זהו סוף העולם כפי שהכרנו אותו (ואני מרגיש סבבה)

אני מאוד אוהב דיסוטופיות. הרעיון שהעולם רק ילך ויתדרדר אל עבר עתיד קודר ומאיים רק נראה הגיוני יותר עם הזמן, ומרתק לבחון את חזיונותיהם של יוצרים שונים לגביו, בהסתמך כמובן על אלמנטים והשלכות מהמציאות העכשווית שהדיסוטופיה מקצינה ומבקרת. אחת הדיסוטופיות שעוררו את סקרנותי מהשנה האחרונה היא Carré Blanc (או בתרגום לאנגלית: White Square), סרט הביכורים הצרפתי של הבמאי ז'אן-בפטיסט לאונטי, שהוקרן עד כה בפסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים בטורונטו וסטוקהולם:

אהבתי בטריילר את הסגנון המנוכר, האווירה המשונה והקדרות התאגידית (מעניין אם יש סיבה לכך שהבוס מזכיר קצת את אובמה, או שזה רק אני…). הוידאו הבא הוא כבר קטע מתוך הסרט והוא הופך קרביים אמיתי. על אחריותכם. [via Twitch].

~

בהשראת רעיון של סופר המד"ב ארתור ס. קלארק, יצר הבמאי מישה רוזמה יחד עם המעצב הגראפי הבריטי סיי סקוט, את סרט הפתיחה הקצר של פסטיבל OFFF בברצלונה (שהחל כפסטיבל תרבות פוסט-דיגיטלי לפני למעלה מעשור) - דיסוטופיה עכורה בשם Year Zero.

אווירה, סאונד והפקה מרשימים שלמרות כמה אלמנטים משומשים ותחושה מעט מקושקשת, מצליחים להעמיד אימג'ים שווים (אישית, הייתי אוהב את זה יותר לו היו משלבים את הפן הויזואלי עם עלילה של ממש באופן שיראה פחות כמו קליפ ארוך, אבל זה כנראה לא היה הרעיון…).

~

הקליפ החללי החדש של להקת האינדי הלונדונית The Maccabees, כיפי ומתוק כמו שקית מלאה בסוכריות גומי! Pelican, הוא הסינגל הראשון מתוך אלבומם Given To The Wild, שייצא במהלך החודש הבא (קטעים מתוכו ניתן לשמוע בסרט קצר באותו שם שיצרה הלהקה). את הקליפ ביים דיוויד ווילסון וב"מאחורי הקלעים" שלו תוכלו לצפות כאן.