יופי טופי!

1. איזה יופי!

לאחרונה צפיתי במיני סדרה בריטית בשם The Line of Beauty, ובתום בהייה מרותקת בשלושת הפרקים המהממים שמרכיבים אותה, הריני שמח להכריז כי מדובר במיני סדרה הכי טובה שראיתי מאז "מלאכים באמריקה" (שלמרבה ההפתעה, או שלא, גם היא עוסקת בשנות השמונים, הומואים ואיידס).

המיני סדרה המשובחת הזו מבוססת על רומן זוכה פרס בוקר באותו שם מ- 2004, אשר נכתב ע"י הסופר הבריטי אלן הולינגהרסט. "קו היופי", מתרחשת במהלך שנות השמונים, עת שילטונה של מרגרט טאצ'ר. העלילה סובבת סביב בחור צעיר, מעודן ויפהיפה ממעמד הביניים, המגיע להתארח בביתו העשיר של חברו ללימודים, בו הוא מאוהב בחשאי. תוך זמן קצר הוא רוכש את אמון המשפחה (שבראשה עומד חבר פרלמנט עם תסרוקת בלתי אפשרית, המקורב לאשת הברזל או לפחות זה הרושם שהוא מנסה לטעת), ואלו מאמצים אותו לחיקם. הוא משתקע בביתם, שומר על הבת הצעירה והמתוסבכת, ומתחיל לנהל קשר עם נער רחוב שחור בו הוא מתאהב עד כלות.

the-line-of-beauty01.jpg

הסיפור כמובן מתפתח וכולל רמות מופרכות של עושר, קוקטלים ומסיבות, אחוזות מפוארות, בתי נופש מהודרים, גברים מעלפים לבושים יפה יפה, אלכוהול איכותי, סמים המתגלגלים על ספר של הנרי ג'יימס בכריכה קשה (איזה קלאס!), מלצרים מפוקפקים, סצנות סקס חד-מניות המתרחשות בהיחבא ורומנטיקה חטופה, מוסיקת אייטיז, מבטא בריטי, מחלות, פוליטיקה, צביעות, מעמדות… הכל נבנה עד לשיא המתפרץ.

ישנה ביקורת מוצלחת ומקיפה באתר האוזן השלישית על הסדרה (למרות שעדיף לקרוא אותה אחרי שצופים בה, מאחר והיא סוקרת את הפרקים באופן מדוקדק למדי), וכן ביקורת על הספר עצמו שהתפרסמה באתר עיתון הארץ.

מעבר לעיבוד הפנטסטי הזה (שגרם לי להבין ששנות השמונים זו התקופה האהובה עלי ביותר בקולנוע ובספרות), מדובר בספר הקווירי הראשון שזוכה בבוקר. למיטב הבנתי, הזכויות על ספרו של הולינגהרסט נרכשו ע"י הוצאת הספריה החדשה (ניתן לראות את שמו בעמוד "בתוכנית העבודה", באתר ההוצאה), ורק אלוהים (ומנחם פרי) יודע למה לעזאזל לוקח לספר הזה טריליון שנה לצאת בעברית.

2. הרווק

כבר הרבה זמן שרציתי לצפות ב"סינגל מן", סרטו מ- 2009 של טום פורד, וסוף סוף גם על זה אפשר לסמן וי. סרט טוב בסך הכל. עונה על הציפיות, למעט הסתיגויות קלות.

A Single Man, המבוסס על ספרו מ-1964, של כריסטופר אישרווד ("פרידה מברלין"), מגולל באווירתיות רבה יום בחייו של מורה (קולין פירת' המצוין), שאיבד את בן זוגו בתאונת דרכים וכעת נותר שבור, מרוקן, ללא סיבה לחיות.

במידה מסוימת, הסרט הזה הזכיר לי קצת את "השעות". כמו סרטו של דולדרי, גם סרטו של פורד מבוסס על רומן של מחבר הומוסקסואל; הוא מתאר יום אחד בחייה של הדמות הראשית; האווירה שבו כבדה, דרמטית, טעונה ואובדנית אף על פי שעל פניו אין הדמויות מבצעות מעשים יוצאי דופן; המוסיקה הקלאסית של אבּל קורזניובסקי המלווה אותו, מרגשת בדומה לזו של פיליפ גלאס (למרות שעם כל הכבוד, גלאס מביא בשעות את אחד הפסקולים המרשימים ששמעתי); ובשניהם משחקת ג'וליאן מור (רק שהפעם היא נדרשת לצחוק כמו אהבלה).

single.jpg

מעבר לכך שכל הדמויות לבושות באלגנטיות עוצרת נשימה, החידוש הויזואלי שבסרט בא לידי ביטוי במטחי צבע אקראיים המתכתבים עם תחושותיו הפנימיות של הגיבור (שרואה את העולם בדרך כלל בצבעי מאט אפורים) וכולל כמה שוטים וסיקוונסים מפעימים ביופיים שגרמו לי לתשוקה עזה. עם זאת, ישנה סצנה בסרט המציגה בשחור לבן מפגש בין דמותו של פירת' לבן זוגו, שנראית כאילו נשלפה מתוך פרסומת לבושם. זה אומנם מרשים אבל גם קצת מצחיק. זה מוציא אותך מהסרט וגורם לך לחשוב על הבמאי והרקע שלו.

