טאו לין

tl01.jpg

בימים האחרונים פיתחתי אובססיה קלה לטאו לין (Tao Lin).

מדובר בסופר/משורר/בלוגר אמריקאי צעיר (בן 26 בסך הכל!), ממוצא טייוואני, המתגורר כיום בברוקלין, ניו-יורק. על אף גילו הצעיר, הספיק לין לפרסם קובץ שירה בשם "אתה מעט יותר שמח ממני" (2006), אסופת סיפורים קצרים בשם "מיטה" (2007) ורומן שיצא במקביל אליו העונה לשם הקליט: Eeeee Eee Eeee. בשנת 2008 פירסם קובץ שירה נוסף הנקרא "טיפול התנהגותי-קוגנטיבי" ונובלה מעוררת מחלוקת בשם "גניבה מחנות אמריקן אפרל" שיצא בשנה שעברה. הרומן הבא שלו עתיד לראות אור במהלך השנה הנוכחית (ב-7 לספטמבר ליתר דיוק) ויקרא בפשטות "ריצ'רד ייטס".

tl02.png

אז מה משך אותי כל כך בטאו לין?

קודם כל, תפס אותי שמו של מקבץ הסיפורים הקצרים שפירסם ברשת, במסגרת אתר Bear Parade (המאגד מקבצי פרוזה ושירה של יוצרים מבטיחים נוספים):

Today The Sky is Blue and White with Bright Blue Spots and a Small Pale Moon and I Will Destroy Our Relationship Today – זאת כותרת!! אני מת על כותרות ארוכות ומוזרות ("יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה", "אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך", "עירומה על גב סוס במונגוליה" וכד').

אני גם אוהב ספרים שקוראים להם "ג'ק", אבל זו לא הנקודה.

הקובץ כולל חמישה עשר סיפורים (עם שמות כמו "סרטן" או "סנדי הקנדי! אתה לעולם לא תקרא את הסיפור הזה! להתראות!") וניתן לקרוא את כולו כאן.

למי מכם שמתעצל לעבד את סגנונו החסכוני של לין לשפת הקודש, הרי לכם הקצרצר הבא.

————————————————————————————————————————————

דולפינים

מאת טאו לין

כשהייתי בן ארבע יצאתי עם אחי לשייט תענוגות בברמודה.

אחי היה זקן. הוא היה בן עשרים וחמש.

יום אחד במהלך השייט היינו על הסיפון העליון.

"איפה ההורים שלי?" אמרתי. "אמורים להיות לי אימא ואבא".

אחי בהה בי במשך זמן רב מאוד.

הוא הרים אותי וזרק אותי לאוקיינוס.

לא צרחתי. חשבתי שזה בטח נורמלי להיזרק מספינת תענוגות.

גידלו אותי דולפינים.

15 שנים מאוחר יותר מצאתי את אחי באמריקה. החטפתי לו אגרוף בפרצוף והוא התעוור.

לא היה דם.

נשארתי לראות מה הוא יעשה.

"זה בכלל הוגן?", הוא אמר כעבור זמן מה. "גידלו אותך דולפינים, אבל עכשיו אני אפילו לא יכול לנוע בעולם הזה בחופשיות, שבו צבעים וצורות והבעות פנים הן כל כך חשובות – קריטיות, למען האמת".

"נהניתי לגדול עם דולפינים", אמרתי.

הוא ניגש לעברי כשזרועותיו שלוחות לפנים.

התחבקנו. הרגשתי שאני עומד לבכות והוא התחיל לחנוק אותי. "אני לא יכול לראות", הוא אמר. גיששתי מאחורי ותפסתי סכין שהיה על שולחן ודקרתי אותו בתוך הלב.

לקחתי את הגוויה שלו וצללתי אל תוך האוקיינוס. מאחר וגידלו אותי דולפינים יכלתי לנשום מתחת למים ולצלול מאוד עמוק מבלי שראותיי יתפקעו.

צללתי לקרקעית האוקיינוס השקט. תקעתי את הגוויה של אחי בתוך בקיע צר בשקע מריאנה.

בהיתי בגוויה שלו.

הוא השתחרר והחל לצוף וכריש אכל אותו.

"כריש", אמרתי. "בוא לכאן". דיברתי בשפה שהדולפינים לימדו אותי.

"כריש לבן נהדר", אמרתי. "בוא תאכל לי את הראש".

שחיתי לעברו ואחזתי בפיו והרגשתי את שיניו.

הכריש היה מעוצבן. הוא שמר את פיו סגור והסתובב ללכת. הרגשתי עייף.

————————————————————————————————————————————

מוזר, נכון? וגם מדליק.

לטאו יש קטע עם חיות (דובי פנדה ואוגרים ליתר דיוק), וניתן לשם לב אליהן גם במקבץ השירה שפורסם אף הוא ב- Bear Parade, תחת השם: This Emotion Was A Little E-Book (שכולל את השירים: "נדפקתי אם אני באמת חושב שכל בני האנוש הם חארות נוראיים" ו"יש לי הערכה עצמית גבוהה וזה גורם לי לבהות"), בשיר ההיסטרי (שהוא ככל הנראה קרא בשלמותו): I Went Fishing With My Family When I Was Five, וכמו כן בספרו Eeeee Eee Eeee, שמשלב בתוכו בין היתר: דוב שכותב ספר, דוב שהורס את מכוניתו של המספר, דוב שנכנס בשון פן, שליח של דומינוס פיצה, וכאמור דולפינים אוגרים וחיות אחרות.

