איזון מופלא

מחברת המוות, או: איך התאהבתי בקניצ'י

אפשר לומר שאני די מאוהב ביפנים. קשה להצביע על כך במדויק אבל יש בהם מן קסם כזה.

בתקופת הצבא הכרתי בחור צהבהב שהיה מכור לחלוטין למנגה ואנימה. היה לו אוסף בלתי נתפס של קומיקסים יפניים ומרצ'נדייז, מה שגרם לי להתעניין רבות בכל העסק. בכל מהלך שירותי הצבאי, יצא לי ולחבריי למדים להשלים שעות רבות של צפיה לילית בסדרות כמו: נארוטו, פול מטאל אלכימיסט, מידורי נו היבי, וויטץ' האנטר רובין, אלפן לייד, הייבנה רנמי, רסאפון, אף.אל.סי.אל, גרביטיישן (את זה בעצם ראיתי לבד..), ועוד ועוד. את חלקן ראינו באופן עקבי, כמה מהן צלחנו רק ברמת הפיילוט, אך עד כמה שכל העסק היה חביב, לא הצלחתי למצוא סדרה שבאמת תרתק אותי, כל שכן מנגה שבאמת היה לי שווה להשקיע בה כסף (עם זאת, מיטב כספי הלך דווקא לכיוון קומיקסים אמריקאים מתוחכמים יותר ופחות, ומאוחר יותר לכיוון האלטרנטיבי של הז'אנר עם אוגדנים כמו "אמריקן ספלנדור", "בלאק הול", ודניאל קלוזים למיניהם).

kenichi-matsuyama.png 

עם זאת, מנגה שדווקא כן קניתי היא "מחברת המוות". הסיפור שלה נשמע לי מסקרן ואני זוכר שקראתי את הכרך הראשון בשקיקה, אך על אף שנהניתי בטירוף, אני מניח שמשיקולים כלכליים לא המשכתי לרכוש את שאר הסדרה (ג'ובניקים לא מרוויחים כל כך הרבה, אחרי הכל). לא מזמן יצא לי לראות את סרט הלייב אקשן הראשון מ- 2006, שמבוסס על המנגה והוא היה מאכזב למדי. למי שלא מכיר את הסיפור, מדובר בנער בשם לייט, המבחין יום אחד במחברת שחורה מוטלת על הקרקע. כשהוא מרים את המחברת וקורא, הוא מגלה להפתעתו כי ע"י כתיבת שמו של כל בן אנוש בה (במידה והוא מכיר את פניו וכן עוד מספר חוקים שהולכים ומתגלים בהמשך), יוכל להביא למותו של אותו אדם מהתקף לב אלא אם כן ציין סיבת מוות אחרת. אותה מחברת נזרקה אל כדור הארץ ע"י שיניגאמי (אל מוות) למטרת שעשוע, וככל שמתקדמת העלילה, נאלץ לייט להתמודד עם שאלות מוסריות בנוגע לחיים ומוות, חוק, צדק והסמכות להוציאם אל הפועל. את לבטיו מלווה היצור שהפיל את המחברת, אשר מציע לו בין השאר הצעות מפתות ומשחיתות.

אני לא יודע מה הולך בהמשך הקומיקס, אבל בסרט לייט מתחיל לעלות על העצבים בערך חצי שעה מרגע פתיחתו, השיניגאמי נראה ממוחשב יותר מהכיסא של סטיבן הוקינג, והעלילה מתקדמת בקצב איטי יותר מהמוח של המנחה ב"מצלצלים". היחידי שמצליח להציל את הסרט הזה משממון הוא L – דמות מסתורית, בעלת חיבה מוגזמת לממתקים ואייליינרים שחורים, שמטרתה להילחם בלייט (שכן אף אחד אינו יודע מי הוא זה שגורם לכל הרוצחים והפושעים ביפן למות מהתקף לב) ולהביא לחשיפתו בציבור. השחקן שמגלם את L בסרט הוא קניצ'י מאטסויאמה והוא כל כך יפה שבא למות. ואכן, התעלפתי לרגע וכשקמתי לחיים התעוררתי קצת מאוהב.

מאותו רגע, שאר הסרט כבר לא באמת שינה הרבה, והעיקר הוא שקניצ'י מופיע בעוד שני סרטי המשך (שעדיין לא ראיתי), והעובדה שעם מעט יותר תקציב, קצת פחות לייט, והרבה יותר קצב הסרט הזה יכול היה להיות הרבה יותר טוב, מתגמדת לעומתו.