מבחינת המניעים של הדמויות, התשוקות ומערכות היחסים, הם כולם מובנים ואמינים כך שהמציאות הנפרשת בסרט עומדת על יסודות איתנים.

עוד משתתף הוא ניקולס הולט (טוני הבריטי מ"סקינס"), שהיופי שלו בסרט הוא בלתי נתפס אך יחד עם זאת המבטא שהוא מאמץ נשמע מוזר במיוחד, הראיה שלו את העולם נאיבית משהו (שזה, אני מניח, חלק מהקטע של הדמות שלו), ואלמנטים כאלו בשילוב עם האריזה הנוצצת של הסרט, הפסקול הראוותני והעובדה שהוא מתרחש בפרק זמן קצר, העלו בי לעיתים תחושה מסוימת של חוסר עומק (כמו מנה מעוצבת מהסרטים שאתה שוכח שהיא גם טעימה).

כשצפיתי בסרט פעם נוספת עם חברה, התחושה הזו נשרה ממני (אולי כי הצלחתי להכיל את כולו בצורה שלמה יותר), אך בעוד שבצפיה הראשונה הסרט ממש טס לי מול העיניים ואף ריגש אותי, בפעם השניה נותרתי מעט מרוחק רגשית. זה מעניין כי הדמות של פירת' מצויה בתהליכי התנתקות מהעולם ובעוד שבפעם הראשונה כצופה, אתה חווה את כאבו וחש את תחושותיו, בצפיה השנייה, כשאתה כבר יודע את מהלך העניינים, אתה כאילו משקיף עליו מהצד.

מה שכן, הסרט הזה עשה לי חשק מטורף לקרוא את הספר עליו הוא מבוסס ובזכותו, קולין פירת' טיפס גבוה ברשימת השחקנים שאני מצפה לראותם שוב על המסך.

3. ארתור וארטי

על אף התגובות הלא אחידות שגורר ספר הביכורים של מייקל שייבון (שייבה), אני מוכרח להודות שעל אף שאני עדיין באמצע, אני נהנה ומתענג על "מסתרי פיטסברג". יש בו משהו כיפי, נאיבי, משעשע ומנומס (קשה לי לחשוב על מילה מתאימה יותר בשלב זה), שאני לגמרי מחבב (אבל רק כשזה מגיע משייבון). ספרו האחרון של שייבון אגב, הוא קובץ עיוני בשם "Manhood for Amateurs".

בקטע החביב הבא ניתן לצפות בראיון שנערך עמו, במהלכו הוא מדבר על נושאים כמו ברית מילה והשוני בין הילדות שלו לזו של הדור הנוכחי. סחה על הפריזור והמשקף!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה, גאווה ודעה - קולנוע קווירי, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, קולנוע אמריקאי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על יופי טופי!

  1. zaphodit הגיב:

    ואוו, ממש סבלתי ב"סינגל מן". אני זוכרת את עצמי יושבת בקולנוע וסובלת. זה היה יפה, זאת אומרת, אסתטי, אבל הרגשתי כאילו שמו אותי מול הפרסומת הארוכה ביותר בעולם לבושם.
    חוצמזה רכשתי לי את "מסתרי פיטסבורג" במסגרת מבצע השלשות ואז כמובן קיבלנו עותק קריאה שלו. שמעתי ממישי שהוא די מאכזב ביחס לקודמים, כך שעודדת אותי.

  2. גזרגמדי הגיב:

    פוסט ביקורת בסימן גייז. חח כמה נחמד 😆

    אני רוצה רוצה רוצה את קו היופי. רוצה רוצה רוצה. אז אנא ממך, עשה טובה לסחבקית, תהיה חבר אמת, חבר בעת צרה, וספק לי את תשוקותיי התרבותיות.

    לגביי סינגלמן, אתה חייב להודות שיש משהו במה שאמרה הבחורה מעליי על הפרסומת הארוכה לבושם. חה !

    :mrgreen:

  3. ראיתי את "קו היופי" לפני שלוש שנים כששודרה בלופ בערוץ חינוכית 23 וזו בהחלט סדרה מעולה. ואני בכלל סטרייט! הפסקול של "השעות" הוא בהחלט מצוין רק שפיליפ גלאס גנב אותו מעצמו מהפסקול שכתב לסרט הדוקו של ארול מוריס "הקו הכחול הדק". זה אותה מוזיקה בדיוק.

  4. ז'ניה הגיב:

    עכשיו ראיתי את הפרק הראשון של קו היופי – נפלא. תודה על ההמלצה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s