שִם לי בצל (18/07/10)

עבר לא מעט זמן מאז הבצל האחרון, אך חודש הספר העברי והגל שבא אחריו הציפו את החנויות במבחר כותרים רב במיוחד. להלן עשרה (או 11 ליתר דיוק), ששווה לבדוק.

10. המקרית / אלי סמית
לאחרונה אני שומע המון דברים טובים על אלי סמית. אחת מקוראות הבלוג המתהדרת בטעם משובח, הציעה לי בעבר ספר סיפורים קצרים שלה להשאלה; ברשת מתפרסמות ביקורות מהללות על ספרה החדש, "המקרית", שאף היה מועמד לפרסי אורנג' ובוקר היוקרתיים וזכה בפרס ויטבורד לשנת 2005; ו"בבל", הוצאה איכותית לכל הדעות, מעמידה על המדף כבר ספר שלישי פרי עטה (קדמו לו "עולם מלון" ו"כמו").
באמצעות חמישה קולות נפרשת עלילת "המקרית", המגוללת את קורותיה של משפחה היוצאת לחופשה באתר נופש ירוד, ופוגשת בדמות מסתורית המטלטלת את חבריה. שווה לבדוק ולו בשביל התצלום המקסים של רונה יפמן על הכריכה.
9. האח הקטן / קורי דוקטורוב
את "האח הקטן", של קורי דוקטורוב (סופר, עיתונאי ואושיה אינטרנטית), כבר הרבה מאוד זמן שרציתי לקרוא (ואכן רכשתי אותו לאחרונה, אעפ"י שניתן להורידו בחינם ובאופן חוקי לחלוטין מהאתר שלו).
מדובר במותחן טכנולוגי צעיר ומגניב הרואה אור בהוצאת "גרף", הוצאה קטנה ואיכותית, שמוציאה ספרות עכשווית, לאו דווקא מובנת מאליה. אני מניח שההצלחה של סדרת ספרי "פרסי ג'קסון", מאפשרת לה מרחב נשימה עבור הספרים האחרים והפחות נמכרים שהיא מוציאה. בעבר דובר על כך שספרו של ג'ונתן לת'ם "מבצר הבדידות" יראה אור בהוצאה ואני מקווה שזה אכן יקרה בקרוב.
8. אי / אלדוס האקסלי
לאחר שנים של צפיה רעבתנית ב"אבודים", את החלל שנותר בקירבי עם לכתה יוכל לתאר רק סטיבן הוקינג. אומנם בדיעבד אני חש נבגד ומאוכזב מהדרך בה הדברים התגלגלו בעונה האחרונה, אבל אני מוכרח שיהיה אי בחיי.
ברומן האחרון של אלדוס האקסלי (מחבר "עולם חדש מופלא"), נתקלתי לאחרונה במהלך הסרט "סינגל מן". זמן קצר לאחר הצפייה, מתברר כי הוא יוצא לאור בהוצאת מחברות לספרות. יפה.
הספר, שנכתב ב- 1962, מספר על חברה אוטופית המתקיימת במשך 120 שנה על אי. חייהם של תושבי האי מעוררים את קנאתם של אזרחי העולם המקיף אותו, מה שמוביל לכוונת השתלטות על המקום מצד גורמים עויינים. אחד מאותם גורמים הוא עיתונאי בשם ויל פרנאבי. יום אחד נטרפת סירתו של פרנאבי על חופי האי, ולהפתעתו, לאחר שהוא בא במגע עם תושביו, משהו בו משתנה.
7. המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד / ברוק קלארק + החקיין / דיוויד בלבין
הדבר הראשון שמושך את העין ב"מדריך למצית בתי כותבים בניו-אינגלנד" (פרט לשמו הנהדר) הוא הכריכה שלו: מפוייחת ונעדרת בחלקה, כשריד הניצל משריפה. גם אם יש בה משהו גימיקי, היא עדיין מיוחדת מאוד וניכר שהושקעה בה מחשבה. עלילת הספר עוסקת באדם אשר ישב בכלא, לאחר ששרף בטעות את ביתה של המשוררת אמילי דיקנסון והוביל למותם של שני אנשים. לאחר שהשתחרר מהכלא, הצליח לשקם את חייו אך עד מהרה עברו שב לרדוף אותו.
"החקיין", ספרו של המחבר הבריטי דייוויד בלבין, עוסק בבחור צעיר הניחן בכישרון יוצא דופן: הוא מסוגל לחקות את סגנון כתיבתם של סופרים גדולים כדוגמת: סלינג'ר, דיקנס, המינגווי ואחרים. הוא עצמו חולם להיות סופר אך אינו מסוגל לחשוב על טקסט מקורי משלו. אהבתו לצעירה מסתורית גורמת לו להציג בפניה סיפור "אבוד" של המינגווי, וכשהסיפור מגיע לכותרות העיתונים העיניינים מתחילים להסתבך.
העיסוק של שני הספרים הללו בקלאסיקנים חשובים במסגרת עלילה מסקרנת עם קריצה קומית, הובילה אותי לקבץ את שניהם יחד, ומאחר ואני אוהב במיוחד ספרים שעוסקים בסופרים, הם מעוררים בי עניין משותף.
6. כל מה שנהרס, כל מה שנשרף / ולס טאואר
ולס טאואר הוא סופר ששווה לשם אליו לב. הניו-יורקר סימן אותו כאחד מ- 20 הסופרים המבטיחים מתחת לגיל 40 (רשימה הכוללת גם את: ג'ושוע פריס, ג'ונתן ספרן-פוייר, ניקול קראוס ופיליפ מייר, מחבר "חלודה אמריקאית", שיצא לאחרונה בהוצאת מודן), ובניו-יורק טיימס בחרו לבקר את ספרו פעמיים, כשאחת המבקרות בחרה בו לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר לשנת 2009.
"כל מה שנהרס, כל מה שנשרף", שכתיבתו ארכה כ- 7 שנים, הוא מקבץ סיפורים קצרים, שעפ"י קטע מתוכו שפורסם באתר Ynet, עושה רושם חזק ומבטיח למדי.