יער נורווגי – הסרט, או: איך מצאתי את עצמי חולם על פסטה 

באיחור אופנתי של כמה חודשים, גיליתי שהבמאי הוויאטנמי טראן אן הונג ("ניחוח הפאפיה הירוקה", "סודות של אמצע הקיץ"), סיים לא מכבר לצלם עיבוד לספרו המפורסם של הרוקי מורקאמי "יער נורווגי". הספר עצמו מספר על משולש אהבים בין סטודנט צעיר לשתי בנות שונות באישיותן, ועל אף שעוד לא קראתי את הספר, זה משמח אותי מאוד, מכמה סיבות:

– אני אוהב את מורקאמי ואת הרעיונות המוטרפים שלו שנעים על קו התפר שבין מציאות ומה שמעבר לה. למרבה ההפתעה, על אף היבול הפורה של הברנש, למעט סרט זניח המתבסס על סיפור קצר שלו בשם: "כל ילדי האלוהים רוקדים" (מתוך "ריקוד האדמה"), לא נעשו אדפטציות נוספות לספריו. עד כה יצא לי לקרוא את "אחרי החשיכה", "ריקוד האדמה" ו"קורות הציפור המכאנית" שבסתר ליבי דמיינתי לעצמי את הגרסא הקולנועית שאביים לו תוך שאני מחפש אחר זוויות מתאימות לצילום הכנת פסטה. אולי מכיוון שספר כמו הציפור המכאנית הוא כל כך מורכב, עם כמה חלקים מהותיים בלתי ויזואליים בעליל, הוחלט ללכת על משהו יותר נגיש, אינטימי ומלנכולי (לפחות עפ"י התמונות) וקצת פחות עמוס שלו – כמו יער נורווגי.

– זו השלישיה המרכזית שמרכיבה את הקאסט (נאוקו מצד ימין, מידורי משמאל):

norwegian-wood-movie-cast.png 

וכפי שניתן להבחין, מלבד שתי הבנות החמודות, ניצב לו קניצ'י מאטסויאמה (בתפקיד טורו) כמו ממתק טופי עם פוני מפונפן. הסרט עצמו מתעתד לראות אור ביפן בסוף שנת 2010, מה שמוביל אותנו לנושא הבא וסוגר המעגל שלי – העיבוד הקולנועי לגאנטס.

גאנטס, או: מה לעזאזל עושה כדור באולינג שחור באמצע חדר מלא אנשים מתים?

למרבה ההפתעה, בין סדרות האנימה הרבות שאותו בחור צהבהב ועתיר נמשים טרח להכיר לי, בלטה לה סדרה שהעלילה שלה (בעזרת רענון קל מהרשת) נשארה לי תקועה בראש עד היום (טוב, זה לא שעברו איזה עשרים שנה מאז, ובכל זאת), על אף שצפיתי רק בכמה קטעים מתוכה.

 gz.png

מדובר בסדרה בה חבורה של אנשים מוצאים עצמם, לאחר המוות, בחדר עם כדור שחור גדול במרכזו השולח אותם למשימות. המשימות עצמן כופות עליהם לבצע מעשים מחרידים (יותר מחרידים מהישרדות!), ומי שמסרב לקחת חלק במשימות נאלץ להתמודד עם השלכות קשות. למיטב הבנתי, הסדרה (או לפחות המנגה), מאוד פרובוקטיבית וכוללת שצף קצף של אקשן, אלימות וחמוקיים מתנפנפים.

המשעשע בכל העניין הוא שהסדרה מעובדת בימים אלו ממש לשני סרטי לייב אקשן, ואת אחת הדמויות המרכזיות מגלם (גם הפעם), הבחור היפני החביב מלמעלה! עכשיו, זה לא שאני איזו ילדה מתלהבת בת 12, על אף שמהפוסט הזה ברור שאני כן, אבל כל הצטרפות המקרים הזו והשילוב שבין חוויות, זיכרונות ואהבות משנות קיומי האחרונות, מובילים אותי לחשוב שאולי אני חי בעולם מאוזן אחרי הכל, ואם זו לא בשורה משמחת, אני לא יודע מה כן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה קולנוע יפני. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s