עוֹרוֹת בוהקים, עיר גדוֹלה

אחרי שמיטב העיתונים ואחרון הבלוגרים מרחו את הדיו הוירטואלי שלהם בשירבוט בהול על מנת להספיק ולסכם את העשור האחרון, כולם פשוט טרחו לציין את המובן מאליו, ושיחקו פינג פונג עם כל כדורי הפרוזאק שהרגיעו את מכורי הטלוויזיה האיכותית בשנה האחרונה (עמוק באדמה, אבודים, מד מן, דקסטר, הסמויה, הסופראנוס, המשרד ורוק 30), אך התעלמו משום מה מהאקסטזי הכי ממריץ של העשור האחרון בתחום סדרות הנוער, שהן לא לגמרי לבני נוער.

"סקינס". אין, פשוט אין על "סקינס".

skins-01.jpg

הסדרה היחידה שבאמת הצליחה להביא בעיטה לפרצופן של סדרות הנוער הנושנות עם הישירות, הבוטות והסטייל העדכני שלה בעשור האחרון. לא פלא שהיא באה מבריטניה. בניגוד לאמריקאים השמרנים, ב"סקינס" אין לכם סיכוי לפגוש דמות השותה עצמה לדעת במערכה הראשונה, ועד לכותרות הסיום מספיקה לכרוע מעל מזח מזדמן תוך שהיא מיללת בדמעות באוזני חברתה, ומקיאה לסירוגין את ארוחת הצהריים שבלסה בפרק הקודם. אם כבר מישהו מקיא בה, אז הוא לפחות מקיא על מישהו אחר (רצוי ברגע אינטימי). כי ככה זה בחיים. חרא של אדם אחד עלול להפוך לסירחון של אדם אחר.

כמו כל סדרת נעורים טובה, "סקינס" עוסקת בחבורת בני נוער מתוסבכים שחושבים בעיקר על סקס, מסיבות, סמים ואלכוהול. אך בעוד בסדרות נעורים אחרות בעיקר מדברים עליהם, ב"סקינס" גם עושים הרבה מהם (או לפחות יותר מבדרך כלל). עם זאת, למרות כל הפרובוקטיביות שהסדרה אינה בוחלת בה, כל זה אינו אלא תפאורת רקע נוצצת, קונפטי המתפזר על שלל בעיות וקונפליקטים המעסיקים לא מעט מתבגרים בימינו: משפחות מפורקות (נושא שמופיע בכל כך הרבה סדרות וסרטים בריטיים עד שנדמה כי העובדה שאנשים עדיין מתחתנים בבריטניה היא בגדר נס!), הגשמה עצמית, זהות מינית, דת, אנורקסיה, אובדן, בדידות, אהבה וחברות.

בבריטניה, כמו גם בארץ, הסתיימה לה העונה השלישית והבעייתית של הסדרה, ולמעשה, כיוון שהקאסט בעונה האחרונה, כמו גם קווי העלילה, שונו לחלוטין משתי העונות הראשונות, אני גם נוטה להתייחס אליהן כאל שתי סדרות שונות.

רכילות

אחד הדברים הבולטים ביותר בסדרה הוא פס הקול שלה. לא זכורה לי סדרה שהשימוש שלה במוסיקה אלטרנטיבית, עדכנית ורעננה היה כל כך תדיר ומוצלח: MGMT, Yeah Yeah Yeahs, Grizzly Bear, Sparklehorse, Bon Iver, Deerhunter, ועוד ועוד. למעשה, מרוב שימוש בכל כך הרבה שירים נוצרה בעיה בכל הנוגע לעלות היקרה של הזכויות כך שה- DVD שיצא בארה"ב סורס ושוחרר עם מוסיקה שונה. בהקשר הזה, ראוי לציין את השירות הנהדר שעשתה הסדרה לבת' דיטו ולהקתה The Gossip (ולהיפך), עם השיר Standing In The Way Of Control שליווה את הקידמונים המצויינים לסדרה, ובכך הרחיב את מעגל התודעה ללהקה הכיפית הזאת.

skins-02.pngגלריית הדמויות של העונה הראשונה מונעת ע"י שלישיה מרכזית: טוני (ניקולס הולט המהמם), הנער הבריטי החתיך, החכם והכישרוני עם החברה הכוסית ועדת החברים המכרכרת סביבו; סיד (אולי הדמות הטובה ביותר בסדרה), שנראה רוב הזמן מבואס מהתחת עם מראה החגב הסטלני שלו, חברו הטוב ביותר של טוני, ומישל, שהיא מושא אהבתו של סיד ובה בעת חברתו הנבגדת ללא סוף של טוני; שלושת החברים הללו מהווים את מרכז הכובד העלילתי, אך סקינס בנויה כך שבכל פרק היא מתמקדת בדמות אחרת, וכך אנו נחשפים גם לחייהם האישיים של נער סטלן, נערה הסובלת מאנורקסיה, מוסיקאית צעירה החולמת להשתחרר ממרותו של אביה הנוקשה ונער מוסלמי משופם (שיהפוך מאוחר יותר לכוכב נער החידות ממומבי) הנאלץ להתעמת עם אמונתו בעוד חברו הטוב ביותר הוא הומוסקסואל מוצהר.