מיותר לציין שאני מת לקרוא את "איייי איי אייי" (שפורסם כמו רוב ספריו, בהוצאה קטנה ואיכותית בשם מלוויל האוס), רק שלא בטוח שניתן בכלל למצוא את ספריו בארץ…

בינתיים ניתן להתרשם מהופעתו האפתית העציצית והמשעשעת (במתכוון ככל הנראה), בעודו מקריא כמה משיריו המרירים-מתוקים בקטע הבא:

איזה בחור לבבי!

סיפורים מתוך הספר מיטה לקריאה ברשת: Sasquatch, Love Is A Thing On Sale For More Money Than There Exists, Leftover Crack In Red Hook 

קטע מתוך Eeeee Eee Eeee ניתן לקרוא כאן.

7 עמודים ראשונים מתוך ספר השירה Cognitive-Behavioral Therapy, תוכלו לקרוא כאן

נוסף על כן, ישנו ספר שכתב טאו לין יחד עם אלן קנדי בשם: היקיקומורי (תופעה מרתקת בפני עצמה, דרך אגב), המורכב מ- 99 מכתבים קצרצרים, אותו ניתן לקרוא כאן.

tl03.jpg

השימוש בחיות, סוריאליזם והעובדה שהבחור מלוכסן עיניים, גררו השוואות להרוקי מורקמי, ומחמאות מפיגורות כמו מייקל סטייפ ומירנדה ג'ולי. מצד שני, לין חוטף גם קיטונות של ביקורת ארסית ברחבי הרשת החובטת בכישוריו ככותב, המתאר למשל את חייו המשועממים, העצלים והריקניים של סופר ניו-יורקי צעיר, בפרוזה השואבת לא מעט השראה מאופן הכתיבה באינטרנט (כמו צ'אטים לדוגמא), כפי שעשה בספרו האחרון: Shoplifting from American Apparel (שקטע מתוכו ניתן לקרוא כאן).

אחד הגורמים לתחושות הטעונות כלפיו, טמון בכך שטאו לין הוא בחור מאוד פעיל ברשת: יש לו בלוג מעניין (heheheheheheheeheheheehehe, שנקרא בעבר "קורא של ספרים מדכאים"), טוויטר פעיל, אתר שהוא עורך, וכמו כן כתביו מתפרסמים בשלל מגזינים מקוונים כמו: דה סטריינג'ר, פואט פאונדיישן, נרב ועוד. בשל נוכחותו, חשיפתו ותחושת הקירבה המיידית שהוא מייצר בקרב הגולשים, אני מניח שקוראים ושאר היפסטרים מרגישים שהם יכולים לומר לו הכל, כמו למשל שהכתיבה שלו מחורבנת, ואז עוד לבקש ממנו שישלח להם חומרים מרשימים שלו בחינם… (דוגמא נוספת לכך היא ביקורת וידאו של איזה שמוק מתלהב אחד באמזון על SFAA שמצחיק לראות).

ריצ'רד ייטס

טאו לין זכה לפרסום מסויים ב- 2008, כאשר יצא ברשת עם הצעה למכור אחוזים מרווחיו העתידיים של ספר שעדיין לא כתב, עבור השקעה של 2000$ מכל מי שיסכים לכך – כסף שיעזור לו להתקיים ולהשקיע את שלל מרצו בכתיבת רומן בדירתו הרעועה והכה רומנטית במתכונת האמן העני, במקום לבזבז את זמנו בעבודות מזדמנות אחרות. מסתבר שאנשים אשכרה הסכימו להמר וכך נבחרו ששה מאושרים (ביניהם הוריו). דרך מעניינת לעשות כסף, כשחושבים על זה.

tl04.jpg

עלילת ספרו העתידי (הקרויה על שמו של הסופר האמריקני המוערך שכתב בין השאר את "חלון פנורמי") לא לגמרי ידועה, אך אם אתם בכל זאת סקרנים, תוכלו לקרוא את סשן השאלות והתשובות שערך טאו לין עם גולשים מזדמנים.

בינתיים קשה להאמין שיתרגמו אותו לעברית, אלא אם כן הרשרוש סביבו יהפוך לבאזז שאי אפשר יהיה להתעלם.

בכל אופן, אני ממש לא הולך להרוס את מערכת היחסים שלנו היום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה סיפורים קצרים, ספרות היא רכילות, ספרות פולחן. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על טאו לין

  1. גזרגמדי הגיב:

    אישיות משעשעת ומושכת הטאו הזה. כעת אגש לקרוא מעט מסיפוריו השפויים,בעת שאהיה עירומה על גב סוס במונגוליה.

  2. מזוקניבליסט הגיב:

    הגעתי לכמה סיפורים שלו פעם דרך האתר של מירנדה ג'ולי. אם לא יצא לך עדיין לההכיר את החומרים שלה, אני ממליץ – מתקשר טוב לטאו לין, דייויד פוסטר וואלס ושאר הממולצים פה באתר

  3. freak הגיב:

    מצחיק שאתה מזכיר אותה – בדיוק אתמול קראתי סיפור קצר וחביב שלה בשם: עשינו אהבה ב- 2003, על נערה שבגיל העשרה הזדיינה עם צל ולאחר שעזב אותה כתבה על זה ספר, וכשזה לא יצא לאור הפכה להיות סייעת חינוך מיוחד ופגשה בו בדמות נער קשה תפיסה בשם סטיב (!). היו שם כמה קטעים טובים והיא הזכירה לי קצת את קלי לינק בסגנון (למרות שקלי לינק מוצלחת יותר בעיני, לפחות בהשוואה לסיפור הזה), וכן אני בהחלט צריך לקרוא עוד סיפורים שלה…
    לפני כשנתיים ראיתי גם את סרטה "אני אתה וכל השאר" שהיה מאוד יפה בעיני.

  4. פינגבאק: ריצ’רד ייטס / טאו לין | פְריק – מגזין אלטרנטיבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s