טיפת מזל: דיוקנה של קומיקסאית כאישה צעירה

Lucky מאת גבריאל בל, הוא קומיקס אלטרנטיבי שילטף אתכם ברוך וישעשע אתכם בברוך
חיפוש דירה נשמע לי תמיד כמו תענוג מפוקפק. מי יודע? אף פעם לא ניסיתי, אבל לא צריך להקיא על המצעים כדי לדעת שלא יהיה נעים לישון בהם. כמובן שאם היתה לי חברה כמו גבריאל בל, זה עשוי היה להיראות אחרת. היה היתה מציירת אותי בקווים דקים, שחור על גבי לבן, עם טקסטים דחוסים, ומתארת את שגרת חיי – מתחבט האם להתחיל ללמוד או להמשיך לעבוד, דוחה הוצאת רישיון נהיגה בעוד תקופה בלתי מוגדרת ומתלונן על חוסר עצמאות, מנסה להפיג את תחושת הסתמיות של היום-יום – והכל היה נראה חמוד וקומי, קטן ואנושי, בדיוק כפי שהיא מתארת את קורותיה במהלך כמה חודשים בסדרת יומנים גראפיים. אבל מספיק לדבר עלי.

"טום בא איתי לחפש עבודות. זה היה כמו להיות עם קוף על הגב שמציין את הכישלונות שלי".
טום: אז בסוף בכך זה מסתכם. מסתובבת ומחלקת את קורות החיים שלך. אני כל כך מצטער בשבילך; רוצה לנסות בפאשן באג?
גבריאל: אני לא עד כדי כך נואשת!

לא קל להיות אמן צעיר בניו-יורק. צריך לגור בדירה עם מיליון שותפים, לעבוד בעבודות מזדמנות ולא מספקות, לעניין אנשים ביצירות שלך. החלק הראשון (לאקי #1: אפריל-יוני, 2003, או כמו שאני קורא לו "דירות וחברים"), הוא האהוב עלי מבין השלושה. הפאנלים דחוסים יותר ומאויירים בחופשיות סקאצ'ית משהו. בל לוקחת סיטואציות קטנות, אלו שאנחנו מנסים להתחמק מלחשוב עליהן בדרך כלל ע"י התעסקות בדברים אחרים, ומצליחה להציג אותן באור רך ועדין: היא מתעצלת לפרוק את חפציה בדירה החדשה, מחסלת חרק באמצע הלילה, מתמודדת עם בעיות שרברבות וחתולים מייללים, עוזרת לידידה למצוא מקום מגורים חדש ומדגמנת בעירום לכיתת אומנות.
משהו בעיסוק הזה של חברים וטיולים בפארק ומסיבות ואומנות והחיים העירוניים והאבחנות שמתלוות אליהם, מוכר ומנחם ומעלה חיוך.

חלקים שתיים ושלוש (המתרחשים בספטמבר 2003 ומאי 2004 בהתאמה), שונים סגנונית. הם מרווחים וצבועים באופן מלא יותר, ומתוארים בהם סיטואציות ממושכות: ביקור משעשע במוזיאון לאומנות מודרנית ("באחד ממיני החדרים העצומים, מיתר בודד ממתכת ריכז את מירב תשומת הלב"), יום טיול בפארק המסתיים בשיעור יוגה מביך ("זה טוב להאמין בגלגול נשמות כשאת עושה יוגה, כיוון שאת לא מתאמנת רק לחיים הללו, אלא לכל השאר"), וחלומות על צרפת תוך עבודה במשרה מונוטונית. למעט נקודות טקסטואליות ספציפיות שהייתי מקצר ועגמומיות קלה שנודפת מן הסיפור האחרון, גם כאן ישנם רגעים חכמים עם הומור טוב.
האינטימיות הסימפטית של הריאליזם בחיי היום-יום בחלקו הראשון והדחוס, דיברה אלי יותר (ונדמה לי שהמדיום הזה של קומיקס אלטרנטיבי היא הדרך הנוחה ביותר – והיחידה? – עבורי להתמודד עימם), אך בכללותו מדובר באוגדן מתוק ומהנה מאוד שמאפשר הצצה לחיה ומחשבותיה של אמנית צעירה שלא הייתי מתנגד להתרסק אצלה בבית ביום גשום.

החיבה לצרפתים הוכיחה את עצמה, ולאחר מספר שנים בהן לימדה את בנו של מישל גונדרי לצייר קומיקס, החליט הבמאי היצירתי לעבד את אחת מיצירותיה – ססיל וג'ורדן בניו-יורק – לסרט קצר בשם Interior Design, שהוא חלק מפרוייקט מרהיב בן שלושה סרטים בשם "טוקיו!" שיצא לאחרונה ל- DVD. לעומת שני האחרים, הסרט של גונדרי פחות עוצמתי מבחינות מסוימות אך עדיין יפה, מוזר ורגיש עם טביעת אצבע ברורה של שניהם.
* וכאן תוכלו למצוא קטע מתוך Lucky.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קולנוע צרפתי, קומיקס. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על טיפת מזל: דיוקנה של קומיקסאית כאישה צעירה

  1. פינגבאק: 10 רומנים גראפיים | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s