שובו של היאפי

10 שנים חלפו בסך הכל מאז העיבוד של מארי הארון ליצירת הפולחן האדירה של ברט איסטון אליס, "אמריקן פסיכו", ובאולפני ליונסגייט החליטו לתת אור ירוק לגרסא חדשה. נובל ג'ונס – מי ששימש כבמאי השלמות ב"הרשת החברתית" וביים מספר קליפים בעברו – הוא זה שהציע את התסריט לעיבוד החדש ואף יופקד על הבימוי. מדובר בסרטו העלילתי הראשון של ג'ונס והוא מתכנן להעתיק את העלילה שהתחקתה אחר חייו של היאפי הניו-יורקי פטריק בייטמן (שהוא גם רוצח סדרתי), משנות השמונים אל ניו-יורק של ימינו [via vol1brooklyn].

מוכרחים להודות שזה מפתיע.  אעפ"י שהסרט לא זכה במקור להצלחה קולנועית ואפילו ברט איסטון אליס הפך בדעתו ברבות השנים לגביו, אי אפשר לומר שמדובר בסרט זניח שהתנדף מהתודעה. למעשה, הוא אף קיבל מעמד קאלט משל עצמו. כשקראתי את הספר לאחר שראיתי את הסרט, לא יכלתי שלא לדמיין את כריסטיאן בייל בתפקיד בייטמן. הסרט גם מכיל כמה סצנות בלתי נשכחות (אחרי שצופים בו קשה להסתכל על כרטיסי ביקור באותה צורה למשל) ומשפטים ציטוטיים להחריד ("אני צריך להחזיר כמה סרטי וידאו"). בהקשר הזה, תמיד שעשע אותי שעל המהדורה העברית של הספר בהוצאת שדוריאן נכתב "הספר גם זכה לעיבוד קולנועי בינוני ב-1999". וואלה. באמת? ממתי כריכת ספר אמורה להעביר ביקורת על אדפטציה קולנועית שלו?

אעפ"י שבעיני מדובר בסרט טוב שמבטא את הניכור שברומן באופן קר ואלגנטי, ובעל אלמנטים סאטיריים משעשעים, קשה באמת לערוך השוואה בין שתי היצירות משום שמעלותיו של "אמריקן פסיכו" כספר, מצויות בין השאר בכתיבה שלו, באופן הניסוח, בקצב, בתכסיסים הספרותיים, בתעוזה, במבנה ובעוצמה המהממת של הפרוזה. הניסיון למצוא לכך ביטוי קולנועי הוא אתגר בעייתי, מה גם שאין בספר קו נראטיבי מובהק אלא יותר רצף של מאורעות.

למרות שאליס הגדיר את הספר כסאטירה על התנהגות גברית, הרעיון לעקור את העלילה מהאייטיז אל ימינו מחרב את כל הרפרנסים התרבותיים שהספר משופע בהם ופוגם במידה מסויימת בפן ההומוריסטי שטמון בהם. מדובר גם בגרסא דלת תקציב שמעניין מה זה אומר מבחינת כל המותרות שבייטמן מבזבז עליהם את כספו כמו גם שלל חליפות המעצבים היוקרתיות שכולם מסתובבים בהן עד שלא ניתן להבחין מי הוא מי.

תגובתו של אליס בטוויטר: "הזהרתי את ליונסגייט שלא אאשר גרסא חדשה ל'אמריקן פסיכו' אלא אם כן יככב בו סקוט דיסיק ('משפחת קרדשיאן') או מיילס פישר ('יעד סופי 5')". ומיד אחר כך: "אני מחכה שסקוט דיסיק ישאל: מי זה לעזאזל ברט איסטון אליס?".

דיסיק בתגובה: "לא הולך לקרות, אני יודע בדיוק מי אתה!"

[via jordanchesney]

~

Other People, היא תוכנית פודקאסט אינטרנטית בה מתארחים סופרים. עם צאת ספרו החדש, The Marbled Swarm, התארח בתוכנית הסופר דניס קופר לראיון מרתק, משעשע ומקיף במיוחד בן שעה, שגם ניתן להורדה.

התוכנית מתמקדת בכל התחנות המשמעותיות בחיו של קופר, החל מימי ילדותו ועד לימים אלו ממש. דניס קופר, כפי שציינתי בעבר, פרסם עד כה סיפורת קווירית קונטרוברסלית, קבצי שירה, עיון וקומיקס, הקים פנזין, כתב בלא מעט מגזינים נחשבים – ספין, ארט-פורם ואינטרוויו - גר בלוס אנג'לס, ניו-יורק, אמסטרדם וצרפת, מנהל בלוג וכותב הצגות תיאטרון ייחודיות (וזה כמובן בלי להזכיר את כל הסמים הפסיכדליים, סצנת הPאנק, ז'ורז' בטאי, רמבו, לארי קלארק, מרלין מנסון, וויליאם בורוז, הבר האקסקלוסיבי של דייוויד לינץ' וכתיבת פורנו כתרגיל מנקה מערכות). יופי טופי של ריאיון [via HTMLGIANT].

שווה גם לבדוק את 10 הספרים הכי טובים לשנת 2011 שבחר דניס קופר באתר The Millions, והנה קטע מתוך הצגה שכתב בשם Kindertotenlieder, שהועלתה בשנת 2007 בבימויה של ג'יזל וייאן.