3 סיבות טובות לקרוא את הבלוג הזה

אני יודע, אני יודע, הרשת מוצפת בבלוגים, יש יותר בלוגרים מקוראים, ולאלו שכבר קוראים אותם יש במפתיע שם משפחה זהה לזה של מחבר הבלוג. אז מה? מי שצריך למצוא את הבלוג הזה ימצא, וזה לא שאין לאן לגלוש במרחב הוירטואלי, אבל הנה, למרות שלא שאלתם אף נהג מונית בדרך, אתם כאן. הרשו לעצמכם להרגיש כמו בבית של מישהו אחר. בקרוב, לפני שתשימו לב, עוד תפתחו את המקרר ותקחו לעצמכם מה שאתם רוצים מבלי לבקש רשות.

קצת על עצמי

בדרכי הסלולה לתהילת עולם, עצרתי בשנתיים האחרונות את חיי על מנת לעבוד בחנות ספרים. הרי כל אדם בעל שאיפות מוכרח לשמש במהלך חייו כזבן ב:

א. חנות תקליטים (בעיקר אם הוא חי בשנות ה- 80);

ב. חנות וידאו (בעיקר אם הוא חי בשנות ה- 90);

ג. חנות ספרים (בעיקר אם הוא חי בשנות ה- 2000);

כל שכן להוציא תקליט, לצלם סרט ולכתוב ספר (בעיקר אם הוא חי).

אבל למה לעזאזל לכתוב בלוג?

בתכל'ס, כי בא לי.

ולמה שבכלל נקרא אותו?

אם אתם חובבי ספרות למשל, סביר להניח שתמצאו בו עניין. בעוד העיתונים הגדולים די מפגרים בכל הנוגע לעדכונים חמים על ספרות טרייה ומסקרנת שמגיעה לחנויות בזמן אמת ומוגבלים לרוב בשטח (שלא לדבר על המקומונים, שנראים ברובם כמו לוחות סוגרי שטחים של פרסומות), לבלוגים יש לפחות שני יתרונות בולטים: ניתן לעדכן אותם בכל שעה ביום והם לא מסריחים מדגים!

וכן, מישהו צריך להגיד את זה: הגיע הזמן להזריק קצת בוטוקס ולהחזיר את הסקסיות למדורי הספרות מבלי לבקש מאורלי קסטל לשחרר איזה כפתור.

שיטת הבצל

אחת הפריווילגיות שיודע כל חובב ספרות שמזדמן לו לעבוד ביריד מוזלים זו ההזדמנות לאתר ספרים מוצלחים לפני כולם ולשם אותם בצד עד הימים האחרונים של היריד, ובתום משימת סינון קפדנית אף לרכוש כמה מן הדברים הארורים. אני מניח שגם אופה שמגלה סופגניה שנראית נפלא לעומת שאר חברותיה המקומחות, חומד אותה לעצמו באקט של תאווה זללנית בלתי נשלטת וזה בסדר. כמובן שגישה זו התפתחה גם בחנות, וכשאני וחברתי הנפלאה לעבודה נתקלנו במשהו נהדר, נהגנו לצעוק ברחבי החנות: "שִם לי בצד!", אך היות והיינו כה רחוקים זה מזה, הפך המשפט עמום ונשמע יותר כמו: "שִם לי בצל!". מאז הפך המשפט לביטוי שגור בכל הנוגע לספר / דיסק / סרט העושים רושם של להיטים פוטנציאליים או סתם דברים טובים שחיכינו להם מראש. ואעפ"י שקשה לאמוד את טיבו של ספר מבלי שקראת אותו (אלא אם כן אתה מנחם בן), עדיין, ישנו הניצוץ הראשוני שעלול להצית אותך קליל בבערה ספונטנית של הנאה.

על מנת לאתר את אותם ניצוצות, החלטתי להקים את הבלוג הזה.

ועוד…

פרט לעדכוני ספרות, מדור "שים לי בצל", סקירה של סופרים מעניינים וביקורות, יעסוק הבלוג בתחומים נוספים היקרים לליבי באותה מידה: קולנוע, טלוויזיה, גאווה ומוסיקה. במסגרת אותם נושאים, אשתדל להעלות סקירה וביקורת על יצירות מעניינות וייחודיות שאינן זוכות לחשיפה מספקת, לרבות קולנוע זר ועצמאי ומוסיקה אלטרנטיבית. אומנם לא מדובר בוואלה תרבות (או אף הגירסא החיוורת שלו – נענע 10), אך מצד שני, גם לא תאלצו לקרוא 400 הודעות נאצה בכל פעם שמוזכרת המילה נינט.

על מנת לא לעייף אף אחד, או סתם להפריח בלונים פורחים לאוויר ארשה לעצמי לסיים את דברי הפתיחה במילות סיום מעודדות: אם אתה במקרה מו"ל צרפתי שקורא את הבלוג הזה וחושב ש"פריק" או "יומנו של זבן בחנות ספרים" היא כותרת נפלאה לרב מכר שעשוי למכור מיליונים, אל תהסס לפנות! אם חוויותיה של קופאית בסופרמארקט ושל ילד חנון ללא צלקת על המצח הצליחו לעניין כל כך הרבה אנשים, רק תחשוב עד כמה שיחות על רקע מבצעי קופה עשויים לעורר סערה בעולם הבדיון!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s