אהבת סיאם / Love Of Siam

מי אמר שתאילנדים יודעים רק להקפיץ רצועות עוף במחבת ולעשות פאנלים? המלוכסנים החביבים הללו יודעים גם לעשות אחלה קולנוע, ו- Love Of Siam של צ'וּקיאט סאקוויראקוֹל היא ראיה חותכת לכך.

table.jpg

אפתח בווידוי קטן: עד היום מעולם לא ביקרתי בתאילנד. שאנטי באנטי, עיסויים מוזרים ומופעי גוגו מעולם לא משכו אותי. הספיקה לי החוויה שבקריאת "פלטפורמה" של מישל וולבק. אם כבר, אני נמשך יותר לאסתטיקה הנקיה של יפן על מבניה המסורתיים וקרירותה הטכנולוגית, או לנשגבותה הירקרקה, הקרחונית והפלאית של איסלנד. נו, מה לעשות, יש מקומות שאני מעדיף לבקר בהם עם מזגן, שלט או סימניה. לפיכך, מעבר להיותו של הסרט "אהבת סיאם" מתוק ומרגש, הוא גם הקפיץ אותי על הדרך לבנגקוק (ולכיכר סיאם היקרה), ועל כן תודתי נתונה ליוצריו.

Love Of Siam, סרטו התאילנדי של צ'וּקיאט סאקוויראקוֹל מ- 2007, שווק במכוון כדרמת נעורים רומנטית, רק שכחו לציין שהרומנטיקה בסיפור היא בין שני בנים: מיו וטונג הם שני ילדים למשפחות אמידות, המוצאים עצמם מתגוררים בשכנות זה מול זה. יום אחד יוצאת אחותו של טונג לטיול עם חברים ולא שבה. אב המשפחה, ברנש צחקן וסימפטי בדרך כלל, הופך שבר כלי בעקבות היעלמותה המיסתורית של ביתו ומתמכר לטיפה המרה. מאחר ובית המשפחה ספוג זכרונות כואבים, מחליטה המשפחה לעבור דירה במטרה לפתוח בחיים חדשים. השניים נפרדים וכל אחד ממשיך בדרכו. כמה שנים מאוחר יותר, מיו הוא סולן להקת בנים מתחילה בשם "אוגסט בנד", וטונג גדל להיות נער צעיר מקובל אך מדוכדך, עם הבעה קלה של עצב נסוכה תמידית על פניו. באחד הימים, מצטלבים נתיביהם של השניים, ומה שהתחיל כחברות מבטיחה בילדותם, מתפתח עם הזמן לקשר עמוק של הבנה, תמיכה ואהבה.

siam-poster.png

גרסת הסרט בה צפיתי היא ה- Director's Cut, שאורכה כ- 170 דקות. אין לי מושג איך נראית הגרסא הקצרה יותר של הסרט שהועלתה בבתי הקולנוע, אך גרסת הבמאי עושה רק טוב להתפתחות העלילה. ראשית, תהליך ההתקרבות בין שתי הדמויות נעשה בצורה מעניינת ויפה: על אף שמיו מוצג בסרט כנער עדין, רגיש ומאוהב, טונג הוא בחור סטרייט לחלוטין עם חברה יפה ומעצבנת. בניגוד ללא מעט סרטים אחרים, כאן ההתאהבות שלהם נובעת מתוך חברות אמיתית שמציעה נחמה, כי בעוד חברתו של טונג אטומה כמו קטשופ חדש שלא הסירו ממנו את המכסה, האהבה שמיו מרעיף עליו (בשירים שהוא כותב, ביחס שלו), מעניקה לטונג מפלט מהחיים המרירים שהתגבשו סביבו, כך שהדרמה המשפחתית היא לא סיפור נוסף הנועד להעשיר את הסרט כי אם חלק מן הזרעים המעודדים את סיפור האהבה לצמוח.

