בארבי

מה הקשר בין ג'יימס ג'ויס, בטי רוקוואי ודיוויד קרוננברג? / מדוע שתיית קפה בזמן כתיבת ביקורת אינה מומלצת? ומהו אפקט הוואו? / כל זאת ועוד בביקורת הטלוויזיה על שתי העונות של Dollhouse

doll1.png

"האם שקעתי בשינה?"

"רק לכמה פרקים".

                 ( -צופה ממוצע ב"דולהאוס")

 

הביקורת נפתחת בוידוי במהלכו חושף המחבר את תחושותיו לגבי סיום הסדרה

אם להודות על האמת (ולא בפעם הראשונה בבלוג הזה), כשעלו כתוביות הסיום בפרק האחרון והנוראי שסגר את העונה השניה והאחרונה של "בית הבובות" של ג'וס ווידון, לא בדיוק ייבבתי מתחת לכר. ניתן לומר שאפילו החנקתי פיהוק. למעשה, הייתי כל-כך משועמם עד שהלכתי לצבוע את החתול שלי בוורוד ולתרגם משפטים אקראיים מתוך פינגנס וויק (בהנחה כמובן שהיה לי חתול וספר של ג'יימס ג'ויס, אם להודות על האמת).

***

תקציר עלילת הסדרה (כפי שמופיע באתר האוזן השלישית): מדובר בבני אנוש רובוטיים משהו, בשם "אקטיבס" – תוצר של חברת דולהאוס שמוחקת זיכרונות ומטעינה בני אדם מגוייסים (לעיתים חטופים) בזיכרונות חדשים. הרובוטים האנושיים הללו מסופקים לכל דורש בעל ממון לצרכים שונים ומשונים, ועם סיום המשימה, נמחק הזיכרון והאקטיב מוטען בזיכרון חדש… אבל אסור לשכוח שלפני הרובוטיזציה, היה כל אקטיב בן אנוש רגיל, עם רגשות וכאבים. במרכז הסדרה דמותה של אקו הקטלנית, אקטיבית המגולמת ע"י אלייזה דושקו (המרוץ לאתמול).

***

הביקורת ממשיכה בהסבר קצר על סלידתו הקלה של הכותב מאלייזה דושקו

תהרגו אותי אם אני מבין מה לעזאזל מוצא ג'וס ווידון פעם אחר פעם בשחקנית העגלגלתית הזו (אם לצטט את בטי רוקוואי)? קודם זה התחיל בבאפי, שם דווקא חיבבתיה מאוד (אך לא יותר משרהל'ה, כמובן), המשיך בבית הבובות, ועפ"י השמועות, ידו של אלוהי סדרות הטלוויזיה עדיין נטויה.

גם אם נתעלם לרגע מהנטיה המוזרה של הבחורה הזו לגלם דמויות עם שמות מופרכים יותר משלה (פיית', טרו, אקו, קרוליין), במקרה שלהלן על דמותה להיות מרוקנת מהבעה במהלך חלקים מסויימים בסדרה (והפרצוף הבוקי של דושקו על שלל עפעופיו בהחלט עומד יפה במשימה, אם כי מדובר במחזה מעצבן למדי לצפיה), הבעיה מתחילה כשבשאר הזמן עליה להחליק אל תוך מגוון רחב של ישויות בעלות תכונות משתנות (שם היא חוגגת עם מניירות הסטת השיער שלה, מבטי הכאב ראש שנראים כמו בנאדם שצופה בסרט תלת-מימד בלי משקפיים, שפת הגוף המתלהבת – כשהיא משחקת פרחות, שפת הגוף המתלהבת יותר – כשהיא משחקת פרחות קשורות לכיסא). אני לא אומר שכל הסצנות בהשתתפותה הן כאלה – למזלנו, ישנם מקרים בהם היא צריכה לרוץ ולבעוט באנשים, ואת זה יאמר לזכותה, היא יודעת לעשות מצוין.

הביקורת יוצאת להפסקת קפה, ממנה ישוב הכותב כשהוא עמוס תובנות.

doll2.png

הביקורת מגלה שיש לה כאב בטן, לאחר שמסתבר כי לכותב יש רגישות ללקטוז.

הביקורת מדברת בשבחם של דמויות המשנה

במחשבה שניה, אני לא בטוח שאני רוצה לדבר בשבחו של אף אחד. איכשהו אני מוצא שגם דמויות המשנה – בין אם מדובר בשוטר חסר הכריזמה, במנהלת המתקן שנראית רוב הזמן כאילו בלעה מטאטא או בטכנאי המעבדה שעולה על העצבים עוד לפני שהוא מופיע על המסך – עיצבנו אותי בשלב זה או אחר של הסדרה. מצד שני, לחלקם היו גם כמה הופעות לא רעות (הבחור שמגלם את ויקטור, ו… הבחור שמגלם את ויקטור. טוב נו, גם לדמותו של טופר ברינק, טכנאי המעבדה הנויירוטי היו כמה פאנצ'ים מוצלחים במיוחד ולקראת סוף הסדרה אפילו מתחילים לחבב אותו).

אך מעל כולם ניצב ללא ספק אלן טודיק, המגלם את דמותו של אלפא. דמות מטורפת ופרועה (שלא לומר רצחנית), שלפחות לפרק אחד או שניים יוצרת את "אפקט הוואו" (אפקט נדיר למדי במחוזות הסדרה). אבל זהו סתמתי, שלא אהרוס.