אחד הדברים הכי יפים בעונה הראשונה, זו מערכת היחסים שמתפתחת בין טוני למקסי, הנער ההומו ההורס. באחד הפרקים הטובים בסדרה, נוסעת כל הכיתה לרוסיה, על מנת לחוות שיעור היסטוריה ממקור ראשון. מלבד היותו פרק נורא מבדר (אעפ"י שיש לי הרגשה שכמה רוסים לא יאהבו אותו, בעיקר משום שהוא מוציא אותם לא מוסריים, אלימים, שתיינים ועם דרך מאוד מקורית לייצור דבק), הוא גם מציג תהליך התנסות של נער סטרייט באקט חד מיני. אני מאמין שהפתיחות הזאת של טוני, (שמתייחס בכלל לנעורים כמו נסיעה קצרה ברכבת הרים בה הוא רוצה להסתחרר עד כמה שאפשר), והיחס האוהד של כלל החבורה כלפי מקסי, מוססה לא מעט הומופוביוּת בקרב בנים בריטיים בכך שנתנה לזה לגיטימציה, וסדרה שעשוייה לעורר שינוי חיובי בקרב צופיה (ולא באופן דידקטי), זו סדרה טובה בעיני.

עם זאת, אף עפ"י שנראה כי כולם מתהוללים בלי הכרה ומשוחררים קליל מאחריות, נדמה כי מי שמסתחרר מהר מידי, סופו לעוף מהקרון, ולמעשה, למרות שהסדרה נראית מאוד מתירנית יש בה פן מוסרי לא מבוטל שפוגע מעט בעיני בדימוי החתרני שלה.

העונה עצמה מסתיימת בסצינה יפהפייה ומרגשת, ובכך מסכמת 9 פרקים צבעוניים ותוססים, עם המון הומור שעובד מצויין.

סופה מתקרבת

אם העונה הראשונה עסקה בצד המואר של החיים, העונה השניה כבר רצינית יותר, ומתעסקת בין היתר בשיקום, מוות ואובדן. כמתבקש מעונה כזו, כזהו גם הפרומו המפעים שבישר על בואה. על רקע צלילי המהומיו של תום יורק, מוצגות הדמויות, מלנכוליות, כואבות ובודדות, במסיבה אפלה וייצרית מלאה זוגות מעורטלים, בבניין מתפרק עם תקרה מתקלפת ואורות מתפוצצים, כשבחוץ סופת שלגים קרה ובוהקת. מדובר, לא פחות, באחד הפרומואים הכי טובים, סקסיים, עצובים ויפים שראיתי לסדרה כלשהי בעשור האחרון.

season-2.jpg

כעת, מוסט הפוקוס מדמותו של טוני לכיוונו של סיד, וגם מקסי, שבעונה הראשונה היה דמות שולית בסך הכל, מקבל הרבה יותר זמן מסך, במהלכו נוצרת תחושה חזקה שהיוצרים משחקים עם הציפיות של הצופים בכל הנוגע לדינמיקה ולהתפתחות היחסים בינו לבין טוני בסצנות המשותפות שלהם, בהתחשב במה שקרה ביניהם בעונה הקודמת.

העונה הזו, אעפ"י שאינה מושלמת (הדמות של סקטש לרוב ממש מעצבנת), מכילה כמה פרקים מצויינים שגולת הכותרת היא הפרק השלישי, במהלכו עובר סיד חוויה שלא תותיר אף עין יבשה, ומספק בכך את אחד הרגעים הכי מטלטלים של הסדרה עצמה ושל סדרה בכלל בעשור האחרון. גם הפרק בו טוני הולך להירשם לקולג', מרשים במיוחד באווירה החלומית שהוא מעביר. ניתן לציין כי על אף העגמומיות הקלה העלולה להתפרש מכך, הסדרה אינה מאבדת את חוש ההומור הקורע שלה (כולל לא מעט הומור שחור).

מסיבות שלא אספיילר, מגיעה הסדרה בסוף העונה לנקודה בה עלילתית אי אפשר להמשיך וללוות את החבורה בשלל הרפתקאותיה, ולדעתי, הסדרה הייתה צריכה להסתיים כאן ולקעקע את הרושם החזק שיצרה. אבל אז הגיעה העונה השלישית.

