שִם לי בצל – שמונת הנבחרים (03/02/2010)

השבוע החלטתי לקצץ בכמות הבצלצלים. אומנם יצאו לאחרונה לא מעט כותרים, אך רק 8 מהם נמצאו ראויים להיכלל ברשימה. אז נכון, יצא דן בראון חדש והרלן קובן הפציע בעטיפה זרחנית נוספת, אבל הם לא באמת מעניינים אף אחד, ולמרות שהרשימה מכילה שני רומנים שביקרו בחנויות הספרים לפני מיליון שנה בערך, תמיד נחמד לשמוע נקישה של אורח מוכר בדלת, רצוי בחליפה חדשה וריח דפוס רענן. מתחילים.

8. Blackout / Connie Willis

שתהיה בריאה האישה הזאת. וויליס כבר בת למעלה משישים, והיד שלה כותבת 500 עמוד כאילו היא מעבירה דף בעיתון. "בלאק אאוט" הוא רומן חדש של גברת מדע בדיוני (שהביאה לעולם את "יום הדין" ו"מעבר"), המספר על אוקספורד בשנת 2060, בה נסיעות בזמן הן דבר שבשיגרה עבור היסטוריונים אשר נשלחים במסגרת משימות שונות אל אירועי מפתח בעבר (מלחמת האזרחים בארה"ב, מרכז הסחר העולמי וכו'). מייקל, מרופ ופולי מתכוננים כל אחד לנסוע לאירוע אחר (פרל הרבור, יום הניצחון, הבליץ בלונדון), אך כשהמעבדה מבטלת לפתע את המשימות ומשנה לכולם את לוחות הזמנים, הם מוצאים עצמם בעיצומה של מלחמת העולם השניה, ומגלים כי כלל הברזל האומר כי שום היסטוריון לא יכול לשנות את העבר, עלול להישבר.

אומנם מעט כבדבד ולא לגמרי סקסי (מה גם שהוא עוד לא בדיוק יצא לחנויות) אך עדיין שווה הצצה.

a-dark-matter.jpg

A Dark Matter / Peter Straub .7

את ספר האימה-מיסתורין-על טבעי של פיטר שטראוב, מר X, קראתי לפני שנים מעטות וזכור לי שהוא היה מצוין. לפיכך שווה לנסות ולבדוק את A Dark Matter (עסק שחור?), בו הוא מגולל סיפור של אדם הכותב ספר במטרה לפענח אירוע מחריד שנכח בו בשנות ה- 60 ושינה את חייו כמו גם את חייהם של שאר המשתתפים בו. האירוע כלל, ככל הנראה, גופה, טקס פולחני וגורו מסוכן ורב עוצמה. כמו בספרים של סטיבן קינג, גם אצל שטראוב מתמודדים הגיבורים מול רוע איום אימתני ומאיים. בּוּ!

6. הלב / אדמונדו דה אמיצ'יס

הרבה לפני יומנו של חנון היה יומן אחר. הוא אומנם לא כלל ציורים, אבל סדרה שגרמה לי לייבב-בדמעות-של-נערה-שהחבר-שלה-נטש-אותה-רגע-לפני-הנשף הייתה גם הייתה. האמת שלא ידעתי שהסיפור של מרקו הוא רק חלק מספר גדול יותר, אז מזל שהוציאו שוב את יומנו של אנריקו בוטיני מ- 1888, בו הוא מתאר את עולמו במהלך שנת לימודים אחת בביה"ס יסודי.

5. סוף שבוע אחד / ברנהארד שלינק

מישהי שדיסקסתי איתה לאחרונה על החדש של שלינק, טוענת שהבנאדם נמצא במשבר זהות מתמשך. בכלל, גם עם "ארץ פרומה" של קראכט, נדמה שהשאלות והביקורת שיש לדור השני של הגרמנים, שנולדו לאחר המלחמה, כלפי מולדתם ועמם ממשיכים לכונן (וטוב שכך). לאחר "נער קריאה" ו"הדרך הביתה", שלינק מביא אותה בסיפור על אסיר הזוכה בחנינה מפתיעה לאחר 20 שנה בכלא. במטרה לחגוג את שחרורו, מארגנת אחותו מפגש עם מכריו הוותיקים. אותם אנשים, שהסיאוב הבורגני הפך מנת חלקם, נאלצים עד מהרה להתמודד עם עברם, על כל חלומותיהם, שקריהם ו(סביר להניח גם) מעשיהם.

