גאים להציג

הפסטיבל הבינלאומי ה-5 לקולנוע הומו-לסבי יפתח במהלך החודש הבא (22-26.6 בסינמטק ת"א). מצד אחד מדובר במאורע משמח למדי, מצד שני הוא תמיד נופל על חג הספר העברי (גלגולו הנוכחי של שבוע הספר), מה שאומר שבמקום לשזוף עיניים במערכות יחסים חד-מניות, איאלץ לצפות בשוחרי ספרות מדוכן בן ארבע צלעות. לאלו מכם שמעולם לא עבדו בחנות ספרים בחודש יוני, אוכל לספר כי לבקש חופשה במהלך חג הספר זה קצת כמו לבקש מביבי היתרי בניה בזמן ביקור של ג'ו ביידן – לא דבר בלתי אפשרי, אך בהחלט פעולה שגוררת השלכות.

אני מוכרח להודות שבניגוד לשנים קודמות, סקירה מהירה של התוכניה העלתה כי הפעם ישנם פחות סרטים שמעוררים את סקרנותי. עם זאת, בחינה מדוקדקת יותר מגלה כמה הקרנות ששווה לשם אליהן לב:

1. פאנטום (פורטוגל, 2000)

במאי הקולנוע הפורטוגלי, ז’ואו פדרו רודרגיז, הוא אחד האורחים המרכזיים שיגיעו לפסטיבל. מדובר בבמאי בעל יצירות קוויריות נועזות למדי באפלוליותן, מיניותן ודמויותיהן האקסצנטריות.

פאנטום, סרט הביכורים של רודריגז משנת 2000, מספר על הומו צעיר העובד בפינוי אשפה, שיוצא למסעות ליליים בהם הוא מוצא פורקן ליצריו המיניים והפרוורטיים (לבישת תחתונים קרועים של אדם זר מתוך פח אשפה לדוגמא), כשלאט לאט נדמה כי הוא משיל את מאפיניו האנושיים ומתמסר לאינסטינקטים החייתיים שבו עד שהוא מזכיר יותר כלב מאשר אדם.

הסרט מתרחש ברובו בלילה, הוא ממעט בדיאלוגים ומכיל סצנות מיניות מפורשות לחלוטין שהצפיה בהן בקולנוע מלא אנשים זרים עשויה להרגיש מאוד מוזרה (אם כי מעניינת). ריקרדו מנסס, המככב בתפקיד הראשי, עושה עבודה מרשימה בתפקיד תובעני במיוחד, ומציג את הטרנספורמציה הזו באופן אמין, אקספרסיבי ומעורר השתאות. מה חבל שזהו הסרט היחידי שעשה בקריירה המבטיחה שלו. אם יהיה סשן שאלות תשובות עם הבמאי, שווה לשאול אותו על זה.

of.png

עם סרטו השני של רודריגז, "אודט" (שאגב, לא יוקרן בפסטיבל), כבר הייתה לי בעיה. היה לי קשה עם הדמות הראשית המטורפת שבו וההתנהגות הנואשת, הביזארית, העצובה והחולנית שלה. הוא מספר על בחור שאיבד את בן זוגו בתאונת דרכים הפוגש כעבור זמן מה בחורה הטוענת כי ברחמה מצוי תינוק של חברו המת. גם בסרט הזה לא חסרים עירום פרונטלי, אפלה, איטיות, טרנספורמציה ובתי קברות. אישית, לא הצלחתי להתחבר אליו ברמה הרגשית, על אף הכאב של כל הדמויות וההומור המשונה השזור בו, נותרתי מרוחק ולא לגמרי מרותק.

את "למות כמו גבר", סרטו האחרון מ- 2009, שיוקרן אף הוא בפסטיבל, עדיין לא ראיתי, אך אם בכל זאת יצא לי לתפוס אותו, אני מצפה לחוויה לא קלה. מדובר בסרט שהוא למעלה משעתיים העוסק בתקופה קשה בחייה של כוכבת מועדון גייז שנתקפת במחלה קטלנית המונעת ממנה לעבור ניתוח לשינוי מין, כשבמקביל בן זוגה מפתח נטיות התאבדותיות ובנה המנוכר שב במפתיע לחייה.

אם אתם רוצים משהו לא שגרתי / נוסחתי, שווה לכם לבדוק אותו.