פרט לכימיה הנהדרת שבין מיו (וויטְוויסְט הירַניאַווּנְקוֹל – נסו להגיד את זה פעמיים), וטונג (מריו מאוּרֵר), שאר השחקנים עושים עבודה לא רעה כלל ובייחוד הדמות המגלמת את האם, המנסה לשמור על התא המשפחתי השברירי, ומרגישה כמו סירה הנחבטת פעם אחר פעם ברוח המציאות. האב אומנם לוקה לעיתים באובר אקטינג אבל לא ברמת הזאב רווח ב"טיפת מזל" לפחות.

על אף שקלישאות הקולנוע הקווירי לא פוסחות גם על הסרט הזה – שכנתו האובססיבית של מיו מאוהבת בו נואשות מבלי לדעת שהעניין שלו בבנות מקביל לרמת העניין שלו בספורט או הצעד שיוזמת האם בהיוודע לה על הרומן של בנה (ומה גם שיחסית לסרט רומנטי גאה, ההתקמצנות שלו בסצנות רומנטיות היא די מבאסת, למרות שהאחת שהסרט מוביל אליה היא יפהיפיה) – התפתחותו המקורית בכל הנוגע לגזרת הבת הנעלמת, והתיבול שלו בהומור וברגעים קטנים ומצחיקים עם איכויות של אנימה מבדרת (כולל הלהקה הסכרינית של מיו), מחליקים אותם ויוצרים סרט מקסים ומהנה עם קיטשיות גילטי פלז'רית אינסופית.

אך לא הכל ורוד. אם יש משהו שהוציא אותי מדעתי בסרט זה ללא ספק הסוף שלו (זה והעובדה שבשלב מסוים התבלבלתי בין כמה בנות המופיעות בו..). הרגשתי כאילו מעכו לי את הלב בידיים חשופות, הטיחו אותו ברצפה ועברו עליו עם מכבש בטון. פעמיים. זה לא כיף במיוחד כשיוצר מעביר את הצופים שלו התעללות רגשית, והסיום של הסרט הזה הוא כל כך מרתיח, עד שנשארתי בוהה בתקרה משך דקות ארוכות והצטערתי שאין לי איזה שק איגרוף בהישג יד להוציא עליו את תסכולי.

ועדיין נשאלת השאלה, האם זה הוגן ל"הוליך שולל" קהל שבא לראות סרט נעורים רומנטי סטנדרטי ומקבל במקום סיפור אהבה בין שני זכרים? סאקוויראקוֹל טען כי הדבר נעשה במטרה למשוך קהל רחב יותר לקולנוע, היות והוא לא מיועד או מדבר רק על דמויות גאות. לזכותו יאמר שהסרט אכן ניחן בגישה הנותנת לצופה את המרחב לבחור במה להאמין בכל הנוגע לחלק מדמויותיו, ובכך שחזותן החיצונית מתעתעת בשיקוף פנימיותן, עברן או רגשותיהן. אותי אישית הצעד הזה מאוד עצבן כששמעתי עליו כי פירשתי אותו כניסיון להתכחש ללגיטימציה באהבה של מיו וטונג. כיום, אני קצת פחות כועס מתוך מחשבה שאולי דווקא השלת התוויות מסרטים כאלה יכולה לגרוף אליו אנשים ש, אממממ, לא היו צופים בו אחרת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גאווה ודעה - קולנוע קווירי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אהבת סיאם / Love Of Siam

  1. אביעד הגיב:

    גם בעיניים שורפות מכאב, לאור קריאה ממושכת, עליי רק לומר: יופי של בלוג!

    אנא, התחדש!

  2. freak הגיב:

    Well, תודה רבה אביעד!
    אנצל את ההזדמנות להחמיא לך בחזרה על ה"אייפוד רעב" (המופיע בבלוגרול). ללא ספק, אחד מבלוגי המוסיקה החביבים עלי ברשת 😆

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s