5. ספר התה / אוקאקורה קאקוזו
אמרתם תרבות יפנית – קניתם אותי! אמרתם ספר על תרבות יפנית שתורגם ע"י יורם קניוק – קניתי אותו! "ספר התה", שנכתב ע"י מלומד יפני בשם אוקאקורה קאקוזו ויצא במקור ב- 1906, רואה כיום אור מחדש, לאחר שמהדורתו הזהה בעברית משנת 96', אזלה מן המדפים. הקדמתו החיננית והמשעשעת של קניוק, המתוודה כי מעולם לא 'סבל' תה, מתארת את דרך החתחתים שעבר על מנת לתרגם את ספרו של קאקוזו כראוי, לאחר שהחליט שלא לשמר את סגנון תרגומו האנגלי של הספר שנשמע בעברית כ"מיזוג של עילגות ופאר של מליצה ופרטנות דקיקה וריאליסטית". טקסיות, פילוסופיה ושירה? שניים סוכר, בבקשה!
4. נקודת אומגה / דון דלילו
הנובלה הנוכחית של דלילו, הנפתחת באדם הצופה במיצג "פסיכו ב- 24 שעות" וממשיכה עם מספר דמויות במדבר, אוזכרה בבלוג לפני מספר חודשים כשיצאה בשפת המקור. מעריב לא בזבזו זמן והוציאו את יצירתו המדיטטיבית והחסכונית במהירות כך שכולם יוכלו להנות, ועל כן מגיע להם שאפו ומחיאת כף.
3. עונת הזיווגים / פ. ג'. וודהאוס
וודהאוס הוא אחד הסופרים הקומיים האהובים עלי מכל. ספרו הקודם שתורגם לעברית "משהו רענן", הוא אחד הספרים שסחטו ממני הכי הרבה צחוקים בקול רם מכל ספר אחר עד כה; אבחנותיו החדות כסכין על דמויותיו, שהם חלק מן ההומור הבריטי המעודן והמליצי שלו, בתוספת מקבץ דמויות מגוכחות ובלתי נשכחות הנקלעות למצבים בלתי אפשריים תפחו לספר טעים ופריך שבמשך שבועות הסתובבתי עם פירורים ממנו על שפתיי.
איני רואה כל סיבה ש"עונת הזיווגים", ספרו המתורגם הנוכחי, יהיה שונה בכך.
2. ארוחת הערב / הרמן קוך
תמיד אהבתי יצירות שערוריתיות על בורגנים מהוגנים לכאורה או אנשי החברה הגבוהה, שמסתבכים בעלילות מטרידות ואלימות המתארות בהדרגה את הרחשים האפלים המבעבעים מתחת לחזות המושלמת של המציאות ומתפרצים בנחשול הרסני שמשבש את הכל וגורם לחשיפת צדדים פחות חברתיים באישיותם ועולמם.
נראה כי דרמת המתח ההולנדית של הרמן קוך, "ארוחת הערב", עשויה בהחלט לענות על הדרישות: שני אחים נפגשים עם נשותיהם לארוחת ערב במסעדה יוקרתית. מה שמתחיל בשיחה בטלה הופך לוידוי של אחד הזוגות על מעשה מצמרר שעשו ילדיהם המתבגרים, ומה שעשו הם עצמם.
פרט לסיפור עצמו, יש בי חיבה עמוקה לסצנות סעודה בספרים וסרטים. יתרה מזאת, אם אני קורא על דמות ששותה קפה מהביל – בא לי קפה. אם אני קורא על דמות שמכינה לעצמה חביתה מקושקשת – בא לי חביתה. זו תכונה די מטומטמת, אבל אוכל בספרים תמיד משפיע עלי. מעניין מה יקרא כשאגיע לבננה יושימוטו.
1. שלום לך, קולומבוס / פיליפ רות
חמישים שנה מאז ראה אור לראשונה, "שלום לך, קולומבוס", רואה אור מחדש ומעניק לי הזדמנות לקרוא את אחד הספרים היותר מוכרים ומוערכים של פיליפ רות'. מדובר בספר הראשון שפרסם, אסופה בת 6 סיפורים, שאף זיכתה את מחברה הצעיר ב- National Book Award, לשנת 1960.
נדמה לי שסיפור אהבה בין ספרן יהודי עני לסטודנטית ממשפחה נובורישית הוא כל מה שאני זקוק לו בימי הקיץ המיוזעים הללו ומי יודע, אולי גם אתם.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה שִם לי בצל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s