תסמונת האלבום השני

כמו מתמודדים חוזרים באודישנים של "כוכב נולד", לפעמים צריך לדעת מתי להפסיק.

אז נכון, הסטייל עדיין מעודכן, המוסיקה עדיין לוהטת, אבל נראה כי היוצרים לקחו את כל מה שעבד טוב בעונות הקודמות ופשוט הקצינו את זה לרמות מגוחכות שהפכו את הסדרה הזו לקרקס.

החוט המקשר בין "שתי הסדרות", זו אפי – אחותו המתוסבכת והאפתית של טוני. אם בעונה הקודמת היא קיבלה פרק מוצלח משלה, אך בשאר הזמן הופיעה בחטף, הפעם היא הפאם פטאל המסתורית שכולם מאוהבים בה, וכולם הכוונה היא לשלושת הגברים המרכיבים את החבורה הנוכחית: קוּק, רב שגל חסר טאקט שיזיין גם את אימא שלכם אחרי שתי בירות (ואחרי שמתרגלים לטוני הסטייליסט, הווייט טראשיות של קוק היא בלתי נסבלת, למעט הרגעים בהם הוא מתגלה כאדם אנושי כשהוא מסיר את הקליפה ההרסנית שהיא האישיות הקולנית שלו); פרדי, הבחור הטוב והשקול שנהנה לעשן במחסן ונראה כמו דמות מנגה עם הפוני המושלם שלו והנון שלנטיות הסקייטרית שהוא מפגין; וג'יי.ג'יי, נער רגיש עם שיער מדובלל ובעיה נפשית שגורמת לו בין היתר לומר את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, דמות שהיא מעיקה בהתחלה, אך מעוררת אהדה בייחוד בפרק המוקדש לה, שהוא בעיני הפרק הטוב ביותר של העונה.

נוסף לחבורת האחוקים הזו, ישנו סיפור אהבה לסבי, זוג אחיות תאומות בלתי נסבלות (האחת קולנית בהמה, השניה שקטה וצרודה), ונער שמגיע מאפריקה שבמקרה שלו החליטו לוותר על כל היגיון בסיסי, כפי שתוכלו לראות במהלך העונה.

season-3.png

על אף כמה רגעים חינניים שיש בה, הרצון הכי חזק שהיא מעוררת זה לתת ליוצרים שלה מכות רצח: אם בעונה הראשונה, הייתה מידה של רגישות ומורכבות בכל הנוגע לתא המשפחתי, בעונה הזו החליטו לחרב לכולם את החיים: האחת חיה עם אימא היפית שלא מפסיקה להזדיין עם זרים, השני חי עם אביו ואחותו השרלילה, ההוא האבא שלו שיכור שעזב את הבית, וההיא יש לה אימא שגורמת לסטפפורד ווייפס להיראות כמו עובדות סוציאליות רגשניות.

גם בפן ההומוריסטי: קטעים משעשעים עם מבוגרים לא מתפקדים ומורות מבולבלות, הפכו לבדיחות פלוצים-תחת-קקי-פיפי. בעולם של סקינס 3, כ-ל המבוגרים לא מתפקדים, עד שלא ברור מי מביניהם אמור להיות בן נוער חסר מחויבות ומי מביניהם המבוגר האחראי (שזו אמירה מעניינת שההורים הם גם סוג של בני נוער חסרי ביטחון, עם אותן בעיות, אשר לא הצליחו להגשים את חלומותיהם – רק שהיא מבוצעת רע וחסרת כל חן).

והחלק הכי גרוע הוא שרוב הדמויות מעצבנות – ההחלטות שהן עושות, ההתנהגות שלהן, ויותר מזה: הן לא מעניינות. הסיפור הלסבי לדוגמא, הוא כל כך מעייף ומשעמם, והמשולש המרכזי שנוצר בין אפי-קוק-פרדי הוא כמו אוננות שאתה יודע מה יגיע בסופה. הכל צפוי, ואפילו משומש (מישהו אמר מאפיונר צעצוע מטורף?).

סוף

כותרת המשנה הזו מתייחסת למאמר, כי הסדרה ממשיכה לעונה רביעית בהמשך ישיר לעלילות העונה הקודמת. למרות שמבחינתי מדובר בטעות, כולי תקווה שמישהו שם יתעשת וישפר את הרושם שהותירה העונה השלישית (צעד ראשון: להיפטר מהתאומות!), ואף על פי כן, אם עדיין לא הבנתם, "סקינס" זו סדרה שאתם חייבים לראות, גם אם אתם כבר לא בני 16.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת טלוויזיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s