אבות, בנים וזקַנים

j1.png

אני מודה, לא ראיתי עדיין את "גרינברג" (אם כי אני בהחלט מתכוון לשזוף בו את עיני בקרוב), אך עצם עליית סרט חדש של נוח באומבך לאקרנים, נותן לי תירוץ מצויין לי לחזור ולפשפש קצת בסרטיו הקודמים, "בועטים וצורחים" (1995), "חיים בין השורות" (2005), "מרגו בחתונה" (2007), ואפילו "עמוק במים" (שביים אומנם ווס אנדרסון אך נכתב בשיתוף עם באומבך).

אחת הסיבות העיקריות שאני אוהב את סרטיו (ובייחוד את "חיים בין השורות" ו"מרגו בחתונה") היא כי ניתן לחוש שיש בהם מידה רבה של אמת. לא מזמן למשל, ראיתי את "מרגו בחתונה" עם כמה חברים ואחד מהם העיר באמצע הסרט שאמריקה נראית בו נורא מכוערת. אכן, קשה לומר שהסרטים שלו מיופייפים. הדמויות שלו מלאות בפגמים אנושיים, אינטלקטואלים דפוקים רגשית שמסוגלים לסדר לעצמם את המציאות באמצעות כתיבת סיפורים בעוד חייהם האישיים מצויים במשבר ומתפזרים לכל עבר. יש בסרטיו תחושת דכדוך נעימה, פסימיות שהיא בו זמנית עוקצת וכובשת, שלא לדבר על היכולת שלו להוציא את המיטב מהשחקנים עמם הוא עובד.

יתר על כן, קשה לזהות את השחקנים הראשיים בסרטיו, לאו דווקא בשל השינוי הפיזי שהם עוברים אלא דווקא משום שהם נבלעים בתוך דמויות מורכבות שלאנשים לא קל לחבב. דמויות מגובשות (באומבך למיטב הבנתי, לא מאפשר לשחקניו לחרוג מהטקסט הכתוב) שנוצרו מתוך ראיה מאוד מסויימת, שעפ"י הסיפורים האישיים בהן הן משתתפות עושה רושם כי קיים בהן מימד אוטוביוגרפי לא מבוטל.

באופן אישי, אני אוהב את הדמויות הללו דווקא בשל היותן לא מושלמות (אני גם חושב שקיים כאן משהו שהוא מעבר לסרטים עצמם שמתמזג עם ההערכה העצומה שלי לשחקנים שמצליחים לגלם דמויות כל כך דפוקות רגשית בצורה כל כך מדהימה. ניקול קידמן עשתה בעיני ב"מרגו בחתונה" את אחד התפקידים הכי טובים בקריירה שלה, בסרט שלא הפסקתי למלמל לעצמי בראש עד כמה שהיא גדולה בו). נוסף על כן, אני גם מאוד אוהב סיפורים על סופרים, כתיבה ויחסים משפחתיים, מה שלא היה חסר בסרטיו עד כה.

ובכל זאת, אם יש דמות בחייו האמיתיים שהשפיעה על יצירתו של נוח באומבך, היא ככל הנראה אביו ג'ונתן.

ב"בועטים וצורחים", סרט הביכורים שלו מ- 95', המגולל את חייהם האבודים של סטודנטים שסיימו קולג' ונותרו תלויים באוויר, מגלם אביו של נוח פרופסור בסדנת כתיבה, כשבמהלך הסרט אחד מספריו האמיתיים (Babble), נח לו על אחד השולחנות.

 j2.png

ב"חיים בין השורות", מגלם ג'ף דניאלס (שדומה שתי טיפות דיו לאביו האמיתי), את ברנרד, סופר מוערך שתהילתו מאחוריו, העובר משבר גירושים מאישתו (סופרת מתחילה) ומנסה לשמור על קשר עם ילדיו. הסיפור מועבר דרך עיניהם של שני הילדים, הנקשרים כל אחד להורה אחר, ומתמודדים עם המצב החדש כל אחד בדרכו.

ברנרד הוא אינטלקטואל ומרצה לכתיבה שמצד אחד אוהב את ילדיו, מסרב לקבל את הרעיון כי נישואיו הסתיימו ומנסה לזכות באישתו בחזרה, אך מצד שני הוא גם דמות קטנונית, נרקסיסטית, יהירה ומניפולטיבית. למרות שביקורות מסוימות חשבו שהוא מוצג בצורה לא מחמיאה בלשון המעטה (כולל הוא עצמו), לטעמי מדובר בדמות אנושית מאוד, לעיתים מעט מעוררת רחמים, שחשתי כלפיה סימפטיה.

בכל אופן, ברור שיש כאן לא מעט משקעים בכל הנוגע ליחסי אב ובנו, ונותר רק לנחש עד כמה הם נושקים למציאות.

j3.png

ב- Life Aquatic with Steve Zissou, שנכתב בשיתוף עם ווס אנדרסון, מגלם ביל מארי (אף הוא מזוקן), ימאי רב מוניטין, המצלם סרטי תעודה ומתחקה אחר כריש שהרג את אחד מחבריו לספינה. בשלב מוקדם בסרט הוא מגלה כי ייתכן והוא אב לילד שמעולם לא הכיר. הילד, שכבר הפך לבחור צעיר שנראה כמו אוון ווילסון, מצטרף למסע במהלכו הוא מנסה לפתח קשר עם אביו האקסצנטרי.