בראשית ברא ווידון את הבאפי ואת הסאמרס

כשחושבים על זה, הרעיון לקחת בני אדם אטרקטיביים, להחדיר בהם תכונות אופי שונות ולתפעל אותם כדי להרוויח כסף ולשטות באנשים זה לא כזה דבר חדש. קוראים לזה בימוי. אך בניגוד לסדרת העבר המפוארת שלו, הפעם מתקשה רון האבארד הטלוויזיוני לסחוף אחריו כבעבר. לא רק שלסדרה לוקח זמן להתניע, הם גם מתהדרת לעיתים בסיפורים משעממים, דמויות סתומות ואטומות ומידה מסוימת של חוסר היגיון. מצד שני, ישנן גם שאלות בנושא מוסר, צדק, אחריות, חברה וטכנולוגיה העולות ממנה. כמו למשל, מהו האדם? האם הוא רק אוסף של תכונות, או שמא קיים בו משהו מעבר, משהו נוסף שמבדיל אותו ממתכות נעות על שתיים בלבן חלבי שניתן לראות ביותר מידי סרטי מדע בדיוני עם וויל סמית'?

הביקורת מגיעה אל סופה, אך לא שוכחת לצ'פר במדבקות סמיילי את הפרקים המצטיינים

מבלי לגלות יותר מידי, אציין בקצרה כי פרק 11 בעונה הראשונה הוא מה שהסדרה הזו הייתה צריכה להיות – משוחקת כמו שצריך, מפתיעה ומשעשעת במידה (על הרבע הראשון שלו אומנם הייתי מוותר אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים).

פרק 10 בעונה השניה הוא פשוט תענוג, מהסיבה הפשוטה שהוא מושפע יתר על המידה מ"אקזיסטנז" של דיוויד קרוננברג (מה שאף פעם לא יכול להיות רע). הוא מתרחש במעין מרחב תודעתי משותף, מה שככל הנראה השפיע גם על הצופים שחלקו רגע אינטימי מטאפיזי, כי בזמן הצפייה בפרק יכלתי לשמוע אלפי קולות בראשי שואלים: וואט-דה-פאק, איפה הייתם עד עכשיו? וזה לא שאני סכיזופרן או משהו.

אפילוג מרושע ואורית פוקס

doll3.png

אז נכון, זו לא סוגה עילית כמו רוקדים עם כוכבים, או שעשועון אינטלגנטי עם אנשים שמנסים לעבור דרך צורות טטריס וגם אין כאן אנשים שצוחקים מהבדיחות של עצמם, אבל כמו כל דבר טוב מחו"ל שאנו נהנים לחרב, גם דברים שהם לא-ממש-רעים-אבל-גם-רחוקים-מלהשביע-רצון ניתן להרוס בכיף.

על מנת לעזור למלהקים, העתידים לגבש את הקאסט של בית-הבובות הישראלי (שתהפוך וודאי ל"דרמה" יומית עם תפאורה מקרטון), גיבשתי עבורם את ההצעה הבאה:

פול, השוטר האמיץ והעציץ, יגולם ע"י אלברט אילוז כך שסוף סוף נוכל לראות קצת שיער מדובלל על חזה של שומר חוק; השכנה הבשלנית והדשנה של פול תשוחק ע"י שרית וינו-אלעד; את ויקטור יגלם כמובן יודה לוי (פשוט כי אין דבר כזה "דרמה" יומית בלי יודה, זה חלק מהקריטריונים); סיירה האקזוטית תהפוך וודאי ל"שירה" ותשוחק ברכות אך בנחישות ע"י עדי הימלבלוי; תפקיד מנהלת בית-הבובות הקרירה אך האלגנטית יאוייש ע"י קרן מור; טופר הפטפטן שמאוהב בעצמו ילבש את צורתו של משה פרסטר; אלפא הוא בלי שום ספק אסי דיין; ובתפקיד הראשי, בטח ניחשתם, אורית פוקס! הרי מי לדעתכם מתאימה יותר לגלם דמות של בובה אנושית בגרסא הישראלית לדולהאוס אם לא האישה שחיה את התפקיד?

האם שקעתי בשינה? לא נראה לי!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על בארבי

  1. גזרגמדי הגיב:

    אחלה פוסט,אבל לא עושה חשק להוריד את כל הסדרה ולשקוע במרתונים אל תוך הלילה. אאלץ לסמוך על המילה האמינה שלך ולפסוח על הסדרה הזו,נכון לעכשיו.

    אם תשתה את החלב הגאוני שלי, לא יהיו לך שום בעיות בבטן !

  2. endlessblink הגיב:

    בהחלט לא עושה חשק:)
    אין, ג'וס ווידון צריך לשכנע אותי מחדש למה לעזאזל לראות משהו שהוא עשה. מבחינתי אחרי באפי נגמרה לו אבקת הקסמים שמאפשרת לו להעיר לחיים פלאיים סדרות עם בסיס עלילתי משונה. חוץ מבאפי, אחת מסדרות השאטנז המעוררות הערצה, לא מצליח יותר לבחור מבחינתי.

  3. עמרי פירר הגיב:

    [תגובה מאוחרת]
    האמת, אני חושב שלסדרה היה המון פוטנציאל.

    אבל אולי בתור סדרת סרטים.

    הרמה הקולנועית של הפרקים Epitaph One וEpitaph Two
    וכן גם האפוקליפטיות שלהם ביחס לשאר פרקי הסדרה מבחינה עלילתית ומבחינת ציר הזמן של התרחשותה היא דבר אדיר ללא ספק.

    חבל שביטלו את הסדרה, אני דווקא כן יכלתי לסבול אותה – בייחוד שהיא הייתה 13 פרקים לעונה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s