2. שמש זועמת, שמיים זועמים (מקסיקו, 2009)

בפסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי לפני שלוש שנים, תפסתי הקרנה של "שמים שבורים", שביים ג'וליאן הרננדדז. הסרט הזה הותיר בי רושם עז, אעפ"י שאני לא בטוח שכל האחרים צלחו אותו. הוא תיאר מערכת יחסים בין שני בנים צעירים, זוג מאוהב ופוטוגני שחייהם הרומנטיים מתערערים בעקבות כניסתו של גבר מסתורי לחייהם. הסרט היה נטול דיאלוגים לחלוטין, עם המון מבטים, מחוות ומיניוּת, כשהסיפור פשוט אומנם אך טעון בעוצמה של טרגדיה יוונית, בעיקר הודות לצילום המרהיב והחושני של אלחנדרו קנטו שהעניק לו נפח בלתי מבוטל.

בפעם הבאה שתפסתי את "שמים שבורים" היה זה בחופשה עם חברים במלון בים המלח, ובטלוויזיה קטנה העוצמה שלו מתעמעמת. אי לכך, שווה יהיה לראות את יצירתו הנוכחית של הרננדדז "שמש זועמת, שמיים זועמים" על המסך הגדול של הסינמטק. גם כאן הוא משתמש בכישוריו של קנטו על מנת לתאר את סיפור אהבתם האפי (באורך של פאקינג שלוש שעות! – מאוד מומלץ ללכת להשתין לפני זה), של ריו וקיירי, הנודד מרחובותיה של מכסיקו סיטי למדבר הפתוח. בתוכניה כתוב ש"מדובר ביצירה קולנועית ניסיונית ולא שגרתית הדורשת סבלנות ומיועדת לחובבי הקולנוע האומנותי". אני בהחלט נוטה להאמין לה.

3. חייה ומותה של כנופיית פורנו (סרביה, 2009)

עדיין לא ראיתי, אך עפ"י השמועות, את הסרט הזה סביר להניח שלא ניתן יהיה לתפוס בהרבה מקומות. מדובר ביצירה סנסציונית, בוטה, מטרידה, אלימה ומינית במיוחד המתארת את קורותיו של מופע תיאטרון פורנוגראפי חי הנודד בשטחים הכפריים והשמרניים בסרביה. נשמע אחר ושונה, ועם כל הזימזומים שהסרט הזה מעורר שווה יהיה לראות על מה כל המהומה.

4. סרטים נוספים ששווים אזכור ועושים רושם מעניין:

* "יפאן יפאן" של ליאור שמריז הוא סרט ישראלי מסקרן מאוד על צעיר שעובד בחנות מתנות וחוסך את כל כספו למען נסיעה ליפן. על הדרך הוא לומד יפנית, מתמכר לפורנו יפני, ו"חווה את תענוגות העיר הגדולה".

* "פעמון רוח חרישי" של קית האנג, מספר על שני צירי זמן את סיפור אהבתם של מהגר סיני בהונג-קונג ונוכל שווייצרי צעיר על רקע פסקול אלטרנטיבי.

* "החדר של ליאו", המגיע מאורוגוואי, מאת הבמאי אנריקה בוציציו, מספר על בחור צעיר בשם ליאו המתלבט בקשר לזהותו המינית ומנסה לשחזר את רגשותיו כלפי חברה ללימודים בה היה מאוהב בבית הספר היסודי. יש לי תחושה טובה לגביו.

* "הסירנות של המאה העשרים ושלוש", סרט פולחן קווירי / לסבי של ג’ניפר מ. קורט המוגדר כ"סיפור פיות מדע בדיוני סאטירי המתרחש במאה העשרים ושלוש לאחר שמשטר פאשיסטי מוציא מחוץ לחוק קוסמטיקה ודוגמנות", נשמע פשוט נהדר! תמיד טענתי שסיפורים קוויריים יכולים להשתלב נפלא עם מדע בדיוני והנה, סוף סוף מישהו מקשיב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על גאים להציג

  1. שירה הגיב:

    'החדר של ליאו' ו'חייה ומותה של כנופיית פורנו' נשמעים מעניינים.

    אבל אני עדיין מחפשת סרט שיתפוס אותי כמו 'עור מסתורי'… ):

  2. פינגבאק: בן לוקח בן (5) | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s