בן לוקח בן (3)

יומן צפיה / קולנוע גאה / 08/10/10
1. פטריק 1,5 (Patrik 1,5) / אלה למהגן, שוודיה, 2008
גיורן וסְוון הם זוג הומואים שחיים בפרברים כזוג בורגני לכל דבר. יש להם בית עם גינה מטופחת, שכנים חייכניים, עבודות מכובדות ואהבה מלבלבת. בהחלטה משותפת הם מחליטים כי הצעד הבא לקראת השלמת התא המשפחתי המושלם עבורם הוא אימוץ תינוק. גיורן מרגיש מוכן, סוון קצת פחות, אך יחד הם מגישים את הבקשה. כשמגיע מכתב המבשר להם כי הם עתידים להפוך להורים לתינוק בן שנה וחצי, שמחתם מרקיעה לשחקים. אלא שחשיפה מאוחרת של טעות בהדפסה גורמת להם להבין כי תחת חסותם לא עתיד לגדול ילד בן 1.5 אלא נער עבריין בן 15.
מצד אחד, יש תחושה במהלך הצפיה בסרט שהכל "מתנהל בו נכון": הנער כועס ומסרב בכל תוקף לקחת חלק במשפחה האלטרנטיבית, הזוגיות של שני הגברים מתערערת ונקלעת למשבר, הצביעות הבורגנית של שכניהם מתעופפת כמו עשן ברביקיו ובדיוק כשהכל נראה כמו משהו שהייתם מורידים באסלה, חלה ההתקרבות המיוחלת.
מצד שני, הסרט לא עושה הנחה לדמויות, הוא עוסק בנושא חשוב לקהילה ומערים על הסיטואציה את כל הקשיים האפשריים שבמידה מסוימת אכן עשויים להתרחש במציאות. הטון שלו סימפטי ונע בין הרציני למשעשע, הוא משוחק היטב, צבעוני להחריד ופטריק מהמם רצח!
2. צבעי מים (Watercolors) / דיויד אוליברס, ארה"ב, 2008
סרט מפתיע באימפקט הרגשי שלו. סיפור אהבה חזק ואפקטיבי שמחזיק סרט מעל לשעתיים בין גיק תיכוניסט חובב ציור לספורטאי עמוס בעיות רגשיות כרימון. מערכת היחסים קורעת הלב שמתפתחת בין השניים על כל רגעיה הרומנטים, המנחמים, האכזריים והכואבים, לא תותיר אף תעלת דמעות יבשה.
יש לציין במיוחד את המשחק המדהים של טאי אולסון, שעושה עבודה נהדרת ומרגשת בגילום דמות הנער המופנם, הרגיש והמאוהב שמצייר את השחיין השרירי והמעט סתום שלו (שלמען האמת, לא שוחה יותר מדי), ומתמודד עם חבורת בריונים מבחילה ולא מעט מהמורות רגשיות. הכינו את הממחטות, כמו שאומרים.
3. (From Beginning to End (Do Começo ao Fim / אלואיסיו אברנצ'ס, ברזיל, 2009
דוגמא טובה לסרט שמוכיח שלא מספיק לקחת נושא קונטרוברסלי עם פוטנציאל שערורייתי, אלא צריך גם לדעת מה לעשות איתו. סיפור על מערכת יחסים בין שני אחים שנולדו בהפרש של מספר שנים לאותה אם משני אבות שונים.
הסרט נפתח בסיקוונס המציג אידיליה משפחתית שמזכירה פרסומת של וורטרס אורגינל – ילדים משתובבים אל תוך וילה ענקית, קופצים על הספות ומשחקים תופסת. אב בריא למראה שמתהדר בלוק סטיבן קינגי טופח על גבו של אחד מהם, האם נכנסת אל הבית ומושיטה את ידיה כאילו היא מתכוונת לחבק את כל האוקיינוס האטלנטי (כל זאת לצלילי פסנתר ענוגים).
הסרט מדלג על פני תקופות זמן שונות באופן גס (פייד אין / פייד אאוט), כשלאט לאט מבינים שהיחסים בין שני האחים הרבה יותר קרובים, מגוננים וחמים ממה שנראה לעין. כשהם מגיעים לגילאי העשרים שלהם, הם ממשים את קירבתם האינטימית באופן שלא משתמע לשני פנים.
יחסים מיניים בין שני אחים הוא חומר שיכול להפוך לנפיץ מאוד, אבל הסרט נמנע מלפתח קונפליקטים כלשהם (פנימיים או חיצוניים), להציב שאלות או להעמיד מכשולים אמיתיים וכך כל מה שאנחנו מקבלים הוא סרט רומנטי עם המון תשוקה אומנם, אך זהיר מדי ומשעמם לפרקים, שמציג שוטים אסתטיים של שני גברים אטרקטיבים במיוחד, מנהלים שגרת חיים זוגית ומתפנקת מבלי שממש קורה הרבה (חוץ מסקס לוהט, כמובן). פספוס.
4. (Cote d'Azur (Crustaces Et Coquillages / אוליבייר דוקסטל וז'אק מרטיניו, צרפת, 2005
קומדיה צרפתית חביבה ומעט מטופשת המתרחשת כולה במהלך חופשת קיץ משפחתית. 
אב המשפחה, מעין מאצ'ו מסוקס, מסוג הגברים שאף פעם לא נראים באמת מגולחים, חסר מושג בכל הנוגע לחייהם האישיים של בני משפחתו: אשתו האוהבת והמתוקה משתרללת על ימין ועל שמאל עם איזה דון ז'ואן דה לה שמעטה, ביתו המתבגרת יוצאת עם אופנוען ונעלמת אחרי חמש דקות מתחילת הסרט בזמן שהוא "חושש לתמימותה", בנו הצעיר והבלתי נסבל הוא הומו בפוטנציה וכולם חוגגים עם המים החמים במקלחת (כולל האולי-חבר החתיך של הבן שמאונן בה כאילו אין מחר).
בגדול, מערכות היחסים שמתפתחות בסרט (כולל הטעויות, הגילויים והתוצאות) מסוגלות להתרחש רק בסרט צרפתי (פלוס כמה נמברים דביליים/מצחיקים של חברי הקאסט), ואם מתייחסים אליו כאל קומדית קיץ קלילה, ניתן להנות ממנו.  
5. Bugcrush / קרטר סמית, ארה"ב, 2006
יש לי פחד מחרקים. רתיעה. הם מגעילים אותי וכשהתחלתי לראות את הסרט הקצר "באג קראש" ידעתי שהולכת להיות לי בעיה. סרט מעניין, אפל ומטריד על נער צעיר שנמשך לאחד הבחורים המסוכנים בשכבה שלו ומפתח איתו קשרי חברות. כשהקשר ביניהם מתהדק, הוא מכיר לו את חבריו המסוכנים האחרים וחושף אותו לאיזשהו ריטואל מיני שקשור לחרקים.
בשלב מסוים נאלצתי לעצור את הסרט ולאחר כ- 10 דקות בהן נשמתי עמוק, הצצתי מבעד לאצבעותיי על המתרחש. הוא מותיר את הצופה בתחושה עמומה, לא נעימה במיוחד אך עם זאת הוא עשוי טוב, מסקרן עם המון אווירה וגורם לי לתהות כיצד נראים פרויקטים באורך מלא של הבמאי הזה.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי, סרטים קצרים, קולנוע אינדי, קולנוע אמריקאי, קולנוע ברזילאי, קולנוע צרפתי, קולנוע שוודי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על בן לוקח בן (3)

  1. גזר גמדי הגיב:

    רוצה לראות את כולם ביי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s