j4.png

במציאות, ג'ונתן באומבך, נולד בברוקלין, ניו-יורק, 1933. לאחר שהתגרש 3 פעמים, התחתן עם אישתו הרביעית, אנט גרנט, בשנת 2004. הוא בעל דוקטורט באנגלית וספרות אמריקנית ואב לארבעה ילדים. פרט לביקורות קולנוע, רומנים וקבצי סיפורים קצרים שפירסם, הוא ייסד בשנת 1973 יחד עם פיטר ספילברג את ה"פיקשן קולקטיב" (שהפכה ב- 1988 ל- FC2) – הוצאה שיתופית שהוקמה ללא מטרות רווח, המנוהלת ע"י הסופרים עצמם ומאפשרת להם שליטה מלאה על יצירותיהם. היא ממומנת ע"י מספר אוניברסיטאות וממנים פרטיים, ומיועדת לפרסום כתיבה אקספרימנטלית, אוונגרדית ופוסטמודרנית בהווייתה. ההוצאה קיימת עד היום והוציאה מאז היווסדה לא פחות מ- 180 כותרים.

j5.png

עפ"י ביקורות שניתן לקרוא ברשת (והן לא רבות במיוחד), נראה כי באומבך הוא כותב נסיוני, מעניין ומוערך המוכר בעיקר ליודעי דבר. היות ובמהלך הקריירה הארוכה שלו שחרר לא מעט יצירות (אף אחת מהן לא תורגמה לעברית, אגב), לא אסקור כאן את כולן, אך אציין חמישה ספרים מרכזיים, שעשו עלי רושם מעניין עפ"י תקצירים וקטעים שניתן לקרוא מתוכם ברשת (לחיצה על הקישור תוביל אתכם לקטע מתוך הספר):

(Reruns (1974: בין הרומנים האהובים ביותר על באומבך עצמו, מגולל סיוט קומי של קולנוען עגמומי הנאלץ לדמיין מחדש את עברו, ולהקרינו במשך 33 לילות. מדובר בספר קצר יחסית ודחוס ללא עלילה של ממש, היוצר מעין תחושה חלומית הנובעת מהמיזוג שבין קולנוע לאומנות הסיפור, תוך שהוא שואב השפעות מתרבות הפופ, טלוויזיה וספרות.

(Babble (1976: ספר קומי המורכב מ"סיפורי תינוקות" שנכתבו במהלך שנות ה- 70, ועוסק בין השאר בחיי משפחה, שמרטפות, משחקים, חטא ועונש, סקס ומוות, אבות ובנים, גיבורי על ועוד, ומשלב אלמנטים של חלומות זיכרונות ופנטזיה.

(Chez Charlotte and Emily (1979: אדם בשם פרנסיס ד. שוחה בחוף ציבורי ונסחף ממנו הרחק מעבר למעמקים. הוא אינו טובע, אלא מוצא עצמו במפרץ ממנו הוא מחולץ הודות לשתי נשים מסתוריות בשם שרלוט ואמלי. פרנסיס נוטש את חייו הקודמים, את אישתו ובתו המתבגרת ונסחף אל סדרה של הרפתקאות אלימות, מיניות וחלומיות. דמיינו לעצמכם כי באותו זמן, אדם בשם ג'ושוע קוורץ מספר לאשתו ג'נביב את סיפור הרפתקאותיו של פרנסיס במסגרת יחסים שאין בהם כל אמצעי תקשורת אחר, כשהסיפור הוא למעשה הדבר היחידי השומר על הקשר ביניהם. דמיינו לעצמכם שבנקודה כלשהי, ג'נביב מתחילה לספר סיפור משלה…

(Seven Wives (1994: במטרה לגלות אילו מ- 7 הנשים שנישא להן במהלך חייו רצתה במותו, מתחיל ג'ק לשחזר את עברו על מנת לחקור את מערכות היחסים הללו, שנוצרו מתוך שאיפה למצוא את הזיווג המושלם. תוך כדי הוא מתאר את רדיפתו אחר החלום האמריקאי החל מעבודתו כנהג מונית, שחקן, תסריטאי, שחקן פורנו ויזם ועד לעבודתו כמפיק הוליוודי.

(D-Tours (1998: ערפדים, מרגלים, רוצחים סדרתיים, פאם פאטאל, עולמות זרים, קופי ענק ומדענים מטורפים הן חלק מן הדמויות הנקלעות להרפתקאותיו של מקס, אשר איבד את זכרונו ומנסה למצוא את דרכו חזרה למלון בו ממתינה אהובתו הגוססת.

***

בדומה לבנו, באומבך הסופר חקר אף הוא את הקשר שבין אבות ובנים בספרו מ- 82', My Father More or Less, בו הוא מתאר את יחסיהם של סופר שהפך לתסריטאי עם בנו בן ה- 18; וכן בקובץ הסיפורים מ- 2005, On the Way to My Father's Funeral, הנפתח בסיפור על מערכת יחסים בעייתית בין צייר מפורסם לבנו, במאי קולנוע צעיר.

***

ביקורת על ספרו B, באתר הוויליג' ווייס.

***

אם תרצו לקרוא שלושה סיפורים מלאים שלו, מתוך הספר (Life & Times of Major Fiction (1987, ניתן למצוא אותם במסגרת "Google Books", המאפשר לראות מספר מסוים של עמודים סרוקים מספרים שהועלו לרשת.

***

כעת ברשותכם, אלך לגדל לעצמי קצת זקן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפורים קצרים, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן, קולנוע אינדי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אבות, בנים וזקַנים

  1. גזרגמדי הגיב:

    פשוט מתה על הבחור הזה ! לא מבינה למה אני לא גורסת פופקורן בקולי קולות ברגע זה בהקרנה של גרינברג בקולנוע. למה באמת ?!!!!!!!!!

    מה אתה אומר, נלך מחר ?

  2. freak הגיב:

    אני לא רואה סיבה שלא 😉

  3. פינגבאק: טרילוגיית הסופרים של ג’ף דניאלס | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

  4. פינגבאק: עזרא בדרך | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s