4. האורח המסתורי / גרגואר בוייה

לא, לא מדובר בספין של האח הגדול כי אם בספרון המגולל את העלילה הבאה: "סיפורם האמיתי של בקבוק בורדו, יצירת אמנות עכשווית שנויה במחלוקת והערה תמימה לכאורה בארוחת ערב מאפשרים לאדם לפתור את תעלומת עזיבתו ע"י אישה, לחקור איך הספרות מעצבת אותנו ומעניקה משמעות לחיינו, להתנתק משברון הלב שלו ומתלותו בחולצות גולף וגם – למרבה ההפתעה – להתאהב מחדש." כמובן שהשתדלתי להדגיש את החלקים המעניינים אבל קשה להתעלם מכך שהכל נשמע מעניין מאוד, בייחוד הקטע עם חולצות הגולף. לפחות הוא לא התרוצץ ברחבי הספר עם של – זה כבר באמת היה הופך אותו לקורבן אופנה.

3. מתנת המספרים / יוקו אוגווה

אני שונא מתמטיקה. לא רק כי אני גרוע במספרים, אני פשוט חושש שסיפורת המתארת אותם רק תגזול את זמני ותותיר אותי מתבוסס בטמטומי, ולמרות ש"מתנת המספרים" הוא לא כינוי לצ'ק ממפעל הפיס, הרומן של היפנית הזו נשמע כמו משהו שניתן להנות ממנו, גם אם לא קוראים לך מקס כהן: מתמטיקאי שעבר תאונה מאבד את זיכרונו. למעשה הוא מסוגל לזכור רק את מה שאירע בשמונים הדקות האחרונות וכן מה שאירע בחייו עד התאונה (כולל משוואות מתמטיות סבוכות). סוכנת בית צעירה, מלווה בבנה בן העשר, נשלחת לעבוד בביתו ומפתחת עימו קשר חברי עמוק המאגד את שלושתם באמצעות האהבה למתמטיקה וכדור בסיס. העניין הוא, שבכל פגישה עליה להציג את עצמה מחדש…

nab.jpg

2. פרמקון / דירק ויטנבורן

סאטירות על החברה האמריקאית אני מוכן לבלוע תמיד, כל שכן כשמדובר בספר המתאר את תופעת ההתמכרות של השמנמנים עם הקציצה לכדורים: בראשית שנות ה- 50, מדען ממציא תרופה המבטיחה אושר. בהתחלה העסק נראה מבטיח. בהמשך, אחד המשתמשים בה מסתובב ברחובות ומתחיל לרצוח אנשים. השפעת המאורעות המצערים שפקדו את הניסוי יתוארו באמצעות בנו של המדען, דרכו נוכל לצחוק בשמחה על כל התרופות, הפסיכיאטריה והחברה האמריקאית כולה. חה. הכותב מסתבר, היה בעברו מכור לסמים ותסריטאי בסאטרדיי נייט לייב. מסתבר שזה הולך יחד.

1. ייאוש / ולדימיר נבוקוב

באחד הימים מתהלך לו יצרן שוקולד על גבעה, בעודו שורף זמן לקראת פגישה כלשהי, ומוצא אדם הדומה לו שתי טיפות מים. מה יעשה כעת? ירצח אותו כמובן, תוך שהוא מביים את מותו! שילוב של עלילת מתח עם קומדיה שחורה באווירה לצית מ- 1936 של סופר רוסי מבטיח (לפחות אז) נשמע טוב יותר ממתכון לעוגת שכבות של קרין גורן. אחרי 20 שנה של היעלמות מהמדפים ורגע לפני שהרומן הלא גמור שלו ( "המקור של לאורה" ) רואה אור, אני מתקשה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה סופר רוסי שעובד ע"י סטנלי קובריק עשה לי חשק לפונדו במקס ברנר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שִם לי בצל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s