יום השנה לסלט / מאצ'י טאווארה

לעיתים נדירות קורה שאנשים מזמינים ספרים בחנות ואני נתקל במשהו שמושך את תשומת ליבי. אם זה כבר קורה, זה כמעט תמיד קשור ליפנים. כך קרה לי עם עם ספרו של יואל הופמן "אומרי שיר על סף המוות", המקבץ מבחר שירי מוות יפניים שטרם נזדמן לי להניח עליו שוב את ידי מאז נרכש ע"י לקוחה ערמומית, וזמן קצר לאחר מכן היה זה עם "יום השנה לסלט", ספר שירה יפני מ- 1988, שהוזמן ע"י אישה חביבה שלא מכבר חזרה מטיול ביפן וביקשה לרכוש עותק אחד לעצמה ועותק נוסף לחברתה.
אני לא חובב שירה גדול, אני גם לא בנאדם רוחני במיוחד, אבל שירים המתארים את חייה של בחורה צעירה ביפן של סוף שנות השמונים בגוון אינטימי-מלנכולי עדין ומעודכן, הצליחו לעורר בי איזו תוגה למקום שמעולם לא הייתי בו, לקשרים שלא חוויתי בעצמי, ערסל לקפוץ לתוכו ולעטוף את עצמי ברגעים של בדידות ודיכי.
אז אני נשען לאחור בכיסא עם פחית רדבול ומוסיקה שקטה-יבבנית של אדריאן קרולי ברקע וקורא כמה קטעים:
 
אוֹכֶלֶת אִתְךָ
סוּשִׁי זוֹל
בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת יֵן
 
כַּמָּה טָעִים
יוֹדַעַת שֶאֲנִי מְאֹהֶבֶת
 
*
 
מֵגֵן עָלַי
בְּתוֹךְ רַכֶּבֶת צְפוּפָה
מַבּיטָה בְּפָנֶיךָ הַקְּרוֹבוֹת
 
רוֹאָה
פְּלוּמַת שֵׂעָר
 
*
 
כּשֶמַּבִּיטָה בְּקִיר
בֵּית הַמֶּרְחָץ הַצִּבּוּרִי
תָּמִיד מֻנָּחוֹת שָׁלוֹשׁ
 
"עֶרְכוֹת נִקּוּי אָזְנַיִם"
סְדוּרוֹת לִמְכִירָה
 
*
 
לִהְיוֹת אִתְּךָ
לַטּוֹב
וְלָרַע
 
חָשָׁה אִשָּׁה
גַּם כְּשֶׁאֲנִי מְגַרְגֶּרֶת
 
*
 
דֶצֶמְבֶּר
רוֹצִים לִרְאוֹת
אֶת הַיָּם בְּכָל מְחִיר
 
אַתָּה וַאֲנִי עוֹלִים עַל
"רַכֶּבֶת הָרוֹמַנְטִיקָה"
 
*
 
יוֹם בִּלּוּי
בְּחוֹף אֶנוֹשִׁימָה
לְךָ עֲתִידְךָ וְלִי עֲתִידִי
 
וְלָכֵן
אֵינֶנּוּ מִצְטַלְּמִים
 
(מתוך, "משחק בייסבול", עמ' 25-26, תרגם מיפנית: יעקב רז)
 
זו תחושה נעימה. המון שירים על אהבות ופרידות, המשלבים בתוכם אלמנטים יומיומיים, אוכל ואורבניקה.
הספר כתוב בסגנון שירת הטאנקה, שהוא סגנון שירה יפאני עתיק שבספרה של מאצ'י טאווארה משולב בהוויה עכשווית. טאווארה עצמה, אז מורה בת 26 מטוקיו, זכתה לפופולאריות לא קטנה עם "יום השנה לסלט" שנמכר בלמעלה מ- 2.6 מיליון עותקים, והוביל למה שקרוי "תופעת הסלט".
עפ"י אחרית הדבר המעניינת שבספר, הפכה טאווארה לדוברת הדור הצעיר של הנשים ביפן של שנות השמונים. אסופות שירה מיוחדות יצאו לאור בהשראת הספר כמו "יום השנה לסלט של הגברים", אלבום בשם "קלאסיקה הסלט" המכיל יצירות מאת שופן ודביוסי נועד לשמש מוסיקת רקע לקריאת הספר וכן סדרות טלוויזיה, מופע מוסיקלי, סרט באורך מלא, ספרי קומיקס, חפצי קישוט, מדבקות ועוד, יצאו לאוויר העולם בעקבות הירקות המדוברים.
את התמונה המופיעה בתחילת הפוסט צילמתי אני (איזו חמודה העגבניית שרי הזו, הא?), ואני קורא לה "סלט שאחרי פרידה".
למלפפון שלום.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה פינת יצירה, שירה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יום השנה לסלט / מאצ'י טאווארה

  1. גיאחה הגיב:

    נפלא!!!!!!!

  2. גזר גמדי הגיב:

    מרומם את רוחי
    שירה כייפית ונוגה+ירקות= לייק.

  3. נטלי הגיב:

    באמת ספר נדיר ביופיו.
    בדיוק קראתי מאמר שמחבר להפליא בין מושג "האישה המצפה" של טווארה (ובכלל בספרות היפנית) לבין זו של לאה גולדברג.
    כאן מופיע הקיצור שלו: http://bar-ilan.haaretz.co.il/?p=395&s=606
    ואם בא לך לקרוא את המאמר כולו (כדאי), בצירוף תמונות ממש שוות, כתוב/כתבי? לי מייל ואשלח לך 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s