגיע לחנות ויחפש את הבחורה הנחמדה שדיברה איתו בטלפון הרעידה אותי, כך שהתנערתי מהעניין באמצעות חברה חביבה לעבודה שזרקה משהו בנוסח "הוא הלך להחזיר כמה סרטי וידאו". בפעם השלישית היא העמידה אותו על טעותו. את השקט הרגעי ששרר על הקו, אפשר היה לימול בסכין קצבים.
התקרית הקטנה הזאת הובילה אותי לחשוב מעט על אנדרוגניות. מצד אחד, יש משהו מזעזע ומרתיע בבנים שנראים כמו בנות ובנות שנראות כמו בנים, היות והם מעמידים את ההנחות והאמונות שלנו במבחן. מצד שני, יש בזה גם משהו יפהיפה ומושך שגורם לנו להרהר ולהתפעל כמו מנוף פריזאי הנשקף ממגדל אייפל. הכוונה היא לא למראה שנוצר כתוצאה משינויים הורמונליים או משהו כמו אינטרסקס, אלא על דואליות חיצונית טבעית שמתעתעת בסביבה השמרנית.
אנדרה פז'יק (Andrej Pejic), הוא אולי הדוגמן הכי אנדרוגני שפועל כיום בעולם האופנה. כפי שניתן לראות בתמונות (כן, גם בזו שלמעלה), המראה שלו מתאפיין בעוצמה נשית המשלבת בין רכות לכוח עם גוף גבעולי, לבן ושברירי, מבטים חדים ויציבות איתנה. ומדובר להזכירכם בגבר.

"האם נטיה מינית היא מולדת או נרכשת?" זו שאלה עתיקה יותר מאלוהים, אך אני תוהה עד כמה סטרייטים נוהגים להרהר בה. מישהי פעם אמרה לי שדווקא זוגיות בין שני בנים, כמו גם בין שתי בנות, נשמעת לה הרבה יותר הגיונית וטבעית מאשר זוגיות בין גבר ואישה, שספרים רבים כבר ניסו להבהיר את הפערים האינסופיים ביניהם.
באחד מפרקי העונה הראשונה של "טרה", מטייל מרשל בסופרמרקט עם בחור חתיך וקצת נעל בשם ג'יסון, על מנת לרכוש "בשר הפלה" לצורך מחזה אימה נוצרי. מרשמלו מנסה לשדל את חברו לשכבה לשחק במגרש שלו באמצעות הרעיון הבא: "חשבת פעם מה היה קורה אילו לא היו תוויות על שום דבר בחנות? הכל היה די אקראי. אנשים היו קונים דברים הביתה והיו מכינים אותם ואוכלים אפילו לפני שהם יודעים אם הם אוהבים את זה או לא ואני בטוח שהרבה יותר אנשים היו מוצאים דברים חדשים שהם אוהבים".
הכל מתחיל מתפיסה.
תארו לעצמכם חברה בה הורים מחנכים את ילדיהם שזה לגיטימי להתאהב גם בבנים וגם בבנות. האם ייתכן כי כולנו למעשה נולדים ביסקסואלים, הומואים או לסביות והדת, החברה והחינוך הם אלו שמציבים את החסמים הפסיכולוגיים שמונעים מחלקנו, באופן לא מודע, לבחור באיזה מין אנו באמת רוצים להתאהב? (חסמים שיתכן כי אצל חלק מן ההומואים והלסביות התפוגגו כתוצאה מנסיבות סביבתיות ופסיכולוגיות שהתעצבו בילדותם).
מה קורה אם גבר כמו פז'יק, שלא מתבייש לשחק עם המגדר שלו כמו בקוביה הונגרית, נכנס לבר עתיר סטרייטים ומנופף במראה דוגמנית העל שלו לכל עבר? דמיינו לעצמכם מצב היפותטי בו גבר סטרייט נתקל בבחור עם יופי מהפנט פי כמה מכלל הנשים שפגש בימי חייו. האם בנסיבות מסוימות, סטרייטיות עשויה להפוך לביסקסואליות? ואם כן, האם סטרייטיות אינה אלא אשליה?
רבים אומנם עוד לא זנחו את לוק הכפכפים, מכנסי הגלישה, שרשר הזהב, גופיית הסבא והג'ל השמנוני בשיער, אבל כיום עם כל סצנת האימו, הערפדים והחיבה הגוברת לתרבות יפנית, ניתן לראות הרבה יותר בנים שמידת ההשקעה במראם החיצוני, לא הייתה מביישת כלה ביום חתונתה. עם שיער שחור ארוך שמסתיר חצי פרצוף, איפור, זנב / ניבים, חצי גרם של דיכאון קיומי ומלנכוליות פוטוגנית, לא מעט מן הזכרים של היום הם יותר ביל קאוליץ מאשר ירון זהבי. רגישים, מעפעפים ומוחים דמעה לצלילי מיי כימיקל רומנס.
אומנם לא תמיד יש קשר בין מראה חיצוני לנטיה מינית אך בחלק מן המקרים, הפתיחות בכל הנוגע לטשטוש הגבולות במראה החיצוני של בנים ובנות עשויה להצביע גם על שיחרור מסוים מהכבלים המחשבתיים שהחברה מקרקעת אותנו אליהם. כיום, הפתיחות במדיה לגבי הומואים היא מאוד מתעתעת, אך יתכן שבעוד כמה עשורים המגמה תמשיך להתפתח כך שגם בנים ילבשו חצאיות (לא סקוטיות!), יתאפרו, ימרטו, יצבעו וישתעשעו עם תדמיתם החיצונית – מה שעשוי להוביל למשחקים מגדריים ומיניים מגוונים יותר ולחברה פחות הטרוסקסואלית, לחוצה ומודחקת.
וייתכן כמובן שלא.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה WHERE IS MY MIND. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על משחק המינים

  1. גזר גמדי הגיב:

    אל-אלוהיי,איזה פוסט נהדר ומעורר מחשבה !

    (+כל אזכור של מרשמלו תמיד מעלה חיוך על הפנים,והסצנה בסופר אכן הייתה חמודה ביותר)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s